תוספות רי"ד על שבת קמ״ה

1 המחליק בענבים לא הוכשרו ר' יהודא אומר הוכשרו פי' המורה נחתום המחלק פני ככרותיו בענבים וקשיא לי' תיפוק לי דהוכשרו הככרות משעת לישה ודוחק נ"ל לפרש כגון שנילושו במי פירות שהי' לו לפרש אלא בפ"ק דמעשרות עיגול נקט ברישא דתנן התם העיגול משיחליקנו מחליקין בתאנים ובענבים של טבל ור' יהודא אוסר המחליק בענבים לא הוכשר ר' יהודא אומר הוכשר הנה רישא מיירי בעיגול של דבלה ובסיפא נמי בעיגול של דבלה מיירי שעדיין לא הוכשר לקבל טומאה ועכשיו כשמחליקו בענבים ביין היוצא מהן לת"ק לא חשיב משקה ולר' יהודא חשיב משקה ואזדו לטעמייהו כי היכי דפליגו ברישא לגבי טבל פליגי נמי בסיפא גבי הכשר והאי דקרי ליה המשקה ההולך לאיבוד מפני שכשסוחט האשכול על העיגול זב ויורד המשקה מיכן ומיכן ונופל לארץ והדר מסיק דלאו לאיבוד אזיל שהרי מחליק בו העיגול אלא במשקה העומד לצחצחו קמיפלגי:

2 סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה אי קשיא נהי דאוכל הוי מ"מ הרי מפרק אוכל מתוך פסולת ומ"ש מדש חטים שמפרק אותם מתוך השבולת תשובה כל הענבים כמות שהן חזי לאכילה ואין בהן פסולת הילכך אע"ג דסחיט להו ומפיק מנייהו פסולת כיון דההיא משקה אוכלא הוי הו"ל כאוכלא דאפרית כאדם הפורס את ככרו אבל ודאי כי בעי להו למשקה אין כל הענבים ראויות לשתי' הילכך הוו תולדה דדש שאין כל השבלים ראויות לאכילה:

3 אבל לא לתוך הקערה פירש המורה דזמנין דלמשקה קאי. ואע"ג דבקערה לא שתי אינשי לא מוכחא מילתא ואיכא איסורא ואינו נ"ל אלא אע"ג דמוכחא מילתא דלא בעי לה לשתיי' אלא לערות התבשיל מתוך הקדרה עליו הי' אוסר דעד כאן לא שרא אלא משקה הבא לאוכל שלעולם לא עמד המשקה בעינו אבל לתוך הקערה שעמד המשקה בעינו לא היה מתיר וה"ה לתוך הקדרה אם היתה ריקנית ולפי זה הפתרון נוכל לומר דאית ליה לשמואל טעמא דאמרי' גבי ביצה שנולדה ביו"ט גזירה משום משקין שזבו דאע"ג דביצה אוכלא היא הנהי משקין שזבו אסורין ואע"ג דלאכילה קא בעי להו כיון דעמדו בעינם דבר חדש נינהו ואסור משום סוחט והה"נ הביצה כיון דדבר חדש הוא אתיא לאחלופי במשקין שזבו אבל לפי פתרון המורה משמע דכל זמן דבעי להו לאכילה מותרין ולית לי' לשמואל ההיא גזירה גבי ביצה:

4 וכן תנא דבי מנשיא אינו חייב אלא על דריכת זתים וענבים בלבד נ"ל דל"פ הא אדרבי יוחנן דהאי לא מיירי אלא במשקין הנסחטין מן הפירות ששום משקה מהן אינו חשוב אלא היוצא מן הזתים מן הענבים אבל כבשין שבלעו משקה חשוב אע"ג דמעלמא קא אתי חייב חטאת הוא דל"ש משקה דאתי מעלמא למשקה היוצא מגופו וכל היכא דפליגי רב ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן אבל אשכול לתוך הקדרה השוו רב ושמואל בדבר זה שמותר לסוחטו ור' יוחנן לא פליג עלייהו דלא איתמר ר' יוחנן אלא למימיהן כדבעי' לי' למשקה בעינא אבל במשקה הבא לאוכל לא פליג הילכך הילכתא כוותייהו:

5 חלות דבש שריסקן כו' דוקא בריסקן פליגי דתו לא גזרינן דילמא אתי למיסחט דאפילו אי סחיט להו ליכא חיוב חטאת כדאמרן בפ"ק אבל אם ריסקן מודו לת"ק דאסירי ות"ק אפילו ריסקן אסר שאם סוחט אותן איכא חיוב חטאת והכי אשכחן דפליגי בשום ובוסר ומלילות ר' ישמעאל ור"ע בפ"ק ואי קשיא מ"ש שום ומלילות מפגיעין וכרישין וי"ל דשום ומלילות דרך בני אדם להוציא מימיהן ודמי לרימונים וכל שדרכו בכך אסור כגון תפוחים שמוציאים מהן יין וכן הלימוני חדשים שסוחטין אותם למימיהם כל הני אסירי מדרבנן ולכתוש שומן שלא להוציא מימיהן אלא לערב בהן חומץ או מים או שמן אסור ואינן דומין לפלפלין דשרינן בפ' תולין בקתא דסכינא דהתם אע"ג דאסורי משום טוחן כדכתבית בפ' כלל גדול ע"י שינוי שרי דהוי כמפרק אוכלין וה"נ אם רוצה לפזר שחיקתו של שומים על התבשיל שרי ע"י שינוי אבל לערב בתוכן חומץ זה הוא כעין לישה ואסור לעשותו בשבת כדאמרן בפ' תולין חרדל שלשו מערב שבת ושחלים ושומין שריסקן מערב שבת ובשבת אסירי דמיחזי כי לש:

6 וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת פי' מדיחין אין אבל שורין לא ולא דמי לתבלין דתנן בפ' כירה אבל נותן הוא לתוך הקערה דהתם שרייתן לא הוי גמר מלאכתן אבל הני שהן מלוחין שרייתן הוא גמר מלאכתן: