יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה ק״ח

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה ק״ח
1 שלא לאפות היתר ואיסור בתנור א'. ובו ז' סעיפים: אין צולין בשר כשרה עם בשר נבילה או של בהמה טמאה בתנור א' ואף על פי שאין נוגעים זה בזה ואם צלאן הרי זה מותר ואפילו היתה האסורה שמינה הרבה והמותרת רזה ואם התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים ופיו פתוח מותר לצלותם בו ובלבד שלא יגעו זה בזה ואם אחד מהם מכוסה בקערה או בבצק וכיוצא בו מותר לצלותם אפילו בתנור קטן ופיו סתום: הגה וה"ה לבשר עם חלב נמי דינא הכי טור סימן צ"ז ונוהגין להחמיר לכתחלה אפילו בתנור גדול ובדיעבד להקל אפילו בתנור קטן ארוך כלל ל"ט דלא כב"י ובתשובת ר"י מינץ ובהגהת ש"ד ואגור בשם מהרי"ל וטור בשם רשב"א שכן הסכמת רוב המורים והוא שיטת רש"י וה"ג ורי"ף ורמב"ם ואם אפה פת עם בשר אסור לאכלו עם חלב אם יש לו פת אחר שם וכן אם עובד כוכבים אפה פת עם איסור אסור לקנות אותו פת אם יש פת אחר דכל זה מקרי לכתחלה אבל אם אין לו פת אחר בריוח מותר בשניהם דזה מקרי לענין זה דיעבד אגור בשם ר"י מולין י"א דאין מתירין ריחא אפילו בדיעבד אלא אם כן התנור פתוח קצת מן הצד או למעלה במקום שהעשן יוצא שם בארוך ובמקום הפסד אין להחמיר בדיעבד כי כן נראה מהפוסקים וכ"פ ב"י אפילו סתום לגמרי ואם האיסור דבר חריף וכל שכן אם ההיתר דבר חריף ריחא מילתא היא ואפילו בדיעבד אסור אם שניהם מגולים אבל אם אחד מהם מכוסה אפילו בבצק בעלמא מותר מרדכי פ' ג"ה ואו"ה אם אפו או צלו איסור והיתר תחת מחבת אחת מגולין אסור תוספות אפילו בדיעבד שם בארוך וה"ה אם אפו בכה"ג פת עם בשר אסור לאכלו בחלב ש"ד סימן ס' ומהרא"י אבל בזה אחר זה אין לחוש תשובת מיי' סוף הל' מ"א ותשובת ר"י ואו"ה אלא אם כן הזיע המחבת משניהם דאז אסור אפילו בזה אחר זה אם היו שניהם מגולין דהוי ככיסוי של קדרה ד"ע ממשמעות הרא"ש סימן צ"ג כדלעיל סימן צ"ג י"א דכל מקום דאמרינן ריחא מלתא ואוסר בדיעבד היינו דוקא דליכא ששים מן ההיתר נגד האיסור אבל בדאיכא ששים מן ההיתר אפי' בכל מה שבתנור מבטל האיסו' שם בארוך כלל ל"ט די"ח ולצורך הפסד יש לנהוג כן. י"א דאיסור האוסר במשהו כגון חמץ בפסח ריחא מלתא ואוסר אפילו בדיעבד אם התנור קטן והוא סתום והאיסור וההיתר מגולין תוך התנור ד"מ בשם הגהת סמ"ק ובשם תוספות עבודת כוכבים דף ס"ו ע"ב ויש אומרים שאין לחלק ד"מ בשם מרדכי ובמקום הפסד יש לסמוך אדברי המקילין ועיין לקמן סוף סימן קי"ח אם יש להחמיר לכתחלה לשפות ב' קדירות וא' מהן של איסור על הכירה או לצלות איסור אצל היתר:
2 בד"א בצלי אבל אם בא לבשלם בקדרה זה לעצמו וזה לעצמו אפילו בתנור קטן ופיו סתום מותר ואף על פי שפי הקדרות מגולה: הגה ודוקא שהתנור פתוח קצת אבל אם הוא סתום מכל הצדדים כדרך שמטמינים החמין לצורך שבת אסור מהרי"ו סימן מ"ד ואו"ה והגהת ש"ד בשם מהר"מ ואפילו בדיעבד יש מחמירין ואוסרין אם האיסור וההיתר מגולה כך משמע בהגהת ש"ד ובמקום הפסד מרובה יש להקל:
3 אם יש שמנונית של איסור על המרדה שקורין פאל"א אסור ליתן עליה היתר כל היום מיהו כשאינה בת יומא מותר להשתמש בה משום דאי אפשר בענין אחר: הגה כל זמן שהיא בת יומא לא מהני בה הגעלה ולא קליפה בכלי אומנות ת"ה סימן ק"ל והגהת ש"ד ומרדכי:
4 פת חמה שמונח על גבי חבית פתוחה של יין נסך אסורה ודווקא אם מונחת נגד המגופה ארוך כלל ל"ט אבל אם הפת צוננת אפילו אם החבית פתוחה או פת חמה וחבית מגופה פי' סתומה מותר ואם היה פת שעורים אסור אם הפת חמה אפילו חבית מגופה:
5 מותר לשאוף בפיו ריח יין נסך דרך נקב שבחבית לידע אם הוא טוב: הגה אבל אסור לטועמו אע"פ שאינו בולעו ריב"ש סימן רפ"ח ואסור לזלף יין נסך שאסור בהנאה בשערים בשם הגהות אשיר"י סוף עבודת כוכבים אבל מותר לזלף סתם יינם דמותר בהנאה ארוך כלל ל"ט:
6 שק של פלפלין וזנגביל שמשימין בקנקני יין נסך מותר להריח בהם אבל לבשמים דהבדלה אסור:
7 בשמים של עבודת כוכבים וכלאי הכרם וערלה אסור להריח בהם:
פירוש יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה ק״ח
1 סימן ק"ח סעיף א' בהג"ה אם אפו או צלו או"ה תחת מחבת א' מגולין אסור אפי' בדיעבד. וה"ה אם אפו בכה"ג פת עם בשר אסור לאכלו בחלב אבל בזה אחר זה אין לחוש. ואפי' לכתחילה שרי לאוכלו בחלב בזא"ז. ואפי' בדבר שיש לו מתירין. שהרי לדעת הרי"ף והר"ן פג"ה ה"ל פת יש לו מתירין שאפשר לאכלו בפ"ע ואפ"ה שרי בזה אחר זה לאכלו בחלב. והכי מוכח להדיא בש"ס רפ"ק דביצה דף ד' דהיכא דמקלי קלי איסורא שרי אפי' בדבר שיל"מ. ועיין תוס' פסחים כ"ז ב' ובביאורי הגאון. ובזא"ז ה"ל מקלי קלי איסורא כדמוכח בש"ך ס"ק י"א שכתב שכן משמע בש"ס דע"ז גבי הא דמשני גבי ריח כמון דמקלי קלי איסורא ע"ש ודו"ק ועיין סי' ק"ב:
2 שם י"א דכל מקום דאמרי' ריחא מילתא ה"מ בדליכא ס' אבל בדאיכא ס' אפי' בכל מה שבתנור מבטל האיסור ולצורך הפסד יש לנהוג כן. וצ"ל דמ"ש ולצורך הפסד כו' קאי אמ"ש להקל לומר שכל מה שבתנור מבטל האיסור. דזה לא מקילינן אם לא לצורך הפסד. אבל לא בדאיכא ס' בחדא חתיכה זה אפי' באין הפסד שרי כדמוכח בכמה דוכתי גבי גדי שצלאו בחלבו. או חתיכת איסור שמינה שניצלית עם חתיכות היתר דמשערין ס' כמבואר בתוס' והרא"ש פג"ה בשם ר"ת ובכל הפוסקים. והרי ר"ת ס"ל ריחא מילתא היא ואפ"ה לכ"ע מהני ס' וזה ברור וכ"מ בת"ח כלל ל"ו דין ז':
3 שם י"א דאיסור האוסר במשהו כגון חמץ בפסח ריחא מילתא היא ואוסר אפי' בדיעבד אם התנור קטן והוא סתים והאו"ה מגולין כו'. וצ"ע דאלו במקום שאין הפסד הרי כתב הג"ה לעיל בסמוך דיש להחמיר אפי' בשאר איסורים בתנור קטן וסתום לגמרי ומאי איריא איסור האוסר במשהו. ונ"ל דדעת הג"ה כדעת המג"א בא"ח הל' פסח סי' תמ"ז דבחמץ בפסח בתנור קטן וסתום לגמרי אפי' במקום הפסד אין להקל. אא"כ שפתוח קצת במקום שהעשן יוצא ובשאר איסורים שרי בכה"ג אפי' באין הפסד כמ"ש הג"ה לעיל וזה נ"ל ברור ודו"ק:
4 סעיף ה' בהגה"ה אבל אסור לטועמו אע"פ שאינו בולעו. והיינו דוקא באיסור ודאי אבל באיסור ספק מותר לטעום ולפלוט כדי לברר אם יש איסור כלל כמו גבי טעימת המרה לעיל סי' מ"ב ועיין בט"ז ר"ס צ"ח. ובזה שכתבתי לא תקשי אמ"ש הג"ה כאן. ועי"ל דש"ה שאינו נוטל כלום בתוך פיו רק מלחך בלשונו. משא"כ הכא דנוטל היין בפיו יש לחוש שיבלענו דהוי איסורא דאורייתא דח"ש אסור מן התורה. וכה"ג כתב הב"י בא"ח סי' תרי"ג בשם סמ"ק גבי יה"כ וכמ"ש בא"ח סי' תקס"ז לענין תענית צבור דאסור לטעום ולהפליט ע"ש. ומיהו משמע שם דאין הטעם שמא יבלע דאפי' אם יודע להעמיד עצמו שלא יבלע אסור לטעום. וכ"מ בא"ח ס"ס ר"י דמותר לטעום ולהפליט בלא ברכה ולא חיישי' שיבלע. וצ"ל דבאיסורין החמירו אפי' כשיודע להעמיד עצמו שלא יבלע הטעימה בעצמה היא אסורה. וכ"מ לשון הג"ה כאן ולשון הת"ח סוף כלל ל"ו דאסור לטעום דבר אי' אף אם אינו אוכל דלא גרע מריחא מילתא ע"כ משמע בהדיא כמ"ש והמ"י שם הק' דבריב"ש אי' שמא יביא לאכלו. ולפמ"ש א"ש ובא"ח סי' תקס"ז וגבי ברכת הנהנין שאין נהנה בזה מש"ה מותר. ועייו בס' באר יעקב. אבל מהרש"ל אוסר לטעום וללחך בלשונו וכ"כ האחרונים הביאן המ"י כלל פ"ח ס"ק ג' ובכבד ה"ט דע"פ רוב ימצא טעם מר. וגם רה"פ מכשירים בלא"ה ומשום דם אה"נ דצריך להדיחו מן דם בעין שעליו ולא התיר רק באיסור פגום ע"ש. וכן הוא בתשו' צ"צ סי' מ"ז דהתיר לטעום הבורית מפני שהוא פגום ולא אסרו רבנן בפגום רק אכילה ולא טעימה. וכ"מ בתוס' דיבמות:
5 סעיף ז' בשמים של עבודת כוכבים וכלאי הכרם וערלה אסור להריח בהם. במ"י שם הביא פוסקים דאפי' אי' אכילה אסור להריח אם עומד או מכוון לכך. ודלא כשו"ת אמונת שמואל שהביא באה"ט בא"ח ר"ס רט"ז אך באו"ה כלל ל"ט איתא כא"ש וראייתו מהמוסק ומתוס' דע"ז וא"כ כ"ש באיסור הנאה דאסור להריחו אם מכוון אע"פ שאינו עומד לכך וכ"מ ממ"ש הפר"ח בא"ח סי' תמ"ח לאסור להריח לחם של עובדי כוכבים כפסח וכ"כ בהגהת או"ה. ונראה לה"ר לזה ממ"ש הרא"ש גבי ברכת הנהנין דחייב כשמכוון אף שאינו עומד לכך וה"ה לענין איסור דאסור כשמכוון דאי לא היה אסור לא היה חייב לברך וכמ"ש כה"ג הט"ז בא"ח ס"ס רי"ז:
6 שם בש"ך ס"ק כ"ז ואדרבה משמע לכאורה איפכא כו'. עיין בשו"ת אמונת שמואל סי' ס"ה שמיישב קושיית הש"ך מעל המרדכי: