תוספות רי"ד על שבת קי״ד

1 דאי ר' ישמעאל כיון דאמר חלבי שבת קריבין ביוה"כ נתקע כי היכא דנדעו דחלבי שבת קריבין ביוה"כ פי' כיון דאמר דחלבי שבת קריבין ביוה"כ א"כ חול הוא יוה"כ אצל שבת וכמו שעושין בכל ערב שבת דעלמא נעשה גם עתה ונתקע גם בע"ש וגם נבדיל למוצאי שבת דהא בהא תליא כל היכא דאיכא תקיעה בע"ש איכא הבדלה במוצאי שבת ובתקיעת ע"ש יתבטלו מחלבי צום הכיפורים שלא יקריבום בלילי שבת ובהבדלת מוצאי שבת ידעו שחלבי שבת מותר להפכם ע"ג המזבח בצינורא או להקטירן בלילי יוה"כ ואהדר כהנים זריזים הן פירוש ואינן צריכין סימן כ"א שאר העם: וניתקע כי היכי דלידעו דשרי בקניבת ירק לשאר העם וא"כ ניתקע ביוה"כ שחל להיות בע"ש ככל ערב שבת דעלמא ובמוצאי שבת נבדיל שאין תקיעה בלא הבדלה וכשיבדילו יהא להם סימן שיוה"כ מותר בקניבת ירק ופריק רב יוסף לפי שאין דוחין שבות להתיר פי' אלו היינו צריכין לתקיעת ערב שבת להבטילן מקניבת ירק שלא יעשוה בשבת כמו שהיינו צריכין בחלבי יוה"כ היינו תוקעין בערב שבת להבטילן. ובמוצאי שבת היינו מבדילין להתירן אבל כשחל יוה"כ בערב שבת לא היו מקנבין ירק שאינן יכולין לבשלו בלילי שבת ובע"כ מערב יוה"כ הכינו וא"כ כל התקיעה אינה אלא כדי להבדיל במוצאי שבת להתירן ולא דחינן שבות להתיר כ"א להבטיל מן האיסור ורב שישא פליג על רב יוסף ואמר דגם להתיר דוחין את השבות אלא האי דלא דחינן הכא משום דהוי שבות רחוקה דכי תקעי' הכא בערב שבת לא מהני מידי אלא להבדיל כשיבוא למוצאי שבת וזהו שבות רחוקה ואילו הי' אומר שבות רחוקה לא התירו ולא יותר לא הוה מקשי' לי' מידי דהוה משמע שלא התירו כלל אבל השתא דאמר שבות קרובה משמע דאתא לפלוגי עם רב יוסף דאמר אין דוחי שבות להתיר ואמר איהו שבות קרובה התירו לתקוע ואי זו היא שבות קרובה שהיו תוקעין בכל יוה"כ סמוך למנחה כדי להתירן בקניבת ירק אבל כי חל בערב שבת שאין שם קניבת ירק אין תוקעין להתיר שבות רחוקה ומקשי' לי' אי הכי דתקעי' כדי להתיר א"כ במוצאי שבת ויו"ט ניתקע כדי להתיר שחיטה לאלתר אלא לאו ש"מ לא ניתקנה התקיעה כ"א בערב שבת דהוי להבטיל ולהפרישם מן המלאכה כדרב יוסף ומש"ה לא תקעי' בערב שבת דהוי יוה"כ משום דאין מקנבין ירק באותו היום כך נ"ל פתרון שיטה זו עיין מה שכתבתי בשלהי פרק טרף בקלפי: