יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה כ״ה

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

« יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה כ״ד יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה כ״ח »

1 שצריך לבדוק אחר השחיטה. ובו ג' סעיפים: השוחט צריך שיבדוק בסימנים אחר שחיטה אם נשחטו רובן או שיראה בשעת שחיטה שהם שחוטין רובן ואם לא ראה שרובן שחוטין אסור: הגה ונהגו לבדוק בדרך זה שתוקף אגודל על שיפוי כובע ומתוך הדחק יפלטו הסימנים לחוץ ואז יכול לראות אם נשחטו רובן גם אם עביד שמוטה כי אם לא יכנסו אסימנים לפנים לאחר שהסיר אצבעו הוה שמוטה וטריפה הגהות בשחיטות מיהו אין צריך לבדוק אחר שמוטה דסמכינן ארובא כמו בשאר טריפות: ויש מי שאומר שצריך לראות שהם שחוטין במקום שחיטה בלא הגרמה: הגה ויש לבדוק אחר זה קודם שיזרוק העוף מידו מהרי"ק שורש ל"ה בשם שחיטות אשכנזים אבל אם לא בדקו תחלה בודק אח"כ ולא חיישינן שמא ע"י הפרכוס נתרחב החתך סברת מהרי"ק שם:

2 הבודקים בנוצה לראות אם נשחט הרוב טועים הם:

3 נשחטה כראוי ובא זאב ונטל בני מעיה והחזירן כשהם נקובים כשרה ולא חיישינן שמא במקום נקב ניקב: הגה אבל קודם שידעינן שנשחטה כראוי בחזקת איסור עומדת טור ע"פ הגמרא וכל ספק שאירע בשחיטה טריפה מהרי"ו הלכות שחיטה והוא בש"ס דחולין דף י' וכ"ח ומוסכם מכל הפוסקים בכמה דוכתי:

פירוש יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה כ״ה

1 סי' כ"ה סעיף א' השוחט צריך שיבדוק בסימנים אחר שחיטה כו' ואם לא ראה שרובן שחוטין אסור. וכתב הש"ך והוי נבילה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כו'. ועיין בתב"ש שכתב דכיון דאיכא בה איסורא דנבילה שרי לשחוט או"ב ביום א'. ובס' מקום שמואל כתב דאסור. וכ"כ בס' פמ"ג דאסור לשחוט השני בו ביום כיון דמטהר עכ"פ מידי נבילה הוי כטריפה דהוי שחיטה לענין או"ב. ולדידי נראה עיקר כהתב"ש. דלא דמי לטריפה שאין עליה שם נבילה כלל ולכך אע"ג דאסור' באכילה הוי שחיטתה שחיטה מעליא דקיי"ל שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה. אבל בהך דהכא דרביע עליה שם נבילה לענין אי' ומלקות אפי' לדעת התב"ש דלא הוי נבילה לטמא במשא מ"מ הוי נבילה לענין איסור ודאי לא הוי שחיטה. וכן מסתבר דהא דשחיטה שא"ר הויא שחיטה גמרינן לה משחוטי חוץ בחולין דף פ"ה והתם הא לא הוי נבילה כלל וכדמוכח בבכורות דף מ' אבל מניין לנו דהיכא דאיכא שם נבילה דמקריא שחיטה. ועוד דלא עדיפא מעריפת עגלה דמשמע מדברי הרמב"ם פ"ג מהלכות אבות הטומאה שאין שם נבילה עליה ואפ"ה לא מחייב משום או"ב אלא בשוחט ולא בעורף כדמוכח בה"ש וכ"כ המפרש בירושלמי פ"ט דסוטה וכש"כ הכא שהוא בחזקת שאינה זבוחה לענין איסור. ודברי הרמב"ם נראין כסותרי' שכתב כאן דהוי ודאי נבילה אע"ג דהוי ספק. ואלו בפ"ג מהל' שחיטה דין ח"י כתב דכל ספק בשחיטה הרי הוא ספק נבילה. ולפמ"ש הפמ"ג סי' ח"י ור"ס כ"ה א"ש דמ"ש הרמב"ם דכל ספק בשחיטה הוא ספק נבילה היינו דוקא רק בספק שהה ודרס דרוב שוחטין כהוגן ואין שוהין ודורסין ואמרי' סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחייה כו' והוי פלגא. הא ספק שקול מוקמי' אחזקה והוי כודאי וה"נ הוי כס' שקול דאין רוב שוחטין רוב סימנים וע"ש. ולפמ"ש יש ללמוד דבספק בדק א"צ לכסות כיון דחשבינן לה כנבילה ודאי אף לקולא ומתירין לשחוט או"ב. וזה דלא כמ"ש בס' בינת אדם ומצריך כסוי בספק בדק בסימנים:

« יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה כ״ד יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה כ״ח »