יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה קס״א

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה קס״א
1 דין אבק רבית ואיזו נקרא רבית דאורייתא. ובו י"א סעיפים: כל דבר אסור ללוות בתוספת ואפילו טור בשם רמ"ה בפחות משוה פרוטה יש איסור רבית אבל אין מוציאין אותו בדיינין: הגה כללא דרבית דכל שהוא אגר נטר אסור בין שהוא דרך מקח בין שהוא דרך הלואה אלא שבדרך מקח אינו רק אבק רבית שהוא מדרבנן לשון הטור:
2 אבק רבית אינה יוצאת בדיינים ואם בא לצאת ידי שמים חייב להחזיר: מלבד רבית מוקדמת ומאוחרת אפילו לצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר ב"י בשם תשובת הרשב"א:
3 אבק רבית אם תפס לוה משל מלוה מפקינן מיניה:
4 לא אמרו דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים אלא בשאכל המלוה מדעת הלוה אבל אם קודם שאכל טען עליו שלא יאכל והוא הוציא ממנו על כרחו בדיני העובדי כוכבים או בדיין ישראל שטעה והכריחו לשלם יוצאה בדיינים:
5 רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים שהיו כופין ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין בית דין יורדין לנכסיו וכן בהלוהו על חצרו ואמר ליה על מנת שידור בו חנם או שישכרנו לו בפחות וכיוצא בו:
6 לקח רבית קצוצה ומת אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר מסויים כגון פרה וטלית ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת:
7 אם בא לעשות תשובה מעצמו להחזיר הרבית אם הוא דבר מסויים מקבלים ממנו ואם אינו דבר מסויים אם רוב עסקו ומחייתו ברבית אין מקבלין ממנו כדי לפתוח לו דרך לתשובה וכל המקבל ממנו אין רוח חכמים נוחה הימנו:
8 מי שהיה נושה בחבירו דינר של רבית ונתן לו בשבילו ה' מדות של חטים והיו נמכרים ד' בדינר צריך להחזיר לו ה' מדות ואם רצה להחזיר לו דמיהם דינר ורביע רשאי שהמקח קיים אע"פ שנעשה באיסור: ועיין לקמן סוף סימן קע"ה:
9 היה חייב לו דינר של רבית ונתן לו בו גלימא או כלי צריך להחזיר לו הואיל והוא דבר מסוים טור:
10 אם המלוה שכר מהלוה חפץ באותו דינר של רבית ולא היה ראוי לשכרו אלא בחצי דינר מוציאין ממנו כל הדינר:
11 שטר שיש בו רבית בין של תורה בין של דבריהם גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית: הגה כגון שהוא מפורש בשטר הקרן בפני עצמו הרא"ש והמרדכי והגהות מיימוני ונ"י ותוס' והג"א וטח"מ סי' נ"ב דלא כהרמב"ן או שלא היה נכתב בשטר רק הקרן ועדים מעידים על הרבית טור וכל מי שבא לידו יקרע השטר דחיישינן שמא יגבה בו הרבית הגהות מיימוני פ"ד ותוס' ומרדכי והג"א בשם תוספתא . אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית אינו גובה בו אפילו הקרן ועיין בחושן המשפט סימן נ"ב:
פירוש יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה קס״א
1 סימן קס"א ש"ע ס"א כל דבר אסור ללוות בתוספת ואפילו בפחות משוה פרוטה יש איסור רבית. נלע"ד עיקר כמ"ש הרא"ש והטור בשם ר"י דבקרקע ובפחות מש"פ ליכא איסורא דאורייתא דהכי מוכח סוגיא דריש איזהו נשך דף ס"א גבי מימרא דרבא למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל לאו ברבית לאו באונאה ואי איתא לימא דאיצטריך לאו ברבית לרבית קרקע ופחות מש"פ דלא הוה מצינן למילף הכי מלאו דגזל ואונאה דאין קרקע נגזלת וגם אין אונאה לקרקעות. וגם אין גזל לפחות מש"פ כדתנן בפ' הזהב דף נה חמש פרוטות הן וכן אונאה לכ"ע ליתא בפחות מש"פ כדמוכח התם אלא ש"מ דאין רבית לקרקע ולפחות מש"פ איברא רש"י כתב בסנהדרין דף נ"ז דיש איסור גזל בפחות מש"פ וכ"כ הש"ע ח"מ סי' ש"נ. וכ"ד הרמב"ם רפ"ו מהל' מלוה גבי רבית ועי' סי' קס"ה ובשו"ת פ"מ ובמ"ל רפ"ד מהל' מלוה ובשו"ת בית יעקב סימן קי"ג ובבאר יעקב ובחידושי כתבתי שמסוגיא הנ"ל מוכח דלא קיי"ל כרב כהנא דאמר התם בפ' הזהב דאין אונאה לפרוטות וכמ"ש המחבר בח"מ סי' רכ"ז ס"ה דא"כ האיך מסיק שם הש"ס דלאו בגזל אתא לכובש שכר שכיר דלגזל גופי' לא אצטריך דאיכא למילף מרבית ואונאה. והשתא הא איצטריך לגזל גמור ולפרוטה דהאיך ידעינן שיעור פרוטה מאונאה כיון דאין אונאה לפרוטות וה"ה לגזל ומרבית לחוד ליכא למילף דחידוש הוא כדאיתא התם אלא משמע דקיי"ל כלוי דאמר בפ' הזהב התם דיש אונאה לפרוטות וכמ"ש הרמ"א בהג"ה בח"מ בסי' הנזכר. ומיהו י"ל דאיסורא מיהא איכא עי' רא"ש פ' הזהב סי' כ' וכה"ג תי' המ"ל רפ"ד מהל' מלוה ובבאר יעקב. ומ"מ ק"ל דבח"מ סי' הנזכר ס"ו משמע דבמטבע ליכא אי' היכא דליכא אונאה וא"כ ע"כ סבר דבא דיש אונאה לפרוטות גם ד' הרא"ש דר"ל רבא אליבא דמ"ד אין אונאה צ"ע וי"ל ועי' בבאר יעקב:
2 ש"ע סעיף ה' רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב יוצאה בדיינים. כ' הב"י כר' אליעזר דהכי משמע בדף ס"ב דהילכתא כר"א ור"ל ממימרא דרב ספרא התם. ותמיה לי מלתא דבדף ס"ה ריש ע"ב איפסקא הילכתא הכי בהדיא וכ"כ רש"י והגה' מיי' פ"ה מהל' מלוה וש"פ:
3 סעיף י"א שטר שיש בו רבית בין של תורה כו'. גובה את הקרן לבדו והוא שיהא ניכר שהוא רבית אבל אם אינו מפורש אלא שכולל הקרן עם הרבית אינו גובה בו אפי' הקרן דוקא בו ר"נ בשטר אינו גובה כלל אבל אם הלוה מודה גובה הקרן כדין מלוה על פה. ובח"מ ר"ס נ"ב הביא הג"ה שם ב' דעות בזה. וכבר כתבו הט"ז כאן והש"ך שם בח"מ שאין הלכה כדעה זו דס"ל דאינו גובה כלל ואין מי שסובר כן ע"ש. ולענ"ד לכאורה להביא ראיה לזה מהש"ס דאיזהו נשך דף ע"ג גבי ישראל שלוה מעות מעובד כוכבי' ברבית ונתגייר אם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית ופסקוהו הפוסקים והט"ו ר"ס קע"א. ופירוש זקפן עליו במלוה פירש"י שם דהיינו שחשב עמו על הרבית ועל הקרן וכתב לו שטר עליהם שחייב לו כך וכך עכ"ד. ומביאו הרב המגיד בהל' מלוה. והיינו כמו זקפי רווחא אקרנא האמור בש"ס שם דף ס"ח שפירושו שכולל הקרן עם הרבית ואפ"ה לא קניס קרנא אטו רווחא וגובה הקרן אם הלוה מודה כדין מלוה על פה שהרי לא אמר גובה בו קרן דהיינו בשטר כדאמר הכא אלא גובה סתם כדין מלוה ע"פ. ומיהו לדעת הרמב"ם התם הוי רבית דרבנן מה שעלה קודם שנתגייר:
4 שם בהג"ה או שלא היה נכתב בשטר רק הקרן ועדים מעידים על הרבית. טור. ר"ל שכל הסך הכתוב בשטר הוא רק קרן אלא שעדים מעידים על פה שהתנאי היה שיתן לו רבית ומש"ה לא שייך למיפסל השטר. אף לפי פסק הט"ו דאם כולל בו קרן ורבית פסלינן שטרא וכן מבואר להדיא בטור וב"י ע"ש. ולא ירדתי לסוף דעת הט"ז שמפרש דר"ל שעדים מעידים שהסך הכתוב בשטר בסתם יש בו רבית דהיינו שכולל בו קרן ורבית ופסק כהרמב"ן בזה ופליג על המחבר ונמשך אחריו הבית לחם יהודה וליתא שהרי מקור הג"ה זו הוא מהטור ושם איתא להדיא כמ"ש והג"ה לא פליג אהמחבר כלל. ושוב ראיתי שהש"ך בח"מ ר"ס נ"ב השיגו וכתבו התוס' בפ' השולח דף מ"ד ע"ב דשטר שיש בו רבית דקונסין אותו ואינו גובה בו לעולם היינו אפי' בנו דכיון דקנסו זכה בו הלוה עכ"ל: