יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה ס״ט

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה ס״ט
1 דיני מליחה והדחה. ובו כ"א סעיפים: צריך להדיח הבשר קודם מליחה ואם הדיחו הטבח אין צריך להדיחו בבית טור ואם אחר שהדיח חתך כל נתח לשנים או לשלשה או שהסיר טלפי הרגלים לאחר ההדחה ארוך כלל ד' וי"ז צריך לחזור ולהדיחם: הגה ואם לא עשה כן הוי כלא הודח כלל שם הדחת הבשר לכתחלה יזהר לשרותו נגד חצי שעה ולהדיחו היטב במי השרייה אבל אם לא שראו רק הדיחו היטב סגי ליה ואחר כך ימתין מעט שיטפטפו המים קודם שימלחנו שלא ימס המלח מן המים ולא יוציא דם הגהות ש"ד והגהות אשיר"י פכ"ה ובארוך כלל א' ונהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר ואם נשתהה הבשר בשרייתו מעת לעת הבשר וגם הכלי אסורין ועיין לקמן סימן זה אבל פחות מעת לעת אין להקפיד ואף במקום שנאסר הכלי מותר לחזור ולשרות בו בארוך דין בשר שמלא קרח כיצד נוהגין עם שרייתו עיין לעיל סימן ס"ח:
2 אם מלח ולא הדיח תחלה ידיחנו וימלחנו שנית ויש אוסרין: הגה וכן נוהגין אפילו לא נמלח רק מעט כדרך שמולחים לצלי ואפילו לא שהה במלחו שיעור מליחה ארוך וש"ד וסמ"ג מיהו במקום הפסד מרובה יש להתיר ב"י ואם לא הודח רק מעט קודם שמלחו מותר בדיעבד והוא הדין אם היה ס' בחתיכה נגד דם שעליו הגהת ש"ד בשם מהרא"י ואם נמלח חתיכה בלא הדחה עם שאר חתיכות שאר חתיכות מותרות והיא אסורה בארוך כלל ד' דין ה':
3 לא ימלח במלח דקה כקמח ולא במלח גסה ביותר שנופלת מעל הבשר אילך ואילך ואם אין מלח אחר רק מלח דק כקמח מותר למלוח בו ד"ע:
4 יפזר עליו מלח שלא ישאר בו מקום מבלי מלח וימלח כדי שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח ואינו צריך להרבות עליו מלח יותר מזה ומולחו משני צדדים ועופות צריך למלחם גם מבפנים ואם לא מלחם אלא מבפנים או מבחוץ וכן חתיכה שלא נמלחה אלא מצד אחד מותר: הגה ויש אוסרים אפילו בדיעבד מהרא"י בהגהות ש"ד וארוך כלל ו' והכי נהוג אם לא לצורך ודוקא אם כבר נתבשל כך אבל אם לא נתבשל עדיין לא יבשלנו כך אלא אם הוא תוך י"ב שעות שנמלח יחזור וימלח צד השני שלא נמלח עדיין ויבשלנו אחר כך ואם הוא אחר י"ב שעות אזי יצלנו דנורא משאב שאיב ואין הצד שנמלח כבר בולע מצד שלא נמלח שם:
5 אחר שנמלחה החתיכה אם חתך ממנה אינו צריך לחזור ולמלוח מקום החתך:
6 שיעור שהייה במלח אינו פחות מכדי הילוך מיל שהוא כדי שלישית שעה בקירוב: הגה ועל זה יש לסמוך בדיעבד או אפילו לכתחלה לכבוד אורחים או לצורך שבת אבל בלאו הכי המנהג להשהות במליחה שעור שעה ואין לשנות מהרא"י בת"ה סימן קס"ז ובהגהת ש"ד ואו"ה כלל א':
7 קודם שיתן הבשר בכלי שמדיחו בו ינפץ מעליו המלח שעליו או ישטפנו במים ואחר כך יתן הבשר בכלי שמדיחין בו וידיחנו פעמים וישטוף הכלי בין רחיצה לרחיצה: הגה וי"א שצריכין להדיח הבשר ג' פעמים חדושי אגודה בשם א"ז ומהרא"י ואו"ה כ"א דט"ו והג"א והכי נוהגין לכתחלה על כן ישטפנו או ינפץ המלח מעליו וידיחנו ב' פעמים דזה הוי כהדחה ג' פעמים או ישים המים תוך הכלי ואחר כך יניח בו הבשר וידיחנו ג' פעמים והכי נהוג ולכתחלה יתן מים הרבה בהדחה ראשונה כדי שיבטלו כח המלח שבציר ד"ע מותר להדיח הבשר במי פירות ואין צריך מים הר"ן פ' השוחט ותוספ' שם:
8 אם לא ניפץ המלח שעליו ולא שטפו אין לאסור כי המים שבכלי מבטלין כח המלח: הגה ואפילו המים מועטים מ"מ מבטלים כח הציר ד"ע וארוך כלל ו' ומהרא"י ויש מתירין אפילו לא היו מים כלל בכלי והניחו בו הבשר דאין לחוש בשעה מועטת כזו שעוסקין בהדחת הבשר ש"ד ואו"ה כלל א' וי' וע"ל ס"כ ויש לסמוך עלייהו ואין לחוש בכל זה רק בהדחה ראשונה אבל לאחר הדחה ראשונה אין לחוש כך משמע ממרדכי ור"ן ואין חילוק בין אם הדיחו בכלי כשר או טריפה או חולבת ואם היה מעט מים בכלי שמבטל כח המלח שאינו חשוב עוד כרותח אפילו הכלי חולבת או הטריפה מלוכלך עדיין באיסור מותר בארוך:
9 בשר שנמלח ונתבשל בלא הדחה אחרונה צריך שיהא בו ששים כדי המלח שבו: הגה וכל הקדירה מצטרף לששים ש"ד וע"פ עיין ס"ק ל"ד ואם יש בקדירה כ"כ כמו החתיכה שנמלח ולא הודח הכל שרי דודאי איכא ששים נגד המלח שעל החתיכה דהחתיכה עצמה בודאי היא שלשים נגד המלח שעליו בארוך כלל י"א ד"ד ואי ליכא ס' בקדירה נגד המלח אפילו לא הושם רק בכלי שני הכל אסור דמאחר שיש שם מלח וציר אפילו בכלי שני מבשל שם דין א' ובמרדכי ובשר יבש יש להתיר אפילו בכלי ראשון דודאי יש ס' נגד המלח שעליו מאחר שכבר נתייבש מרדכי פכ"ה וראב"ן וב"י בשם הג"ה אשיר"י וש"ד אבל לכתחלה יזהר אפילו בבשר יבש שלא לבשלו או להדיחו במים שהיד סולדת בהם בלא הדחה אחרונה ש"ד שם וכל זה מיירי שלא הודח באחרונה כלל אבל אם הודח רק פעם אחת ונתבשל כך מותר דבדיעבד סגי ליה בהדחה אחת באחרונה מהרא"י בהגהת ש"ד מלח שמלחו בו פעם אחת אסור למלוח בו פעם שנית כל בו וד"ע ודעת רוב הפוסקים וכל שכן שאסור לאכול המלח אחר שמלחו בו:
10 עובד כוכבי' משמש בבית ישראל ונתן הבשר בקדירה ואין ידוע אם הדיחו אם יודע העובד כוכבים מנהג ישראל סומכין על דבריו אם היה שם ישראל יוצא ונכנס או שום קטן בן דעת: הגה ובחד מינייהו סגי טור או במסיח לפי תומו שהדיחו יפה או שישראל אפילו קטן יוצא ונכנס דמרתת הואיל ויודע מנהגי ישראל מיהו אם מיחה לעובד כוכבים שלא ידיחו בלא רשותו והוא עבר על דבריו אסור דהא חזינן דאינו מרתת ואין לסמוך גם כן אדבריו הגהת ש"ד ואו"ה:
11 בשר שנתבשל בלא מליחה צריך שיהיה בתבשיל ששים כנגד אותו בשר ואז מותר הכל: הגה ויש אוסרים אותה חתיכה אפילו בדאיכא ס' נגד החתיכה טור בשם י"א והגהות מיימוני בשם סמ"ק והגהות ש"ד וארוך ומהרא"י ומרדכי בשם ראב"ן והכי נהוג אם לא לצורך כגון לכבוד שבת או לכבוד אורחים דאז יש לסמוך אדברי המקילין ב"י בשם א"ח וד"ע עד"מ ואם נמלחה חתיכה ולא נמלחה כראוי דינה כאילו לא נמלחה כלל וכן בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה אף אם נמלח דינו כאילו לא נמלח ואם נתבשל צריך ס' כנגדו או"ה:
12 בשר ששהה ג' ימים מעת לעת בלא מליחה נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה ואין לאכלו מבושל אלא צלי ואחר שצלאו לא יבשלנו ואם בישלו מותר ואין להשהות בשר ג' ימים בלא מליחה דחיישינן שמא יבשלו ב"י בשם פסקי מהרא"י סימן קצ"א:
13 ואם שרו אותו במים תוך הג' ימים יכול להשהותו עוד שלשה ימים אחרים פחות חצי שעה אגור בשר שנמלח וספק אם נמלח תוך ג' מותר בארוך:
14 בשר ששהה שלשה ימים בלא מליחה ונתערב אותה חתיכה בחתיכות אחרות בטלה ברוב ומותר לבשל כולן ואפי' היתה ראויה להתכבד. וכן הדין בנתבשל בלא מליחה ונתערב אח"כ באחרות או"ה:
15 בשר המלוכלך בדמים שנשרה במים מעת לעת יש אוסרים לאכלו כי אם צלי אלא אם כן יש במים ס' כנגדו עיין ס"ק נ"ו. ויש אוסרים אפילו לצלי והכי נהוג או"ה:
16 אין מולחין אלא בכלי מנוקב או על גבי קשין וקיסמין או במקום מדרון בענין שאם ישפך שם מים יצאו מיד: הגה ודף חלק ברהיטני שמים זבין ממנו אין צריך להניחו במדרון אבל אם אינו חלק ברהיטני צריך להניחו במדרון שיצאו המים ממנו שערים ש"ו ובב"י בשם ת"ה סימן קע"ב ואפילו בכלי מנוקב יזהר לכתחלה שיהיו הנקבים פתוחים בארוך כלל ג' ולכן לא יעמידו על גבי קרקע כי היא ככלי שאינו מנוקב ע"ל ס"ס ע' וכן מחמירין קצת לשום תוך הכלי מנוקב קש או קסמין כי הבשר יסתום הנקבים הגהות אשיר"י פכ"ה ובארוך כלל א' ובדיעבד אין לחוש לכל זה. ד"ע: ואם מלח בכלי שאינו מנוקב אסור להשתמש באותו כלי בדבר רותח: הגה ואם נשתמש בו בעי קליפה אם הוא דבר יבש רשב"א ואם הוא דבר לח בעינן ששים נגד קליפה מן הקערה ב"י בשם י"א: ויש אומרים שאפי' בצונן אסור להשתמש בו בלא הדחה ואם נשתמש בו בלא הדחה ידיח מה שנשתמש בו: הגה אבל מותר לחזור ולמלוח בה בשר לאחר שנקבוה או אפילו בלא נקיבה אם הבשר שהה כבר במליחתו והודח ב"י בשם הגהת ש"ד וארוך:
17 אבל אם הוא מנוקב מותר לאכול בו אפילו רותח ויש אוסרין ברותח ויש ליזהר לכתחלה ובדיעבד מותר ארוך כלל ג':
18 בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב ושהה בו כשיעור שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח כל מה שממנו בציר אסור לאכלו אפי' צלי וחלק החתיכה שחוץ לציר אין אסור ממנו אלא כדי קליפה ואפילו אם יש בה שומן: הגה ויש אוסרין כל החתיכה אפילו מה שחוץ לציר טור ומרדכי בשם מהר"ף ואפילו לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי ואפילו לא שהה שיעור מליחה רק מעט עד שנראה ציר בכלי מרדכי ספכ"ה בשם ראבי"ה והגהת ש"ד וארוך כלל י' וכן נוהגין ואין לשנות ומכל מקום אינו אסור רק אותה חתיכה המונחת למטה בכלי ונוגעת בציר אבל שאר חתיכות שעליה הנמלחים עמה מותרות שם בארוך ובכל בו והכי נהוג:
19 אחר שנמלח הבשר והודח מותר ליתנו אפילו במים שאינן רותחין ויש מי שמצריך ליתנו במים רותחין והמנהג כסברא ראשונה וכן עיקר ב"י ודעת עצמו:
20 בשר שנמלח ושהה כדי מליחה ונתנוהו אחר כך בכלי בלא הדחה ונתמלא מציר מותר ולפי זה בשר שנפל לתוך ציר היוצא מהבשר אחר ששהה כדי מליחה מותר ויש מי שאוסר בזה ובזה ויש לחוש לו לכתחלה: הגה ויש אוסרין תוס' ורא"ש וכמה מן האחרונים אפילו בדיעבד כדי קליפה הגהת ש"ד ובשערים ומהרי"ב ומהר"ש וב"י וארוך והכי נהוג ודוקא מה שמונח בתוך הציר אבל מה שחוץ לציר שרי והכלי שנפל בו אותו הציר אסור וכן אם היה הכלי חולבת ויש בו לכלוך אסור הבשר דאף לאחר שיעור מליחתו נחשב כרותח הגהת ש"ד ות"ה סימן קנ"ט אבל אם הוא הפסד מרובה ואית ביה גם כן צורך סעודת מצוה יש להקל ולומר דאחר ששהה שיעור מליחה לא מחשב צירו כרותח ד"ע ועיין לקמן סימן צ"א: ולפי דבריו אף על פי ששהה הבשר במלח כשיעור אסור לאכול ממנו עד שידיחנו יפה יפה ואסור לחתוך ממנו בסכין קודם שידיחנו ואם חתך צריך להגעילו: הגה ויש מתירין לחתוך בסכין לאחר ששהה שיעור מליחה דאין מליחה לכלים וכן עיקר דמותר ת"ה סימן קנ"ב ואו"ה כלל ל"ז אבל הסכין צריך הדחה אחר כך או נעיצה בקרקע אם נתייבשה עליו הציר ארוך ואפילו קודם שיעור מליחה אין האיסור משום הסכין אלא משום שיצא דם בעין על הבשר ואם רוצה להדיחו שם היטב ולחזור ולמלחו שם מותר: וכשרוצים לעשות מליח להתקיים לאחר ששהה במלחו בכלי מנוקב כשיעור הראוי מדיחי' אותו יפה יפה ואחר כך חוזרים ומולחים אותו כדי שיתקיים ואפילו בכלי שאינו מנוקב ואפי' לפי סברא זו אם רוצה למלוח ולאכול צלי בלא הדחה עושה ואינו חושש לדם שעל המלח שהאש שואבו ומונע המלח מלבלוע דם והני מילי במולחו ומעלהו לצלי אבל אם שהה במלחו המלח בולע הדם ונאסר ולפיכך מדיחו יפה יפה וצולה ואוכל וע"ל סימן ע"ו מדין בשר שנמלח ולא הודח ונצלה כך:
21 במקום שאין מלח מצוי יצלו הבשר עד שיזוב כל דמו ואחר כך יבשלוהו:
פירוש יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה ס״ט
1 סימן ס"ט סעיף א' אם אחר שהדיח חתך כל נתח לב' או לג' צריך להיות ולהדיחם. ואם לא עשה כן הוי כלא הודח. הטעם במרדכי דאגב דוחקא דסכינא מפליט דם בעין. ולטעמי' אזיל שהוא סובר דטעם הדחה קמייתא משום דם בעין שעל פניו שהמלח נתמלא ממנו ואינו מוציא דם. ולפ"ז נראה דדי בהדחה היטב בלא שרייה שהרי טעם השרייה הוא כדי שיתרכך הבשר והרי כבר נתרכך. וא"צ אלא להעביר הדם בעין אותו מקום שחתך. והשתא אתי שפיר דלא תקשי אהדדי מ"ש הג"ה בס"ס זה סעיף כ' דמותר לחתוך הבשר בתוך שיעור מליחה אם רוצה להדיחו שם ולחזור ולמלחו שם ע"ש ודו"ק. ועיין מש"ש. וכ"מ בס' לחם הפנים ובל"י. ואם נחתך רק מצד א' מסתמא יש ס' כמש"ל:
2 סעיף ב אם מלח בלא הדחה. חחיכת בשר תפל שלא הודחה שנוגעת לחתיכה מלוחה ה"ל דין נמלח בלא הדחה אותה חתיכה טפילה שהמלח מבליע בתוכה הדם בעין שעליה. אבל בשר תפל שלא הודח שנפל לציר אין הציר מבליע הדם בעין שעל פניה ושרי. זה יש ללמוד ממ"ש הש"ך סי' ע' ס"ק כ"ט ע"ש. ולא דמי לחתיכה תפילה שנפלה בין חתיכות מלוחות בכלי שאינו מנוקב דמותרת. שאני התם שאין הטפל פולט ע"י נגיעתו למלוח ואין הדם שבה פירש ממקום למקום. עמ"ש בס"ד בסי' ע'. מיהו במ"י כלל ו' ס"ק ד' משמע שפ' כאו"ה דשרי גם בנתערבה בלא הדחה בחתיכות מלוחות. ועכ"פ כשאינה נוגעת אלא מצד א' שרי כמש"ל: כתב בד"מ אם נכבש הבשר במים מע"ל קודם הדחה אחרונה ה"ל כמבושל בלא הדחה אחרונה דצריך ס' נגד דם ומלח שעליו כמ"ש ס"ט. ופשוט הוא. ודין הצלי עיין לקמן סימן ע"ו דלכתחילה צריך הדחה ובדיעבד שרי בכל ענין. ובמ"י כלל ה' ס"ק ה' ביאר דלא שרי רק היכא דלא נמלח רק מעט ולא שהה שיעור מליחה ע"ש: ושומן אווז שלא הודח הדחה ראשונה התיר הבל"י ס"ק נ"ב בהפס"מ. ואם שהה ג' ימים בלא הדחה משמע שיש להתיר אף בלא הפס"מ ודלא כמשמעות המ"י כלל ד' ס"ק ה' ע"ש. ובסימן ע"ה מתיר בשומן בלא הדחה ראשונה לצלי ואם לא שהה שיעור מליחה או לא נמלח רק מעט אפילו לבשל. ולפי מ"ש בסימן זה היינו שלא נתבשל עדיין וליכא הפסד בצלייה דאי איכא הפס"מ אפילו לבשל שרי וכ"ש אם כבר נתבשל דאין לאסור. והפמ"ג מיקל בשומן שלא הודח בראשונה ומחמיר בשהה ג"י. ועי' בנודע ביהודה סימן כ"ד דאוסר ג"כ בשומן אווז ששהה ג"י בלא הדחה. ומיהו בלא הדחה אחרונה אוסר באו"ה בשם רוקח כלל י"א ד"ב אף בשומן אווז:
3 סעיף ו' בהג"ה בענין לכבוד אורחים כתב בסולת למנחה בשם תורת אשם דבכ"מ שהוזכר היינו שהם ראויים לכיבוד ואין בכלל זה הגרועים או הקבצנים שעוברים ושבים בשביל טרף ומזון שהם בכלל צדקה ואינם בכלל כיבוד אורחים. עוד כתב שם דלכתחילה לא יזמן אצלו חבירו שיהא צריך להקל בשבילו אבל אם כבר זימן אז יש להקל אף בבני העיר: ובענין הפס"מ כתב שם בכלל ל"ח דהכל לפי אומד דעת המורה לפי הזמן והמקום העשיר לפי עשרו והעני לפי עניו וגם לפי עניין ההוראה אם יש בו הרבה צדדים להקל או לא:
4 שם ש"ך ס"ק ל' אי נמי משכחת לה כשהודחו ע"י גשמים. הכרו"פ הקשה על גירסא זו שהביא הש"ך דאיירי שהודחו במי גשמים דאינן מכשירין. הא ניחא ליה בהדחתם ומשקה שסופו לרצון מכשיר. וי"ל דס"ל להש"ך כמ"ש תוס' בב"ב דף צ"ז דבגשמים אין קרוי משקה מן הסתם עד שיחשוב אותן שיהיו משקה ולא מהני מאי דניחא ליה. ועיין בחולין דף פ"ז. ועיין בס' תל"מ וח"ד. ול"נ כמ"ש. ועוי"ל דאיירי שהבעלים הן חש"ו שא"מ מחשבתן בלא מעשה. ומיהו דעת התוס' וח"ר בחולין דף ל"א דלא בעי' דוקא רצון בעלים דה"ה אם אי' רצון אחר מכשיר ודלא כהרמב"ם:
5 ס"י עובד כוכבים משמש כבית ישראל כו'. כ' הש"ך בשם ס' אפי רברבי דבעבדו ושפחתו שייך מירתת. משמע דאלו אינו עבדו לא שייך מירתת דכיון דאינו עבדו לא מירתת מיני'. וכ"כ בס' פמ"ג להדיא. ולא נהירא שהרי מוכח להדיא בש"ס פ"ק דחולין גבי בדיקת סכין דכותי. ובע"ז גבי אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע"פ שהוא יוצא ונכנס מותר דאפי' בכל עובדי כוכבים שאינו עבדו שייך מירתת ביוצא ונכנס. וכן משמע מלשון הגהת מיי' בהל' מאכלות אסורות פ"ו הלכה י'. ובהלכות תפילין הובא באו"ח סי' ל"ב סעיף יו"ד. וכ"מ במרדכי פ' כל הבשר סי' תשכ"ו. וכן מצאתי להדיא בש"ך סי' קי"ח ודחה דברי או"ה שר"ל דוקא עבדו. ות"ל שהנחני בדרך אמת שבא לפני ס' לחם הפנים וראיתי שהעתיק דברי הש"ך והוסיף לבסוף תיבת לעולם. ור"ל דבעבדו ושפחתו הקנויות לו שייך מירתת לעולם אף בלא יוצא ונכנס אבל לא נתכוון הש"ך כלל לומר דבאינו עבדו לא שייך מירתת ביוצא ונכנס. וזה ברור ומ"ש הט"ו עובד כוכבים משמש בבית ישראל כו'. לכאורה י"ל דאלו אינו משמש הרי בלא"ה נאסר משום בישולי נכרים. אבל בעבדו ושפחתו אינו נאסר לדעה א' שהביא המחבר סי' קי"ג ס"ד. אך דוחק לפרש כן דברי הטור שהרי הוא לא חילק בין עבדו ושפחתו לשאר עובדי כוכבים. גם דברי המחבר קצת דוחק הוא שהרי הוא ז"ל הביא ב' דעות בזה בסי' הנ"ל. וצ"ל דמש"ה נקטו עובד כוכבים משמש בבית ישראל. דאלו אינו משמש מסתמא אינו יודע מנהג ישראל ולא שייך מירתת כמ"ש הג"ה: ומה שיש לדקדק הרי בלא"ה נאסר משום בישולי עובד כוכבים נ"ל דמיירי שלא נתבשל עדיין ביד עובד כוכבים כמאכל בן דרוסאי ואז מהני בחתוי ישראל לכ"ע. לאפוקי אם היה נתבשל ביד עובד כוכבים כמאכל בן דרוסאי לא היה מהני תו חתוי ישראל לדעת הרשב"א שמביא הטור שם. וכ"פ בש"ע שם ס"ט ע"ש. והיינו שדקדקו הט"ו וש"פ וכתבו ושם הבשר בקדירה. ר"ל שלא נתבשל עדיין כלל אפי' כמאכל ב"ד רק ששמו הבשר בקדירה ונאסר משום נתבשל בלא הדחה אחרונה. דאפילו בכלי שני פסק הג"ה ס"ט לאסור. ואפילו הרתיח לא נתבשל בזה כמב"ד כדמוכח באשר"י פ' כירה סי' י"א ע"ש. וצ"ע בסי' י"ז: ונ"ל דבזה נכונים דברי הב"י שכתב דכאן אינו אלא אי' דרבנן דדם שמלחו אינו עובר עליו. ותמה עליו הד"מ דלא הוה צ"ל דהוי דם שמלחו שהרי הוא מבושל לפנינו ע"ש. ולפי מ"ש א"ש דע"כ איירי כאן שלא נתבשל עדיין כמב"ד. דאל"כ היה נאסר משום בשולי עובדי כוכבים. וכיון שלא נתבשל כמב"ד אין זה דם שבשלו דדם שבשלו לא הוי אא"כ נתבשל כמב"ד. וראיה לדבר מפרק כל הבשר דף קי"ב גבי בי דוגי דפריך התם ודילמא תתאה מטי עילאה לא מטי. ומאי פריך הא הוי ספיקא דרבנן. אלא מוכרח דאי לא מטה פי' שלא נתבשל כמב"ד אסור מדאורייתא וא"כ ה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא. ויש לדחות ע"פ מ"ש בחה"ר דאף משתעלה תמרתו לא שרי' בלא גלוי מילתא דכל היכא דאיכא לתקוני ולמיפק מידי ספק מתקנינן ומפקינן ור"ל אף בדרבנן וכמ"ש המ"א בסי' יו"ד ושארי אחרונים. אך למאי דלא ידע מהתקנה לא ה"ל למיסר מספק. ובס' ר"י נדחק. וכן מוכח בתוס' פ' כה"ב דף קי"א ד"ה דם דאורייתא. וז"ל תחילה כשנפלט עד שלא נתבשל הוה דאורייתא עכ"ל. וכ"מ בשו"ת בי"ע סי' קע"ב. וזה דלא כמ"ש באו"ה כלל ו' סי' ח' דקודם שליש צלייתו אין אי' אלא מדרבנן עכ"פ לפ"ד הט"ו צ"ל דאיירי כאן שלא נתבשל ביד עובד כוכבים כמב"ד ומיהו הג"ה פסק שם דבעבדו ושפחתו אינו נאסר משום בשולי עובדי כוכבים גם פ' דמהני חתוי ישראל אפילו אחר שבשלו עובד כוכבים כמב"ד וא"כ איירי כאן שפיר שבשל כל צרכו דהיינו כמב"ד. ומיהו אפשר דאע"ג שהבשר לא נתבשל עדיין כמב"ד אבל הלחלוחית של דם ומלח נתבשל. וכמ"ש הרא"ש פ' כירה סי' י"ז: עוד י"ל דברי הב"י דאף שנתבשל כשבא לפנינו כמב"ד מ"מ כיון שנולד הספק תחילה עד שלא נתבשל שהיה דאורייתא אף שנתגלגל אח"כ ונעשה דרבנן לא מהני מסל"ת דכה"ג לא מהני גבי ספק דרבנן דאזלי' לקולא אם נולד הספק כשהיה דאוריי' אע"ג שלא נודע עד שנעשה דרבנן. כמ"ש בס' שעה"מ:
6 שם בהג"ה ובחד מינייהו סגי או במסיח לפ"ת כו'. או יוצא ונכנס דמירתת. ופשוט דבמומר לא שייך לפ"ת כיון שיודע שאיסור והיתר תלוי בזה. אא"כ משכחת לה כמ"ש הט"ז והש"ך ס"ק מ"ב ע"ש. ונראה לי דגם מירתת לא שייך במומר כי הוא סבור שמחזיקים אותו כישראל גמור ולא יבדקו אחריו. כמ"ש התוס' והרא"ש וש"פ ריש פ"ק דחולין דף ג גבי בדיקת סכין דמומר דלא מהני יוצא ונכנס. וכאן הוא ק"ו משם. דשם הוא איסור דאורייתא ואפ"ה סבור המומר שלא יבדקו אחריו דמחזיקין אותו כישראל אפי' באיסור דאורייתא כ"ש כאן דאינו אלא איסור דרבנן כמש"ל דהוי דם שמלחו ע"ש:
7 שם ט"ז ס"ק כ"ד ומעשה בא לידינו באשה אחת שבשלה כשר ושכחה אם מלחה אותו תחלה אם לא והתרנו דלא הוי אלא ספיקא דרבנן ולקולא. וא"ל דמוקמינן לה אחזקה דמעיקרא שלא היתה מלוחה כו'. דיש רוב נגד החזקה דרוב פעמים מולחין תחילה ע"כ. השעה"מ הלכות מקואות כלל ז' הקשה על הט"ז דלפי מ"ש התוס' בפסחים דף ט' בשם ר"י גבי חבר שמת והניח פירות דחזו לאדם כיון דהוי טבל ודאי מדרבנן אין ספק דשמא עשרן מוציא מידי ודאי אף דרוב מעשרין וה"נ כיון דחתיכה זו ודאי לא היתה מלוחה אין ספק מוציא מידי ודאי. ולק"מ דלא דמי חזקת איסור דטבל לחזקה זו דגבי חתיכה. דטבל כל הפירות הוו בחזקת איסור. משא"כ גבי בשר שלא נמלח. וכה"ג כתב הט"ז בסי' קכ"ז דלא אקרי איתחזק אי' גבי נאמנות דעד אם אין האיסור על כל החתיכה אלא שלא היה מבורר האיסור מההיתר. וכה"ג הוכיח בשעה"מ עצמו שם בכלל א' וב' בענין איתחזק איסורא בדרבנן כגון חד בחד שנתערב דאם היה ניכר האיסור מתוך ההיתר לא מקרי איתחזק איסורא לאסור כספק דרבנן שנולד אח"כ כגון שנאבד א' מהן וא"י איזו. וה"נ כיון דלא אקרי איתחזק איסורא דדם בחתיכת הבשר מקילין בספיקא. והא דהוצרך כאן לרוב הוא משום דהספק הוא במעשה. וכ"מ בט"ז בא"ח סי' ת"ט דטעמו דספק מעשה גרע. ומה שהקשה בס' בינת אדם על הט"ז דחשיב לי' רוב מולחין הא הוי רוב התלוי במעשה. י"ל דבדרבנן מהני ויש לה"ר לזה מפסחים דף ד גבי המשכיר בית לחבירו בי"ד דקיי"ל שהוא בחזקת בדוק. והך חזקה היא מכח רוב בני אדם הבודקים בזמנו כמ"ש מהרל"ח והוי רוב התלוי במעשה וגם איתחזק איסורא דחמץ בבית. ואפ"ה מהני משום דבדיקת חמץ היא דרבנן. ועיין מה שכתבתי בזה בחיבורי להרמב"ם פ"א מהל' תפלה ופ"ו מהל' ברכות ופ"ו מהל' מאכלות אסורות: ובנידון א' ששלח לו חבירו בשר וא"י אם מלחו נראה דשרי. ול"ד להא דס"ס שי"ו גבי בכור דהתם בלוקח תליא לשאול כדאי' בגמ' אבל הכא בשולח תליא להודיע שלא יעבור על לפני עור אבל הנשלח אינו מחויב לשאול. ועי' בש"ג פ"ק דע"ז שה"ר מחולין דף פ"ג דבעל המעשה א"מ לשאול ע"ד שיש בו חשש אי' כיון שהוא א"י בודאי שיש בו איסור אין לחוש מספק אבל בע"ה שיודע בודאי שיש בו איסור עליו להודיע. והפמ"ג כחב דמבכור אין ראיה דהוה ד"ת. ועוד יש לה"ר מהא דאי' בתוספתא שלהי חולין:
8 שם סעיף י"ג ושם שרו אותו במים בתוך ג' ימים כו'. כתבו הט"ז והאחרונים ויש לשרותה היטב אבל אין די בהעברת מים עליו כו' אא"כ נקרו הבשר מגידי דם סומכין אז בדיעבד על זה כו' ומ"מ צריך אח"כ הדחה אחרת קודם מליחה אפי' בדיעבד עכ"ל. ונראה דזה קאי נמי אשרו היטב תוך הג' ימים. אפ"ה צריך אח"כ הדחה אחרת קודם מליחה אפי' בדיעבד שהרי כבר נתייבש. ולא ימס המלח ולא יוציא דם כמ"ש הט"ז והש"ך דהיינו אם לא נתבשלה עדיין ידיחנו וימלחנו שנית וכ"מ במ"י כלל וז"ש הג"ה לעיל סעיף ב' דבדיעבד סגי הדחה קצת קודם שמלחו שאין הבשר נגוב. ולדעת הש"ך ס"ק ה' הביאו המ"י שם ס"ק א' דכיון שנמלח סגי בהדחה מועטת וא"כ אין חילוק בזה בין שריה להדחה מועטת רק אי נתנגב או לא ודו"ק:
9 שם סעיף ט"ו אא"כ יש במים ס' כנגדו. נראה דאם נשפך וא"י אם הי' ס' נגד הבשר מותר דאיסור זה דכבוש א"א מדרבנן משום דמעורב הדם במים וא"ר להקריב ע"ג המזבח והוי כדם שמלחו כמ"ש באו"ה כלל ו' דין כ':
10 שם סעיף ט"ז ואם מלח בכלי שאינו מנוקב כו'. וכ' בהג"ה ואם הוא דבר לח בעינן ס' נגד הקליפה מן הקערה. עש"ך דמסיק דאפי' אם הקערה ג"כ חמה סגי בס' נגד קליפתה. לפי שלא נאסרה הכלי שא"מ רק כדי קליפה. וכמ"ש הג"ה סי' צ"ח ס"ד ע"ש. ולפענ"ד דבכלי חרס צריך לשער נגד כולה אם היא חמה דתתאה גבר. עי' סי' צ"א וסי' ק"ה לפי שכלי חרס בולעת הרבה. כמ"ש הב"י בשם הג"ה מיי' בפ"ו מהל' מ"א לענין כלי מנוקב דבשאר כלים שרי ובכלי חרס אסור וכ"פ האחרונים כמ"ש במ"י כלל י"א ס"ק ה' ע"ש. והכי מוכח להדיא בד"מ סי' צ"ח שכתב בשם או"ה במעשה שהיה שנפל כלי חרס מנוקב ליורה ופסק לשער נגד כולו ולא די בכדי קליפה לבד ע"ש. וא"כ כ"ש בכלי חרס שאינו מנוקב. ונלענ"ד שמ"ש הרשב"א בשם הראב"ד ומביאו ב"י דבכלי שא"מ צריך לשער נגד כולה בכלי חרס קאי. דאי אפשר לומר דבשאר כלים קאי שהרי הרשב"א עצמו כתב בשם הראב"ד ומביאו ב"י סי' צ"ח. דהא דאמרינן בש"ס פג"ה דף צ"ז גבי כחל בכולו משערינן דאי במאי דנפק מיניה מנא ידעינן כמה נפק. היינו דוקא בכחל או בכלי חרס שא"א להפריד האיסור ממנו. אבל לא בכלי מתכות וכה"ג שאפשר להפריד האיסור ממנו משערין באומד יפה כמה נפק מיני'. ומינה דהחולקים עליו ס"ל דאפי' בכלי חרס אינו מבליע יותר מכדי קליפה. וכן מוכח ברמב"ם פ"ו מהל' מ"א שכתב וז"ל קערה שמלח בה בשר אפי' היתה שוע באבר אסור לאכול בה רותח לעולם שכבר נבלע הדם בחרסית עכ"ל. הרי כתב שנבלע הדם בחרסית. משמע דהיינו בכולה דאל"כ הרי ממשות האבר דמעט כדי קליפה ודו"ק. וכיון שדעת הרמב"ם והראב"ד והאו"ה ורש"ל לאסור בכלי חרס כולה אין להקל. ודלא כמ"ש בח"ד ר"ס ע"ה. אך במ"י כלל פ"ה ס"ק י"א הכריע להקל. ובשו"ת מקום שמואל הסכים לדברי ע"ש. וכ"מ שכתב באו"ה כלל כ"ד דין ט'. ועיין מ"ש בס"ד בסי' צ"ח ס"ק ה' דז"ש הג"ה שם דע"י רתיחת מליחה אינו נבלע בכלי רק כדי קליפה. ואם נתבשל בה א"צ לשער רק נגד הקליפה היינו דוקא בפעם הראשון אבל כיון שנתבשל בה פעם א' בלא ששים מסתמא הרי הלך ונבלע בכולה כל מה שהיה בכדי קליפה ונעשה היתר הבלוע בה נבילה. כדאיתא שם סעיף ה' וסי' צ"ב גבי טיפה שנפלה כו' ע"ש. ובסי' צ"ט ס"ב. וא"כ ה"ה כאן אם הוחמה הקערה צריך לשער אח"כ נגד כולה אם לא במקום הפסד מרובה. וצ"ע דברי הש"ך דמשמע שהקערה הוחמה ריקנית או בלא ס' דהא כתב דמסתמא ליכא ס' וא"כ יהא צריך לשער בכולה. ואפשר דמיירי שלא שמשו בה ד"א תוך מע"ל וכ"מ בפ"מ סי' צ"ח שהניח בצ"ע. וע' במ"י שכ' שאין בלוע עושה בלוע נבילה:
11 סט"ז בהג"ה בעינן ס' נגד קליפה מן הקערה. עיין בס' ב"א דבקערה שלנו מסתמא יש ס' נגד הקליפה:
12 שם בהג"ה ג' אבל מותר לחזור ולמלוח בה בשר. או אפי' בלא נקיבה אם הבשר שהה כבר במליחתו והודח הטעם דאין מליחה לכלים שאין כלי מפליט ע"י מלח. ומה שנרשם כאן ארוך הוא ט"ס. דלהארוך לא אמרינן אין מליחה לכלים בלא נקובה כמ"ש בד"מ סי' ק"ה ע"ש. וצ"ל הג"ה ש"ד וצ"ע בש"ך ס"ק פ"ג וי"ל דבשאר איסורים שאני כמ"ש הט"ז סי' ע'. וכתב הש"ך דאפילו בכלי חרס אמרינן הכי דאין מליחה לכלים. ולי צ"ע דאפשר דדוקא בכלי מנוקב אין חילוק בין כלי חרס לשאר כלים אבל בלא נקיבה נראה דהיינו בשאר כלים אבל לא בכ"ח דבתוס' והרא"ש פרק כה"ב דף קי"ג והמרדכי פרק כל שעה ובהג"ה ש"ד כתבו דאין מליחה לעץ. איברא במרדכי פ' כל הבשר כתב בשם ראבי"ה דאין מליחה לעץ ולמתכות ולחרס ולאבן. וכ"מ בתשובת הרשב"א ומביאו ב"י ר"ס ע' וסי' ק"ה וסי' קל"ז. וכ"? בש"ע שם ס"ד גבי כלים הבלועים מיין נסך דמותר לחזור ולמלוח בהם בשר ע"ש וצ"ע: ומיהו אפי' אי אמרינן הכי ג"כ בכ"ח דאין מליחה לכלים. מ"מ לא גרע מצונן דאמרינן בפ' כל שעה דף ל' כל הכלים שנשתמש בהם חמץ בצונן מותר להשתמש בהם מצה בצונן. ופירשו הרבה מפרשים דדוקא נשתמש בהם חמץ בצונן אבל נשתמש בהם חמץ בחמין אסור להשתמש בהם מצה אפי' בצונן וקאי על כלי חרס. ויש בזה ב' טעמים. לפי שכלי חרס בולעים הרבה ופולטים אפי' בצונן והילכך כל צונן שנשתמש בו מדיחו. וכמ"ש הרשב"א בשם הרי"ף והרמב"ן וכ"כ הרב המגיד פ"ה מהל' חמץ והר"ן פ' כה"ב וכן נלפענ"ד דעת הכל בו והראב"ד ומביאו הד"מ סי' קכ"א שכתב קערות של חרס שנשתמש בהם איסור בחמין אסור להשתמש בהם אפי' בצונן לח לפי שא"א להדיחו. ועמ"ש בס"ד ר"ס צ"א. ולפ"ז כיון שפולטת נבלע פליטתה בבשר המלוח דמלוח כרותח לגבי' הבשר ולא מהני הדחה וכה"ג איתא לעיל סי' יו"ד גבי סכין ששחט בה טריפה וחזר ושחט בה כשירה דצריך קליפה ע"ש בש"ך. ולפ"ז נלענ"ד דמ"ש הג"ה דמותר למלוח בה בשר שכבר נמלח והודח משום דאין מליחה לכלים בשאר כלים קאי ולא בכלי חרס. דמי יקל ראשו נגד הרי"ף והרמב"ן והרשב"א והה"מ והר"ן והכל בו והראב"ד. דלדידהו אפי' בדיעבד יש לאסור כדי קליפה. ויש עוד טעם משום דכיון דלית לי' תקנתא בהגעלה חיישינן שמא ישתמש בו חמין. ואפי' בדרך עראי אסור. וכ"ד המ"י כלל י"א ס"ק ו' ע"ש שכוונתי לדעתו בעזה"י. וע"ש ס"ק י"א: ומ"ש הש"ך והפר"ח דמסתמא ליכא ס' בקערה נגד הקליפה כן נלענ"ד מוכח בש"ס פ' כל הבשר דף קי"א דאיתא התם קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בו רותח. ומסיק דלא אפשר למיטעמי' פרש"י לפי שאסור הוא לפיכך אין לו תקנות היתר. א"ל ר"פ לרבא וליטעמי' קפילא ארמאה מי לא תנן כו' א"ל כי קאמינא בדליכא קפילא. וקשה דאכתי אמאי מחליט לומר דאין לו תקנות היתר להאי רותח בדליכא קפילא. הא רבא גופיה אמר בפ' גיד הנשה דף צ"ז מין בשאינו מינו וליכא קפילא בששים. אלא ש"מ דמסתמא ליכא ס' נגד מה שנאסר מהקערה דהיינו כדי קליפה. דמדינא דש"ס ודאי אין מליחה אוסר יותר כמ"ש הד"מ סי' ק"ה וש"פ. ואפשר דכלי חרס גרע. ודין טעימת קפילא עי' ר"ס צ"ח:
13 שם סעיף י"ח בהג"ה אבל שאר חתיכות שעליה הנמלחים עמה מותרות. כ"כ או"ה ומבואר שם דאפי' קליפה לא בעי וכ"כ הרב ט"ז. ולפענ"ד דא"א להתיר אותן בלא קליפה. וראיה ברורה מהש"ס דפ' כל הבשר דף קי"ב גבי דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין וכ"כ הט"ו ר"ס ע'. ופריך הש"ס שם היכי דמי אילימא בכלי שאינו מנוקב מאי איריא דגים ועופות אפי' עופות ועופות נמי אסירי. והשתא מאי קושיא הא לא דמיא דאלו עופות ועופות אותן שלמעלה אפי' קליפה לא בעי'. ואלו דגים ועופות אפי' הדגים למעלה קליפה בעי כמ"ש הש"ך סי' ע' ס"ק ד' ואחרונים שם וש"פ. אלא מוכרח דאה"נ דעופות ועופות נמי הכי הוא. ומיהו במ"י הניחו בצ"ע אי בעי' קליפה בדגים למעלה ע"ש בכלל ב' ס"ק כ"ב:
14 שם סעיף כ' בהג"ה ואפילו קודם שיעור מליחה אין האיסור משום הסכין אלא משום שיצא דם בעין. ואם רוצה להדיחו שם ולחזור ולמלחו שם מותר. מזה מוכח דאם חתך נתח לשנים קודם מליחה אחר הדחה דא"צ לחזור ולשרות אותו רק בהדחת מקום חתך סגי. וכמ"ש ס"ק א'. וכ"כ להדיא בס' בל"י ולחה"פ. ואין להקשות הא קרי לי' דם בעין וא"כ כיון שיצא על הבשר יאסור הבשר דקיי"ל ס"ס ע' דאם נפל דם בעין על הבשר תוך שיעור מליחתו נאסר מיד ואין שיעור לדבר. ויש לומר דלא קרי לי' לדם הבלוע בחתיכה בעין אלא לענין דצריך להדיחו דאם ימלוח עליו המלח יתמלא ממנו ולא יוציא דם. כמ"ש המרדכי בטעם הדחה קמייתא. אבל לענין זה לא ה"ל בעין. אלא דם בלוע שהוא לח ויוצא ע"י מליחה אח"כ כנ"ל ודו"ק. ועי' מ"ש בס"ד סי' י' ס"ק ד':
15 שם סעיף כ"א במקום שאין מלח מצוי יצלו הבשר עד חצי צלייתו ואח"כ יבשלוהו עכ"ל הטור. והב"י הראה מקורו מהגהת אשר"י. וזה אינו שהטור לא הביא בשום מקום הג"א. אבל באמת נעלם מהב"י דברי הרא"ש ר"פ ג"ה סי' ז' והרשב"א בתה"א שכתבו וז"ל ושדרו ממתיבתא דבאתרא דלית להו מילחא ליטוויא טוויה דשייב לי' נורא. ובתר דמטוי פלגא אי בעי לבשולי בקדירה שפיר דמי עכ"ל. הרי מבואר להדיא כמ"ש הטור ולא הוצרך לעשות דקדוק קלוש מהג"א כמ"ש הב"י: