תוספות רי"ד על שבת ל״ח

1 בה"א אף מחזירין כתב ר"ת זצוק"ל לפי מה שהעמדנוה במחזירין כך היא פירושה כירה שהסיקוה בקש ובגבבא מחזירין עלי' תבשיל חזרה זו מבע"י ואפי' הוא דולקת: בגפת ובעצים לא יחזור מבע"י עד שיגרוף או עד שיתן את האפר מדקתני עד שיגרוף ולא קתני אלא אם גרף וקטם יש ללמוד כי החזרה מבע"י היא ולא ביה"ש כי אז אינו רשאי לגרוף ולקטום ומה שאנו אומרים מחזירין ואפי' בשבת אפי' כמה פעמים כגון שגרף וקטם או שעממו הגחלים או שנתן עלי' נעורת פשתן דקה ונתנו שם מבע"י ואם משחשיכה בא לסלקן ולהחזיר ואפי' כמה פעמים מותר וכגון שלא הניחו ע"ג קרקע כדאמרי' לקמן אבל אם היתה הקדרה מסולקת מבע"י כדרך שעושין לקדרה לאחר שבישלה כל צורכה ובא ביה"ש להחזירה על הכירה כדי לחממה אין בידינו כח להתיר ואינו נ"ל פתרון זה וקשיא לי טובא למיסר החזרה מבע"י אם לא היתה גרופה וקטומה כדפריש מר ודבר זה אין לו שום שורש ושום ראי' לאסור החזרה מבע"י אם השהי' מותר דכיון דמבע"י קא עביד היינו שהי' ולמה יאסור אם סילקה מבע"י ואח"כ נמלך להחזירה אם עדיין הוא מבע"י ומאי דדייק מעד שיגרוף אינו נ"ל דלעולם החזרה בשבת מיירי וה"פ לא יחזור עד שיגרוף ויקטום מבע"י ונראה לי דמר סבר שאם נפרש החזרה בשבת נתיר לו שיחזירנה בשבת אחרי שסילקה מבע"י להכי אידחוק לפרושי החזרה מבע"י ולא היא דלעולם החזרה בשבת מיירי מדקתני סיפא בש"א נוטלין אבל לא מחזירין ובה"א אף מחזירין ואמרן דסיפא ארישא קאי וה"ק והך חזרה דאמרי לך לאו ד"ה היא אלא מחלוקת ב"ש וב"ה כו' ובע"כ מחלוקת ב"ש ובית הלל בשבת משמע ולא בחול מדקאמר' בש"א נוטלין ומאי נוטלין כ"א בשבת הם ה"נ אין מחזירין בשבת ובה"א אף מחזירין בשבת אבל מיהו אע"פ שאנו מתירים החזרה בשבת דוקא כשנטלה בשבת והיתה מושמת מבע"י ואנטילה דשבת קיימא חזרה אבל אם לא שם אותה מבע"י ורוצה לשומה ביה"ש לא תיקרא זו חזרה אלא תחלת מעשה ובודאי שזה הוא אסור שעד כאן לא הותרה אלא שהיי' אבל תחלת השמה בשבת לא הותרה והילכך אין לנו לידחק וליפרש החזרה דמתני' מבע"י ולאסור החזרה מבע"י כשאינה גרופה וקטומה למאן דשרי השהיי' ואע"פ שגם אני במהדורא תנינא פירשתי שזה בא רב ששת להודיענו שלא תעמיד חזרה דמתני' מבע"י אבל בשבת אסורה סברא בעלמא אמרתי ליתן טעם לדברי רב ששת דמאי איצטריך למימר אבל לא שנקבע ונפרש מתני' בהכי כדעבד מר: