תוספות רי"ד על שבת י״ד

מהדורה: תוספות רי״ד

מפרשים:
1 אוכלין טמאין מ"ט גזרו בהו רבנן כו' פירוש אע"פ שהאוכל מטמא משקין בכביצה ומשקה טמא נמי מטמא אוכל בכל שהוא כמו שהוכחתי בפ"ק דפסחים ובקונטרס התשובות ומכמה ראיות אפ"ה כיון דטומאה הגוי' אינה אלא מדרבנן אע"פ שטעם הגזרה היא משום דילמא לטומאה דאורייתא אפ"ה לא רצו חכמים להחמיר בשיעורן כשיעור תורה אלא נתנו שיעור לדבריהם יותר גדול משיעור תורה שאע"פ שהאוכל טמא מטמא משקין בכביצה הגוף אינו מטמא אלא בשני ביצים ואע"פ שהמשקה טמא מטמא את האוכל בטפה כל שהוא הגוף אינו מטמא אלא ברביעית וה"נ אמרו בג' לוגין הפוסלין את המקוה חסר אע"פ שאח"כ הושלם בכשרין שגזרתו הוא דילמא אתי לאשלומי בשאובין ואע"ג דהשלים בשאובין מדאורייתא אפילו בקורטב א' אסור כדפרישית בהלכות מקוה באר היטב לא רצו חכמים להשוות שיעורן לשיעור תורה אלא שיעורו בג' לוגין דחשיבי אבל בפחות מיכן לא חשיבי למיפסל ואע"ג דאיכא נמי למיגזר בהו כיון דלית בהו שיעורא דרבנן לא גזרו בהו וכך הם רגילים חכמים ליתן שיעור לכל דבריהן כגון דאמרי' וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין ובעל קרי נמי שהוא נטהר בתשעת קבין וראיתי שריב"א זצוק"ל הקשה קושיא זו למה לא גזרו בכביצה ותירץ דאין אדם רגיל לשתות בפחות משתי ביצים ורבי' תם זצוק"ל הרבה בזה דברים רבים ועשו טומאה הגויה גזירה אחרת מזו והאי די"ח דבר הוא בכביצה ושתי גזרות הוו ולא נראין לי דבריו כלל שהטעם הוא כמ"ש ואין כאן שום דוחק ומפני רוב דבריו לא כתבתים ומה יש להשיב עליהם הנם כתובים בספר הישר כאן ובפ' כיצד משתתפין בעירובין:
2 יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית נ"ל דל"ג הכא כלי זכוכית דהא אמרי' לקמן שמנים שנה עד שלא חרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית ואם איתא כדמקשה תלמודא על העמים ומתרץ ליקש' נמי על כלי זכוכית אלא ודאי ל"ג כלי זכוכית בתרווייהו