יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה צ׳

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה צ׳
1 דיני כחל. ובו ד' סעיפים: הכחל פי' הדד של הבהמה אסור מדברי סופרים שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה לפיכך אם קרעו ומירק החלב שבו מותר לצלותו ולאוכלו ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב מותר לבשלו עם הבשר וכחל שלא קרעו בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה אסור לבשלו ואם עבר ובשלו בפני עצמו וכ"ש אם צלאו מותר לאכלו ואם בשלו עם בשר אחר משערין אותו בששים וכחל מן המנין כיצד אם היה הכל עם הכחל כמו ששים בכחל הכחל אסור והשאר מותר ואם היה בפחות מששים הכל אסור בין כך ובין כך אם נפל לקדירה אחרת אוסר אותה ומשערין בו בס' כבראשונה שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה ואין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בשעה שנפל: הגה ויש אומרים דאם נפל תחילה לקדירה שאין בה ס' ונאסר הכחל אם נפל אחר כך לקדירה אחרת אין הכחל מצטרף לס' טור בשם הרשב"א וד"ע לר"ן דלא כב"י לר"ן וכן עיקר:
2 נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל ולבשלו בלא בשר בטיגון או בפשטיד"א מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל ולצלי קריעה שתי וערב הגה ואם עבר ובשלו אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל יש להתיר בדיעבד סה"ת והמרדכי והג"ה מיימוני והטור וע"פ עת"ח במקום הפסד מרובה אבל בלאו הכי אין להתיר ומה שנהגו לקורעו ולחתכו כמה פעמים שתי וערב על פני כולו עדיף ומהני יותר מטיח' בכותל ת"ה סי' קפ"ב ולצלי נוהגין לכתחלה לקורעו שתי וערב וטיחה בכותל ארוך כלל י"ח מיהו אם עבר וצלאו אפי' בלא קריעה שרי אם נצלה לחוד בלא בשר עמו הג"ה מיימוני וש"ד והטור וע"פ ואם נצלה עם בשר עמו אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל שניהם מותרים ואם לאו העליון מותר והתחתון אסור בית יוסף בשם תוס' והרא"ש ומרדכי וארוך ואין לאסור שניהם שמא נתהפך השפוד דבדיעבד לא מחזקינן איסורא או"ה אבל לכתחלה אין לצלותו עם בשר כלל ולקדירה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחלה רש"י והפוסקים וה"ה לטגן אפי' בלא בשר בית יוסף ואפי' נתייבש הכחל או"ה ואם עבר ובשלו בקדירה לבדו בדיעבד מותר אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל רש"י וראב"ן וש"ד ומרדכי וע"פ מיהו אם נתייבשה דהיינו לאחר שלשים יום אם עבר ובשלו אפילו עם בשר מותר בדיעבד ש"ד והג"ה והר' יחיאל ולעשות פשטיד"א מן הכחל בלא בשר נהגו בו היתר אם אין אופין הפשטיד"א במחבת אבל במחבת דינו כמו בשול בקדירה מהרא"י בהג"ה וארוך כלל י"ח ויש פרושים המחמירים בכל פשטיד"א אם לא נתייבש הכחל תחילה. יש מחמירין שלא לאפות פשטיד"א כחל עם של בשר בתנור קטן רק יש להניח אחד בפי התנור ת"ה סימן קפ"ב וטוב ליזהר לכתחלה אף כי אינו אלא חומרא בעלמא ב"י וארוך:
3 מותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר וכל שכן כחל חי אע"פ שהיא מלאה חלב תא"ו ני"א וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל וכן הדין לאכול זה בכלי שאכלו בו זה: הגה וה"ה לצלות זה בשפוד שצלו בו זה והוא הדין דמותר להניחו בקערה עם בשר צלי אפילו שניהם חמים דלאחר צליית הכחל דינו כשאר בשר לכל דבר ב"י בשם הרשב"א והארוך ודוקא שנצלה כדינו דהיינו שקרעוהו תחילה שתי וערב וטחוהו בכותל אבל אם עבר וצלאו בלא קריעה או קריעה מועטת כל דברים אלו לכתחלה אסורים טור וב"י ובדיעבד הכל מותר ואם קרעוהו כדינו וצלאו אע"פ שמצא אח"כ גומות מלאות חלב אין לחוש ארוך כ' י"א וכן אם הניחו כך שלם קודם צלייתו עם חלבו יום שלם מותר ולא אמרינן כבוש כמבושל בכי האי גוונא. שם :
4 לצלות כחל או למולחו עם הבשר דינו כדין צליית או מליחת כבד עם בשר ויש מי שמתיר למלוח כחל על הבשר: הגה ואין למלחו עם בשר אבל בדיעבד בכל ענין מותר ארוך כלל י"ח עור הקיבה לאחר שהוסר חלבו מתוכו והודח יש לו דין שאר בשר ומותר למלחו עם שאר בשר ואין לו דין כחל כלל שם:
פירוש יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה צ׳
1 סימן צ' סעיף א' ואין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בשעה שנפל. הוא ל' הרמב"ם פ"ט מהל' מ"א. וכתב הב"י שכוונתו בזה למאי דאמרי' בפג"ה דף צ"ח אטו דהיתרא. בלע דאיסורא לא בלע דמשמע מינה דבין איסור ובין היתר הכל משערין כמו שבא לפנינו ולא במאי דבלעה קדירה מן ההיתר. ע"ש. ולא ירדתי לסוף דעתו בזה. דלפ"ד יהיה דברי הרמב"ם אלו סותרים למ"ש בפט"ו מהמ"א גבי שיעור האיסור דמשערינן באומד יפה מה שנבלע מן ההיתר ועומד בדופני הקדירה כאלו הוא בעין בתוך הקדירה. ומביאו הב"י עצמו סי' צ"ט. ובש"ע שם פסק להקל במין במינו שאין כאן איסור דאורייתא. וא"כ כ"ש שיש להקל בכחל שהוא עצמו דרבנן ובלא"ה מקילינן בשיעורו שהוא עצמו מן המנין משא"כ בשום שאר איסור אפי' דרבנן כמ"ש סי' ק"ט עיי"ש וצ"ע. ובאמת י"ל שהרמב"ם לא נתכוון לומר שההיתר משערין כמו שהוא בעת שנתבשל. רק קאי על האיסור דהיינו הכחל שבו משערין כמו שהוא בעת שנתבשל. אבל ההיתר אה"נ דמשערין. כמו שהיה בשעה שנפל הכחל לתוכו. וחשבינן להבלוע בדופני הקדירה כאלו הוא בעין בתוך הקדירה כדכתב בפט"ו. ועוד שם י"ל דלא בא אלא למעט מה שכלה ואבד מחמת האור שזה אין מצטרף. וז"ש לא כמו שהיה בשעה שנפל דאי הוה משערינן הכי היה מצטרף אף מה שכלה ואבד מחמת האור וזה א"א כמ"ש בפט"ו. אבל מה שעומד בדופני הקדירה בעין חשבינן ליה ודו"ק. ואנו אין בקיאין בזה ואין משערין כלל בבלוע. עיין אחרונים סי' צ"ט סק"ד. ושוב ראיתי אחרי כתבי שהרב בעל לחם משנה הקשה זה על הב"י ות"ל שכוונתי לדעתו. אמנם כדי שלא לשווייה להש"ע ח"ו כטועה ואינו מרגיש שפסקיו סותרין זא"ז. נלע"ד ליישב דכאן איירי שלא ראינו האיסור כמה היה בעת שנפל מש"ה אין משערין האיסור כמות שהוא עכשיו וההיתר כמו שהיה דאטו דהיתרא בלע כו' אבל בסי' צ"ט איירי כשראינו האיסור כמה היה אז כשנפל. וזהו דעת רש"י ור"ן ורשב"א:
2 סעיף ג' בהג"ה וכן אם הניחו כך שלם קודם צלייתו בחלבו יום שלם מותר ולא אמרי' כבוש כמבושל בכי האי גוונא. הטעם דחלב שחוטה דרבנן. ונראה ברור דהיינו שאינו נאסר מחמת כבוש בחלבו מהטעם האמור אבל מ"מ יש לו דין כבוש לענין דם שאם לא נמלח ונכבש יום שלם ה"ל כבוש בלא מליחה שנתבאר לעיל סי' ס"ט סט"ו וס"א בהג"ה ע"ש. והשתא אתי שפיר ששינה הג"ה מלשון או"ה דשם איתא ל' לכתחילה שמותר לכתחילה להניחו כך יום שלם והג"ה נקט לשון דיעבד. והיינו משום דע"כ צ"ל דאיירי שנמלח וא"כ אסור לכתחילה למלחו בלי קריעה אבל בדיעבד שרי כמ"ש הג"ה בסמוך. אבל דברי או"ה צריכין עיון שכ' דאפילו לכתחילה מותר להניחו כו' וע"כ איירי בלא מליחה. דאי נמלח בלי קריעה ס"ל דאסור אפי' בדיעבד כמ"ש בד"מ. ותימא הא נכבש בלי מליחה שכבוש כמשושל וה"ל לאסור אפי' דיעבד. וא"א ליישב זה וצע"ג:
3 שם בט"ז ס"ק י"ב א"כ ה"ל גזרה לגזירה. בעל נ"ב בס' דגול מרבבה כתב עליו דלדבריו בשר עוף שהוא ג"כ דרבנן ג"כ אינו נאסר בכבוש ומליחה וא"כ קשיא עובדא דבר גוזלא דנפל לכדא דכמכא דלא שרי ר"ח אלא מטעם דנאכל מחמת מלחו בחולין דף קי"ב. וסיים דלכן דברי הט"ז תמוהין בזה וצ"ע ע"כ. ונעלם ממנו מ"ש הט"ז בסי' צ"ח ס"ק ה' דמחלק בין בשר עוף דגזרו בהו אטו בהמה ועשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ול"ח גזרה לגזרה משא"כ בשאר דרבנן כגון מין במינו ע"ש:
4 שם סעיף ד' בהג"ה עור הקיבה כו' מותר למלחו עם בשר. צ"ל דלא איירי במליחת בשר להוצי' דם דלעיל סי' ע"ה ס"ב פסק הג"ה שם דאסור למלוח המעיים לכתחילה עם בשר. ובר"ס הנ"ל קחשיב קיבה וכרס כו' וכ"מ במ"י סוף כלל פ'. ועיין במשבצות זהב בא"ח סי' תמ"ז שכ' בשר יבש כעץ מכמה שנים אם נפל לחלב י"ל שנתרכך: