ילקוט שמעוני על התורה תתקמ״ג

« ילקוט שמעוני על התורה תתקמ״ב ילקוט שמעוני על התורה תתקמ״ד »

4 כלי יקר על בראשית פתח ↗

וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: מִשָּׁם זָכָה לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית. וְהִקְשָׁה הָרְאֵ״ם מִמַּה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוטה יז שֶׁבִּזְכוּת ״אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״ זָכוּ לְחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת. וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידִי, כִּי בִּזְכוּת כִּסּוּי שִׂמְלָה זֶה זָכוּ לְשִׂמְלָה, וּבִזְכוּת חוּט זָכוּ לְחוּט, כִּי אֵין הָאָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּחִלָּה שִׂמְלָה, כִּדְאִיתָא בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא וְהַיַּלְקוּט הֱבִיאוֹ סוֹף סֵפֶר אִיּוֹב עַל פָּסוּק ״מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם״ איוב מא ג – מִי עָשָׂה צִיצִית עַד שֶׁלֹּא נָתַתִּי לוֹ טַלִּית? זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וְעַל צַד הָרֶמֶז, נִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁמִּצְוַת צִיצִית מַצִּילִין אֶת הָאָדָם מִן הַזְּנוּת, כִּדְאִיתָא בִּמְנָחוֹת מד. בְּהַהוּא שֶׁשָּׂכַר הַזּוֹנָה בְּעַד אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וּלְסוֹף נִצּוֹל מִן הָעֲבֵרָה עַל יְדֵי הַצִּיצִית. וְהַנִּצּוֹל מִן הַזְּנוּת נִצּוֹל גַּם מִן הָעֲנִיּוּת, כִּי ״רֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״ משלי כט ג, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוטה ד: כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא. וְאִם כֵּן הַצִּיצִית מַצִּילִין מִן שְׁנֵי דְבָרִים: מֵחֵטְא הַזְּנוּת וּמִן הָעֲנִיּוּת. וְזָכוּ יִשְׂרָאֵל לִשְׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ בִּזְכוּת שְׁנֵי דְּבָרִים, כִּי בִּזְכוּת ״וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה״ לְכַסּוֹת עֶרְוַת אֲבִיהֶם, זָכוּ לְצִיצִית הַמַּצִּילִין מִן הָעֲרָיוֹת. וּבִזְכוּת ״אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״ בראשית יד כג שֶׁלֹּא חָמַד מָמוֹן אֲחֵרִים, זָכָה לְשָׂכָר שֵׁנִי הַנִּמְשָׁךְ מֵחוּט שֶׁל צִיצִית, וְהוּא הַהַצָּלָה מִן הָעֲנִיּוּת, כִּי אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וּבְפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ במדבר טו לח יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ טַעַם לְמַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מנחות מג: תְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ כוּ׳, עַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ: הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁמָּא שִׁנּוּ מִדָּתָם כוּ׳, וְכֵן הִסְתַּכְּלוּ בַּיָּם שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִגֶּדֶר הַמִּדָּה כוּ׳. וְעַל יְדֵי מַרְאֶה הַתְּכֵלֶת יִזְכֹּר הָרָקִיעַ וְהַיָּם, וּמֵהֶם יִרְאֶה וְכֵן יַעֲשֶׂה שֶׁלֹּא לָצֵאת מִן גֶּדֶר הַמִּדָּה אֲפִלּוּ כִּמְלֹא חוּט. וְזָכוּ לָזֶה בִּזְכוּת ״אִם מִחוּט״ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא יָצָא אַבְרָהָם מִן גֶּדֶר הַהִסְתַּפְּקוּת אֲפִלּוּ כִּמְלֹא חוּט, וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן.

4 חומת אנך על תורה פתח ↗

ואהבת לרעך כמוך אני ה׳. כתב ראב״ן ז״ל בספרו דף ט״ז ע״ד סימן ל״ז וז״ל בב״ר זה ספר תולדות אדם אמר בן עזאי זה כלל גדול בתורה ורבי עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך גדול מזה. וכתב בפרשת קדושים ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם גדול מזה נ״ל פירושו דהכי דריש בן עזאי זה ספר תולדות אדם כל אדם יאהב את חבירו כאלו הוא תולדה שלו כלומר בנו ור״עק אומר כל אדם יאהב את חבירו כעצמו. בן עזאי סובר אדם אוהב בנו יותר מגופו ורבי עקיבא סובר אוהב את גופו יותר מבנו כנ״ל להגיה ולהכי כלל של ואהבת לרעך כמוך גדול מכלל של זה ספר תולדות אדם עכ״ל. והנה לסברת בן עזאי דאדם אוהב את בנו יותר מגופו ולהכי כתיב זה ספר תולדות אדם הרי הכתוב קרי בחיל ואהבת לרעך כמוך. ואפשר דסבר דהחיוב הוא ואהבת לרעך כמוך אך מצוה לאהוב חבירו כבנו וז״ש זה ספר תולדות אדם לא בדרך חיוב. ובסברת בן עזאי אפשר לפרש פסוק כרחם אב על בנים ריחם ה׳ על יריאיו פירוש דמענותנותו יתברך מרחם על יריאיו כרחם אב על בנים שאוהבם יותר ממנו כב יכול ע״ד דמצינו דירבעם עע״ז וכשהושיט ידו לעדו ותיבש ידו וכמשז״ל. ואפשר לרמוז בקראין ואהבת לרעך כמוך ואין חיוב לאוהבו כבנו. אני ה׳ דאהבתי אתכם כרחם אב על בנים. ולדעת רבי עקיבא דאוהב את גופו יותר מבנו אפשר לרמוז בפסוק קח נא את בנך את יחידך וארז״ל בילקוט האזינו ששאלו לשחוט את עצמו וזהו יחידך כלומר נפשך. ולהכי קאמר קח נא את בנך. וגם את יחידך נפשך. ולדעת בן עזאי אפשר לומר קח נא עתה את בנך שאתה אוהב יותר מגופך. וגם את יחידך תכין עצמך לכך אבל בתחילה עתה תקח בנך. ואחר כך אמר לו עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני כלומר מאשר עשית בבנך ממילא נודע דגם יחידך נפשך היית נותן לי. וראיתי בתשובות הרב מהר״י מברונא ז״ל סימן קצ״ח שכתב המגיה נר״ו במדבר קדמות כתב אוהב אדם את בנו יותר ממנו או לא פלוגתא דתנאי ראב״ן ואנא נפשאי בקשתיהו ולא מצאתיהו ועכ״פ ק״ל מדוע הלך למרחקים להביא מן החדש הנגלות לנו מקומו שואף בתלמוד וכו׳ ע״ש. ודברי ראב״ן הנה הנם בסימן ל״ז. ומה שהקשה דהוא תלמוד ערוך בבתרא דף קל״ו ע״ב דבריה עדיפא ליה מדנפשיה. לא שמא מתיא דהתם לענין ממונא רוצה האב שיהיה עשיר בנו אבל לענין אהבה שאוהב בנו יותר מגופו לא שמענו תדע דלדעת ראב״ן ז״ל ר׳ עקיבא ס״ל דאדם אוהב את גופו יותר מבנו וא״כ לדידיה הסוגיא הנזכר הפך רבי עקיבא. ומכח סוגיא זו הי״ל לדחות פירושו אלא מוכרח לחלק בין אהבת הגוף לממון. ותו לדידיה פשיטא ליה והיינו רבותא דאשכחנא דהוא פלוגתא דתנאי ומאי קשיא ליה דהלכתי למרחקים לומר את הגלוי. ואגב ראיתי דהרעיש העולם והקשה מסוגיא זו לכמה רבנים כאשר האריך שם. ויכולני לפתו״ר מה שאמרו שם בגמרא לר״ל אע״ג דבעלמא ק״פ לאו כקה״ד הכא אצטריך סד״א כל לגבי נפשיה אפילו במקום בריה נפשיה עדיפא ליה קמ״ל דהכונה דהגם דנפשיה עדיפא ליה מ״מ פסיקא מילתא דקנין פירות לאו כקנין הגוף ולא מהני ה״ט דנפשיה עדיפא ליה להפך הלכה רווחת דק״פ לאו כקנין הגוף ובזה נפל היסוד. הן אמת דצריך לראות דברי התוספות שהזכיר שם ודברי הראשונים. לא ע״ט האסף:

4 ראש דוד פתח ↗

והיתה לבא"ר עוד מילתא בפמאי במשז"ל בילקוט האזינו יצרנהו כאישון עינו אפילו בקש המקום מאברהם אבינו ע"ה גלגל עינו היה נותן לו ולא גלגל עינו בלבד אלא אפילו נפשו היה נותן לו שחביבה לו מן הכל שנאמר קח נא את בנך את יחידך והלא בידוע שהוא בנו יחידו אלא זו הנפש שנקראת יחידה שנאמר תהלים כ"ב כ"א הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי עכ"ל. ופירש הרב זרע ברך דז"ש ולא חשכת את בנך דהיינו יצחק את יחידך דהיינו נפשך, וזהו כי ברך אברכך ואז"ל בר"ר פ' נ"ו ברכה לאב ברכה לבן שגם אברהם נתרצה לתת נפשו, זהו תורף דבריו. ובזה אפשר לפרש ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני כלומר לצד שאפשר שאתה הולך להתקרב ויאמר יצחק אל אברהם אביו ר"ל לחלוקה שהוא הקרבן ויאמר אבי אתה אבי ואיני יכול לשוחטך שאתה אבי ויאמר הנני בני אני בעצמי אשחט. ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה כלומר נהי דלשחיטה אתה יכול לישחט אבל איני יכול להקריבך שאני אונן כשתמות אתה דבשלמא אם אני נשחט אף שאתה אונן כ"ג מקריב אונן אבל אם אתה נשחט אני איני יכול להקריב ואיה השה להקריב קודם שתשחט ויאמר אלהים יראה לו וכו' וילכו שניהם יחדיו כל אחד לישחט. ועל פי זה יתבאר מאז"ל הנצב פתח השער בני אלים בנים של אותם שנשחטים כאלים אברהם אמר אני שוחט ויצחק אמר אני נשחט, ויש לדקדק דברישא אמר נשחטים כאלים לשון רבים ולבסוף אמר דאברהם קאמר אני שוחט וא"כ בנים של נשחט הול"ל. והיה בהני"ח הנחה סוברת דגם אברהם נשאול נשאל לישחט כמש"ה את יחידך ויצחק טען שהוא אינו יכול לשוחטו ויאמר אביו שהוא שוחט עצמו מה טוב ומה נעים דברי חכמים וחידותם וא"ש בנים של אותם שנשחטים כאלים נשחטים תרי אברהם ויצחק הוו דשניהם היו מכוונים בדעת שלימה להיות נשחטים לשם ה' אברהם אמר אני שוחט פירוש בין לעצמי בין ליצחק ויצחק אמר אני נשחט ויפה אמר נשחטים כאלים, ובזה יבא על נכון מש"ה והאלהים נסה את אברהם שהנסיון היה לאברהם עצמו, ובזה פירש ענין אברהם וענין יצחק שהוא מפורש נרמז בתיבת את אברהם.

1 יְסֹבֲבֶנְהוּ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שם יב, א "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ", יְבוֹנֲנֵהוּ, עַד שֶׁלֹּא בָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם כִּבְיָכוֹל לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ אֶלָּא עַל הַשָּׁמַיִם בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם", אֲבָל מִשֶּׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ הִמְלִיכוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שם ג "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ", יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ, אֲפִילוּ בִּקֵּשׁ הַמָּקוֹם מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ גַּלְגַּל עֵינוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ וְלֹא גַּלְגַּל עֵינוֹ בִּלְבַד אֶלָּא אֲפִילוּ נַפְשׁוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ שֶׁחֲבִיבָה לוֹ מִן הַכֹּל שֶׁנֶּאֱמַר שם כב, ב "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ וַהֲלֹא בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא בְּנוֹ יְחִידוֹ, אֶלָּא זוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּקְרֵאת יְחִידָה שֶׁנֶּאֱמַר "הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי".

2 דָּבָר אַחֵר "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר" אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר הושע ט, י "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל", וּבְתֹהוֹ יְלֵל יְשִׁמֹן בִּמְקוֹם הַצָּרוֹת בִּמְקוֹם הַגְּיָסוֹת בִּמְקוֹם לִסְטוּת, יְסֹבֲבֶנְהוּ לִפְנֵי הַר סִינַי כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר שמות יט, יב "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָהָר הָעָם סָבִיב לֵאמֹר". יְבוֹנֲנֵהוּ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הַקֹּדֶשׁ וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ וְיוֹדְעִין כַּמָּה מִדְרָשִׁים יֵשׁ בּוֹ, וְכַמָּה הֲלָכוֹת יֵשׁ בּוֹ, וְכַמָּה קַלִּים וַחֲמוּרִין יֵשׁ בּוֹ, וְכַמָּה גְּזֵרוֹת שָׁווֹת יֵשׁ בּוֹ. יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ הוֹלְכִין שְׁנֵים עָשָׂר מִיל וְחוֹזְרִין שְׁנֵים עָשָׂר מִיל עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, וְלֹא הָיוּ נִרְתָּעִין מִקּוֹל הַלַּפִּידִים.

3 דָּבָר אַחֵר "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר", הַכֹּל מָצוּי וּמְתֻקָּן וּמְסֻפָּק לָהֶם בַּמִּדְבָּר, בְּאֵר עוֹלָה לָהֶן, מָן יוֹרֵד לָהֶן, שְׂלָו מָצוּי לָהֶן, עַנְנֵי כָּבוֹד מַקִּיפוֹת לָהֶן. וּבְתֹהוֹ יְלֵל יְשִׁמֹן בִּמְקוֹם הַצָּרוֹת בִּמְקוֹם הַגְּיָסוֹת בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת בִּמְקוֹם לִסְטוּת. יְסֹבֲבֶנְהוּ בִּדְגָלִים שְׁלֹשָׁה מִן הַצָּפוֹן, שְׁלֹשָׁה מִן הַדָּרוֹם, שְׁלֹשָׁה מִן הַמִּזְרָח, שְׁלֹשָׁה מִן הַמַּעֲרָב, יְבוֹנֲנֵהוּ בִּשְׁתֵּי מַתָּנוֹת, מְלַמֵּד שֶׁכְּשֶׁהָיָה אֶחָד מִן הָאֻמּוֹת פּוֹשֵׁט יָדוֹ לִקְמֹץ מָן לֹא הָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ כְּלוּם, לְמַלְּאֹת מַיִם מִן הַבְּאֵר לֹא הָיוּ עוֹלִים בְּיָדוֹ כְּלוּם. יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר במדבר י, לה "קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אוֹיְבֶיךָ".

4 דָּבָר אַחֵר "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר" זֶה לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתִּיהָ וְהוֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּרָה", וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר דברים ח, טו "הַּמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". יְסֹבֲבֶנְהוּ בִּזְקֵנִים. יְבוֹנֲנֵהוּ בִּנְבִיאִים. יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ מְשַׁמְּרֵהוּ מִן הַמַּזִּיקִין שֶׁלֹּא יַזִּיקוּהוּ כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "כֹּל כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ".

4 נחלת יעקב על מסכת דרך ארץ רבה פתח ↗

אין ישיבה למעלה כו׳. מכאן עד סוף הפרק הובא בילקוט ראובני פרשת נשא על פסוק ובבוא משה ואפס קצהו הוזכר במסכת חגיגה דף י"ב ובמ"י ריש יחזקאל. והמאמר הזה הוא כבוד אלהים הסתר דבר וכן אחז"ל במופלא ממך אל תדרוש לכן אקצר נפי׳ המאמר רק נ״ל ליישב למה הביא על קרא דהאזינו שמים מקרא דדוד שנאמר ישת חושך סתרו ומה בא ליישב בזה ונ׳׳ל שבא ליישב בפסוק האזינו שהוא לשון רבים ובארץ קאמר ותשמע לשון יחיד. ובאמת בילקוט פרשת האזינו הקשה קושיא זו מש"ה הביא קרא דדוד ישת חושך סתרו דשם מוכח דיש כמה וכמה מחיצות סביבות כסא ככודו מש"ה כתיב בשמים האזינו לשון רבים כנ״ל ואם שגיתי אתה ה׳ הטוב בעד יכפר:

4 חומת אנך על תהלים פתח ↗

הבו לה' בני אלים. אמרו רז"ל בשוחר טוב בנים של אותם שנשחטים כאלים אברהם אמר אני שוחט יצחק אמר אני נשחט עכ"ל וצריך להבין מ"ש אותם שנשחטים כאלים לשון רבים ואפשר כמ"ש בילקוט האזינו יצרנהו כאישון עינו אפילו בקש המקום מאברהם גלגל עינו היה נותן לו ולא גלגל עינו אלא אף נפשו היה נותן לו שחביבה עליו מן הכל שנאמר קח את בנך את יחידך זו הנפש שנקראת יחידה ופירש הרב זרע בירך דז"ש ולא חשכת את בנך יצחק את יחידך נפשך וזהו כי ברך אברכך ואמרו רז"ל ברכה לאב ברכה לבן שגם אברהם נתרצה לתת לו נפשו זהת"ד ובזה אפשר לפרש פסוק ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני כלומר לצד שאתה הולך להתקרב ויאמר יצחק אל אברהם אביו ר"ל לחלוקה שהוא הקרבן ויאמר אבי אתה אבי ואיני יכול לשחטך שאתה אבי ויאמר הנני בני אני בעצמי אשחט. ועפ"ז דאברהם אע"ה נשאל נשאל להתקרב ויצחק א"ל דאינו יכול לשחטו כי הוא אביו והשיבו כי הוא ישחט עצמו א"ש המאמר הנזכר בני אלים אותם הנשחטים כאלים הנשחטים דייקא אברהם יצחק הוו דשניהם נתרצו לישחט אברהם אמר אני שוחט את עצמי או ליצחק יצחק אמר אני נשחט שאבי ישחט אותי. ואפשר לרמוז כי ר"ת לדוד הבו לה' גימטריא אדני וס"ת לדוד הבו לה' בני גימטריא עם הכולל הויה ליחדם כמספר הבו שהוא אחד. ואמר הבו לה' בני אלים להעיר לב ישראל שנראה המקור שממנו חוצבנו איך מסרו עצמם על ק"ה ומהם נלמד לירא את ה' וגם הזכיר זכות אבות דבזכותם נזכה לעבוד ה':

4 כסא רחמים על אבות דרבי נתן פתח ↗

וכנגדן עשה הקב"ה עשרה נסים לבניו וכו'. גם בקי"ס נתכפר להם בזכות אברהם כדלקמן ואפשר לרמוז ושתה בלב טוב יינך ר"ת יינך הוא עשרה עשרה נסים כפרות ר"ל מלבד אשר נתכפר תרח בעבורך בעשר נסיונות עוד יועילו לבניך לכפר להם ולעשות נקמה באויביהם וכל זה בעבור עשרה נסיונות ונתקיים העולם שנברא בעשרה מאמרות בזכותך. ורז"ל אמרו והביאו רש"י ז"ל פרשה תשא על פ' זכור לאברהם וכו' אם עברו על עשרת הדברות אברהם אביהם נתנסה בעשר נסיונות ועדיין לא קבל שכרו תנהו לו ויצאו עשר בעשר וכו' אם לשריפה הם זכור לאברהם שמסר עצמו לישרף עליך באור כשדים אם להריגה זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה אם לגלות זכור ליעקב שגלה לחרן וכו' ע"ש, ויש להרגיש דהא שנינו בברייתא שלנו דבשביל עשר נסיונות הביא עשר מכות על המצריים ועשרה על הים ועשרה נסים לבניו במצרים ועשרה על הים ומאי קאמר דלא קבל שכרו וי"ל דאם הקב"ה ברחמיו רצה לעשות טובות אלו. לפי גודל צדקות ה' מיקרי דעדיין לא קבל שכרו הוא עצמו ואם ה' ברחמיו עשה הוא עצמו לא הפסיד. והנה שאלוני דאמר רעיא מהימנא והאר"י ז"ל דאברהם באור כשדים ויצחק בעקידה ויעקב בגלות כיפרו על אדה"ר על ע"ז ש"ד ג"ע. והשבתי דאברהם אע"ה קבל ד' מיתות שריפה באור כשדים סקילה שהשליכוהו מרחוק לאור כמשז"ל הרג שבקש ה' שיהרג הוא עצמו ויצחק כמ"ש בילקוט האזינו וקבל חנק כשהלך לעקידה נעשה נחל שוטף וכמעט נחנק כמשז"ל יצחק העקידה וכהו עיניו חשוב כמת. יעקב גלות. כשרדף אחריו אליפז היה כמעט נחנק בנהר כמשז"ל וכמה צרות א"כ סגי ומסגי לכפר על אדה"ר והניחו יתרם לעולליהם:

« ילקוט שמעוני על התורה תתקמ״ב ילקוט שמעוני על התורה תתקמ״ד »