תוספות רי"ד על שבת קמ״ד ב

1 ר' יעקב אומר מוהל הרי הוא משקה ומה טעם אמרו מוהל היוצא לכתחלה טהור לפי שאינו רוצה בקיומו פ' כל מוהל היוצא מן הזתים אפי' קודם שיטחון אותם בבית הבד שיתחיל שמנו לצאת הוא חשוב משקה כשמן להכשיר את הזרעים שהשמן הוא אחד משבעה משקין המכשירין כדתנן בפ"ב דמכשירין ז' משקי הן והשמן הוא אחד מהן והשתא קאמר ר' יעקב שכמו שהשמן חשוב משקה להכשיר כך המוהל נמי חשיב משקה להכשיר את הזרעים ומה טעם אמרו מוהל היוצא בתחל' טהור שאמרו בוצרין בטהר' ומוסקין בטומא' שהיין הזב מן הענבי' בשע' בציר' חשוב משק' ומכשיר והילכ' צריך שיבצור בכלי' טהורים שלא יטמאו הענבים אבל הזתים מוסק אותם בכלים טמאים שהמוהל שלהם אינו חשוב משקה להכשיר את הזתים לפי שאינו רוצה בקיומו כלומר לא מפני שהמוהל אינו חשוב משקה אלא מפני שאינו רוצה בקיומו דלא חשיב לי' מידי בעבור זה אותו המוהל שהוא יוצא בעת המסיקה קודם שישהו במעטן טהור שאין אדם חפץ בו אבל מוהל היוצא מן המעטן כשנדחקין הזתים זה עם זה ומתחממין יוצא מהם מוהל והוא קרוב לשמן אותו המוהל ודאי מכשיר את הזרעים שבאותו המוהל רוצים בקיומו שהוא מתוק ואוכלין אותו כשמן ואע"פ שאין בו שמן הוא חשוב משקה שלעולם אין השמן אלא ע"י טחינה ואפ"ה הוא חשיב משקה מפני שיוצא צלול ומתוק והוא קרוב לשמן ר"ש אומר אין מוהל משקה ומה טעם אמרו מוהל היוצא מעקל בית הבד טמא לפי שא"א לו בלי צחצוחי שמן פי' ס"ל לר"ש דמוהל שאין בו שמן כגון אותו שהוא יוצא מן המעטן אינו חשוב משקה ואע"פ שהוא רוצה בקיומו מידי דהוי אתותים ורימונים ותפוחים שאע"פ שהוא רוצה בקיום המשקה שלהן אינו מכשיר דדוקא שבעה משקין שמנו חכמים מכשירין ותו לא ומה טעם אמרו מוהל היוצא מעקל בית הבד טמא שאמרו חכמים במכשירין מי החלב כחלב והמוהל כשמן לפי שא"א לו בלי צחצוחי שמן ודוקא מוהל היוצא מעיקל בית הבד מכשיר שכיון שנסחטו הזתים ויצא שמנן המוהל היוצא לאחר מכן א"א שלא יהיו בו צחצוחי שמן מעורב ומש"ה מכשיר אבל מוהל מן המעטן שעדיין לא נטחנו הזתים והוא מוהל לבדו אינו חשוב משקה ואינו מכשיר מאי בינייהו איכא בינייהו דאזיל בתר איצצא פי' כבר ר' יעקב מודה בשמן היוצא לכתחלה קודם שישימים במעטן שאינו מכשיר ומפני זה מוסקין בטומאה ור"ש מודה במוהל היוצא מעקל בית הבד שהוא מכשיר שא"א לו בלא צחצוחי שמן א"כ באיזה מוהל פליגי דר' יעקב אומר הרי הוא משקה ור"ש אומר אינו משקה איכא בינייהו מוהל היוצא מן המעטן כשישהו שם הזתים להתחמם שהוא הולך מחמת שנדחקים הזתים ומתחממין והוא קרוב להיות מתוק כשמן וקי"ל שאין צחצוחי שמן מעורב בו דלר' יעקב חשוב משקה. ולר"ש לאו חשוב משקה והה"נ פליגי ר"ש ור"מ בפ' בתרא דמכשירין דתנן התם מי החלב כחלב והמוהל כשמן שאין המוהל יוצא מידי שמן דברי ר"ש ר"מ אמר אע"פ שאין בו שמן פי' ר"ש סבר דוקא מוהל היוצא מעקל בית הבד הוא כשמן לפי שא"א לו בלא צחצוחי שמן אבל מוהל שמן היוצא מן המעטן שאין בו צחצוחי שמן טהור שאין המוהל חשיב משקה ור"מ אמר אע"פ שאין בו שמן כגון זה שיוצא מן המעטן חשוב משקה כשמן ואתיא דר' מאיר כר' יעקב והכי תניא בתוספתא ר"ש אומר מוהל מי פירות הוא חוץ מן היוצא מעקל בית הבד ר"מ אומר כל מוהל משקה חוץ ממוהל זתים שלא נגמרה מלאכתן פי' ר"ש סבר כל מוהל חשוב כשאר מי פירות שאינן מכשירין חוץ מן היוצא מעקל בית הבד שצחצוחי שמן מעורבין בו ור"מ אומר כל מוהל חשוב משקה חוץ ממוהל היוצא מן הזתים שלא נגמרה מלאכתן שלא נתבשלו עדיין שאפילו אם תטחנם בבית הבד אין היוצא מהן שמן אותו המוהל ודאי חשוב כמי פירות אבל כל זמן שיש שמן בזתים כל מוהל היוצא מהן חשוב משקה כשמן ומדקאמר ר' יעקב ומה טעם אמרו מוהל היוצא לכתחלה טהור לפי שאינו רוצה בקיומו יש לדקדק טעמא דאינו רוצה בקיומו דמסתמא אפקורי מפקר ליה הא גלי דעתי' דניחא לי' בגוי' חשוב הוא משקה להכשיר וזהו מאי דאמרינן בהילכתן לקמן המפצע בזתים ידים מסואבות הוכשרו פי' משום דניחא לי' במוהל היוצא מהן או שיתרככו הזתים באותו מוהל ויהיו לאכילה או משום שיוצא אותו המוהל שהוא מר ויהיו הזתים מתוקים לאחר שיצא אותו המר ודמי האי למאי דתנן בפ"ק דמכשירין ומייתינן לה בכריתות בפ' אמרו לו הממתק את הכרישה והסוחט שערו בכסותו ר' יוסי אומר היוצאין בכי יותן ואת שבו אינם בכי יתן' מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו פי' הכרישה היא מליאת מים וממתק אותה כדי שיצאו מימי' ויאכל אותה וכן הסוחט את שערו שהוא מלא מים וכורך ראשו בכסותו וסוחט המים ומוציאן אע"פ שאינו חפץ באותם המים לבד שמתכוין להוציאם מחשבה הויא ואותם המים היוצאים לחוץ אם נפלו על הזרעים הוכשרו אבל המים שנשארו בתוך הכרישה או בשערו אע"פ שסחטן מצד זה לצד זה כל זמן שלא יצאו אינן בכי יותן מ"מ היוצאין הן בכי יותן ואמרי' התם אמר שמואל וכרישה עצמה הוכשרה מ"ט בשעת כרישתן ממנה הכשירוה וה"נ כשפוצע אלה הזתים כיון שהוא מתכוין להוציא המוהל שלהן חשוב הוא משקה להכשיר ובשעה שפורש מן הזתים הוכשרו אלמא אפי' המוהל היוצא מן הזתים קודם כניסתן למעטן חשוב משקה להכשיר את הזרעים אם יש בו רצון אבל מסתמא אין בו רצון עד שיחשב עליו ומש"ה מוסקין בטומאה דמסתמא אינו רוצה בקיומו: אמר רב חסדא מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדרה כו' פי' אע"ג דאמרי עז העומד' לחלב' שהיא מוקצה חלבה מוכן הוא שכיון שיכול לחולבה לתוך הקדרה אין לך מוכן גדול ממנו אבל מיהו העז היא מוקצה שכיון שהוא עומדת ליחלב הסיר דעתו מלשוחטה ודמיא לתמרי דעיסקא ולפירות שבאוצר שפירות יפים הם אלא מפני שהסיר דעתו מהם הוי מוקצה גם זו העז נמי כיון שהסיח דעתו ממנו נעשית מוקצה וחלבה לא דמי לביצה של תרנגולת העומדת לגדל ביצים שהיא אסורה משום דביצה לא עבידא דאתיא בכל יומא וכי מתילדא הו"ל נולד אבל החלב דעביד דאתי בכל יומא דעתי' עלוי' ודמי לנהרות המושכין ומעיינות הנובעין דאמרן לעיל בפ' כל כתבי הקודש שהן מוכנין משום דעבידי דאתי וכן נמי צואה של קטן אי נמי י"ל דרב חסדא מדברי שמואל יליף ושמואל ס"ל כר"ש דל"ל מוקצה כדאמרי' בריש מסכתין ובשלהי מסכתין וראיתי שמעמידין דברי רב חסדא דוקא ביו"ט ולא בשבת ואין זה כלום דהשתא אשכול של ענבים דסחיטתו הויא מלאכה מן התורה מותר בשבת חליבת העז דלא הוי אלא מדרבנן כדאמרן לעיל בפ' המצניע שאין דישה אלא בגידולי קרקע לא כ"ש דשרי בשבת עיין בריש יו"ט במהדור' תליתאה ועיין בפסקיי: שם טמא מת שסחט זתים וענבים כביצה מכוונת טהור פי' בפ' כל שעה פליגי אמוראי חד אמר משקין מיפקד פקידי ואם ניטמאו הענבים לא ניטמאו משקין שבתוכן וחד אמר משקין מיבלע בליעי ואם נטמאו הענבים ניטמו משקין שבתוכן. מ"ד מיפקד פקידי אע"פ שהוכשרו הענבים שכשנגע בהן טמא מת ניטמאו המשקה שבתוכן לא ניטמאו והילכך משקה היוצא מהן טהור שמשעה שיוצאת טיפה הראשונה נתמעטו מכביצה ואין כח באוכל לטמא המשקה בפחות מכביצה ובלבד שיזהר שלא יגע במקום המשקה שהמשקה מקבל טומאה בכל שהוא ומטמא בכל שהו ואם היה זב וזבה אפילו גרגר יחידי שכיון שיוצאת טיפה הראשונה ניטמאת במשא אע"פ שלא נגע בה ומ"ד מיבלע בליעי מוקי לה בענבי' שלא הוכשרו ואימ' מיתכשרי לכי סחי' להו לכי סחי' להו בצר לי' שיעורי' פי' אין אוכל ראוי לקבל הכשר עד שיהא בו כביצה כשיעור טומאתו שכמו שבפחות מכביצה אינו מקבל טומאה מדאורייתא כדפרישית לעיל בה' המצניע, כך אינו מקבל הכשר ואע"ג דלקבל טומאה מקבל טומאה מדרבנן כדתניא בסיפרא אהכשר לא אחמור רבנן אלא אוקמוה אדין תורה שכ"ז שאין בו כביצה אינו מקבל הכשר מן התורה ויפה מוכיח מיכן רבנו תם זצוק"ל שאין אוכל פחות מכביצה מקבל טומאה מן התורה שאם הי' מקבל טומאה היה מקבל הכשר וכמו שאינו מקבל הכשר כך אינו מקבל טומאה:

2 אמר רב חסדא מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדרה כו' פי' אע"ג דאמרי עז העומד' לחלב' שהיא מוקצה חלבה מוכן הוא שכיון שיכול לחולבה לתוך הקדרה אין לך מוכן גדול ממנו אבל מיהו העז היא מוקצה שכיון שהוא עומדת ליחלב הסיר דעתו מלשוחטה ודמיא לתמרי דעיסקא ולפירות שבאוצר שפירות יפים הם אלא מפני שהסיר דעתו מהם הוי מוקצה גם זו העז נמי כיון שהסיח דעתו ממנו נעשית מוקצה וחלבה לא דמי לביצה של תרנגולת העומדת לגדל ביצים שהיא אסורה משום דביצה לא עבידא דאתיא בכל יומא וכי מתילדא הו"ל נולד אבל החלב דעביד דאתי בכל יומא דעתי' עלוי' ודמי לנהרות המושכין ומעיינות הנובעין דאמרן לעיל בפ' כל כתבי הקודש שהן מוכנין משום דעבידי דאתי וכן נמי צואה של קטן אי נמי י"ל דרב חסדא מדברי שמואל יליף ושמואל ס"ל כר"ש דל"ל מוקצה כדאמרי' בריש מסכתין ובשלהי מסכתין וראיתי שמעמידין דברי רב חסדא דוקא ביו"ט ולא בשבת ואין זה כלום דהשתא אשכול של ענבים דסחיטתו הויא מלאכה מן התורה מותר בשבת חליבת העז דלא הוי אלא מדרבנן כדאמרן לעיל בפ' המצניע שאין דישה אלא בגידולי קרקע לא כ"ש דשרי בשבת עיין בריש יו"ט במהדור' תליתאה ועיין בפסקיי:שם טמא מת שסחט זתים וענבים כביצה מכוונת טהור פי' בפ' כל שעה פליגי אמוראי חד אמר משקין מיפקד פקידי ואם ניטמאו הענבים לא ניטמאו משקין שבתוכן וחד אמר משקין מיבלע בליעי ואם נטמאו הענבים ניטמו משקין שבתוכן. מ"ד מיפקד פקידי אע"פ שהוכשרו הענבים שכשנגע בהן טמא מת ניטמאו המשקה שבתוכן לא ניטמאו והילכך משקה היוצא מהן טהור שמשעה שיוצאת טיפה הראשונה נתמעטו מכביצה ואין כח באוכל לטמא המשקה בפחות מכביצה ובלבד שיזהר שלא יגע במקום המשקה שהמשקה מקבל טומאה בכל שהוא ומטמא בכל שהו ואם היה זב וזבה אפילו גרגר יחידי שכיון שיוצאת טיפה הראשונה ניטמאת במשא אע"פ שלא נגע בה ומ"ד מיבלע בליעי מוקי לה בענבי' שלא הוכשרו ואימ' מיתכשרי לכי סחי' להו לכי סחי' להו בצר לי' שיעורי' פי' אין אוכל ראוי לקבל הכשר עד שיהא בו כביצה כשיעור טומאתו שכמו שבפחות מכביצה אינו מקבל טומאה מדאורייתא כדפרישית לעיל בה' המצניע, כך אינו מקבל הכשר ואע"ג דלקבל טומאה מקבל טומאה מדרבנן כדתניא בסיפרא אהכשר לא אחמור רבנן אלא אוקמוה אדין תורה שכ"ז שאין בו כביצה אינו מקבל הכשר מן התורה ויפה מוכיח מיכן רבנו תם זצוק"ל שאין אוכל פחות מכביצה מקבל טומאה מן התורה שאם הי' מקבל טומאה היה מקבל הכשר וכמו שאינו מקבל הכשר כך אינו מקבל טומאה:

3 שם טמא מת שסחט זתים וענבים כביצה מכוונת טהור פי' בפ' כל שעה פליגי אמוראי חד אמר משקין מיפקד פקידי ואם ניטמאו הענבים לא ניטמאו משקין שבתוכן וחד אמר משקין מיבלע בליעי אם נטמאו הענבים ניטמו משקין שבתוכן. מ"ד מיפקד פקידי אע"פ שהוכשרו הענבים שכשנגע בהן טמא מת ניטמאו המשקה שבתוכן לא ניטמאו והילכך משקה היוצא מהן טהור שמשעה שיוצאת טיפה הראשונה נתמעטו מכביצה ואין כח באוכל לטמא המשקה בפחות מכביצה ובלבד שיזהר שלא יגע במקום המשקה שהמשקה מקבל טומאה בכל שהוא ומטמא בכל שהו ואם היה זב וזבה אפילו גרגר יחידי שכיון שיוצאת טיפה הראשונה ניטמאת במשא אע"פ שלא נגע בה ומ"ד מיבלע בליעי מוקי לה בענבי' שלא הוכשרו ואימ' מיתכשרי לכי סחי' להו לכי סחי' להו בצר לי' שיעורי' פי' אין אוכל ראוי לקבל הכשר עד שיהא בו כביצה כשיעור טומאתו שכמו שבפחות מכביצה אינו מקבל טומאה מדאורייתא כדפרישית לעיל בה' המצניע, כך אינו מקבל הכשר ואע"ג דלקבל טומאה מקבל טומאה מדרבנן כדתניא בסיפרא אהכשר לא אחמור רבנן אלא אוקמוה אדין תורה שכ"ז שאין בו כביצה אינו מקבל הכשר מן התורה ויפה מוכיח מיכן רבנו תם זצוק"ל שאין אוכל פחות מכביצה מקבל טומאה מן התורה שאם הי' מקבל טומאה היה מקבל הכשר וכמו שאינו מקבל הכשר כך אינו מקבל טומאה: