ביאור שטיינזלץ על הוריות י״א

1 הוא שלא עושים איתם, הא צעורי צערינהו הרי לצער מותר לצער אותם. ואילו צעירה דקרייה שקראה אותו "בן עמי" אלא שאמרה בלשון נקיה שהוא מן המשפחה, אמר ליה לו הקב"ה למשה: "אל תצרם ואל תתגר בם" דברים ב, יט, כלומר אסור להתגרות בהם כלל, אפילו צעורי לצער לא.

2 אמר ר' חייא בר אבין אמר ר' יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה, זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות, לפי שממואב יצאה רות המואביה שקדמה בכמה דורות לנעמה העמונית שנכנסה גם כן לתוך מלכות ישראל.

3 א תנו רבנן שנו חכמים: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ" ויקרא ד, כז — הרי זה לשון מיעוט — פרט למשיח, "מעם הארץ" — פרט לנשיא, ויש לשאול:

4 הלא כבר יצאו במפורש בפסוקים הקודמים משיח לידון ולהביא פר, נשיא לידון בשעיר, ואם כן, לשם מה צריך מיעוט נוסף! ומשיבים: שיכול, הייתי לומר כך: משיח על העלם דבר עם שגגת מעשה מביא פר, על שגגת מעשה לחודיה בלבד מביא כשבה ושעירה כשאר אדם? תלמוד לומר: "מעם הארץ" — לומר פרט למשיח, שפטור לגמרי מקרבן. וכן "מעם הארץ" — פרט לנשיא.

5 ומקשים: תינח נניח משיח, שהסברנו מדוע נצרך הכתוב אלא נשיא הלוא בשגגת מעשה הוא דמייתי שמביא! ואם כן, מה בא למעט?

6 אמר רב זביד משמיה משמו של רבא: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים? כגון שאכל בשגגה כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה למלכות ואחר כך נודע לו שחטא, סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר נייתי שיביא כשבה או שעירה שהרי חטא כהדיוט, קמשמע לן משמיע לנו שיביא שעיר כנשיא. ושואלים: הניחא זה נוח לשיטת ר' שמעון דאזל בתר שהולך אחר הידיעה, ולפי הזמן שנודע לו כך מביא את הקרבן, אלא לרבנן דאזלו בתר חטאה מאי איכא למימר לדעת חכמים שהולכים אחר זמן החטא מה יש לומר?

7 אלא אמר רב זביד משמיה משמו של רבא: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים? כגון שאכל בשגגה חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה לנשיאות והשלימו לכזית שלם שחזר ואכל עוד חצי זית מזה, ואחר כך נודע לו שהיה זה חלב, סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר נצטרף שיצטרפו שני חצאי הזיתים, ונייתי ויביא כשבה או שעירה, על כן קא משמע לן משמיע לנו. הכתוב שאין הנשיא ככל אדם, וכיון שיש לו קרבן מיוחד אין חטאו מצטרף כהדיוט.

8 בעא מיניה שאל אותו רבא מרב נחמן: נשיאות מהו שתפסיק שלא יצטרפו שני חלקים של עבירה, היכי דמי כיצד בדיוק היה הדבר? כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה לנשיאות ואחר כך ועבר ממינויו, והשלימו אכל עוד מחצית כזית באותו העלם, וצדדי השאלה: האם נאמר, התם שם הוא במקרה הקודם שלא מצטרף, דאכליה פלגא שאכל אותו חצי כשהוא הדיוט ופלגא וחצי כשהוא נשיא, אבל הכא כאן דאידי ואידי שזה וזה כשהוא הדיוט אכליה אכלו — מצטרף והרי זה כאוכל שיעור שלם באותו מצב, או דלמא לא שנא שמא אינו שונה, שכיון שנתמנה לנשיאות נשתנה דינו בינתים. מאי מה הדין?

9 ומציעים: תפשוט ליה מהא תפתור את הבעיה הזו מזו שאמר עולא אמר ר' יוחנן: מי שאכל חלב והפריש קרבן על שגגתו והמיר דתו, ואחר כך חזר בו מהמרתו, אף על פי כן הואיל ונדחה מהקרבן הזה בהיותו מומר — ידחה לגמרי. ודוחים: הכי השתא כיצד אתה משווה? מומר לאו בר אתויי לא בן הבאת קרבן הוא מכל סוג, האי זה הנשיא בר אתויי בן הבאת קרבן הוא אלא שהוא מביא קרבן אחר.

10 בעא מיניה שאל אותו ר' זירא מרב ששת: אכל ספק חלב כשהוא הדיוט, ונתמנה ונודע לו על ספקו, מהו? ומעתה, אליבא דרבנן דאזלי בתר חטאה לדעת חכמים שהולכים אחר זמן החטא לא תבעי תישאל לך השאלה, שבוודאי מייתי מביא אשם תלוי, אלא כי תבעי כאשר תישאל לך השאלה היא אליבא לפי שיטתו של ר' שמעון, האם נאמר

11 מדאשתני מכיון שהשתנה דינו לגבי ודאי שאם היה חייב ודאי חטאת ונודע לו אחר שהתמנה לנשיא משתנה דינו ופטור לגמרי, גם אשתני השתנה דינו גם לענין ספק, ויהיה פטור מאשם תלוי, או דלמא שמא כי אשתני כאשר השתנה דינו לגבי ודאי, דאשתני שהשתנה קרבן דידיה שלו, שהרי כנשיא חייב בשעיר אבל הכא דלא אשתני כאן שלא השתנה קרבן דידיה שלו אימא לייתי אמור שיביא אשם תלוי? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו תעמוד השאלה במקומה

12 ב תנו רבנן שנו חכמים: "מעם הארץ" ויקרא ד, כז — הרי זה ממעט! פרט למשומד, שאינו מביא קרבן חטאת,

13 ר' שמעון בר יוסי אומר משום בשם ר' שמעון: ראיה אחרת יש לכך, שנאמר בסוף הפסוק "אשר לא תעשינה בשגגה ואשם" ויקרא ד, כז, לומר: השב בידיעתו כלומר, כאשר נודע לו שחטא — חוזר מיד בתשובה, הוא האיש שמביא קרבן על שגגתו, אבל מי שלא שב בידיעתו שהוא משומד ואינו עושה תשובה על חטאיו, אינו מביא כלל קרבן על שגגתו.

14 ושואלים: מאי בינייהו מה ההבדל ביניהם בין חכמים ור' שמעון למעשה אם זו או זו הראיה? אמר רב המנונא: ההבדל הוא לגבי מי שהיה משומד לאכול חלב, שהוא אוכל חלב מתוך זדון, ומביא קרבן על הדם שחטא בו בשגגה, בזה איכא בינייהו יש ביניהם הבדל, מר סבר חכם זה, חכמים, סבור: כיון שמשומד לאכול חלב — לגבי דם נמי גם כן משומד הוי הוא, ומר סבר וחכם זה ר' שמעון, סבור: לדם מיהא על כל פנים שב בידיעתו הוא, שהרי אינו אוכל דם, ומשנודע לו הוא חוזר בתשובה.

15 ומקשים: והא והרי רבא אמר: דכולי עלמא לדעת הכל משומד לאכול חלב לא הוי אינו נחשב משומד לדם! אלא, הכא כאן באוכל נבלה לתאבון כלומר, הוא שאוכל נבילה אוכל דבר איסור מרצון, לשם נוחיותו, ונתחלף לו במקרה חלב בשומן ואכלו, בזה קמיפלגי חלוקים הם, מר סבר חכם זה חכמים סבור: כיון שלתאבון אכיל הוא אוכל במזיד — משומד הוא, ומר סבר וחכם זה ר' שמעון, סבור: כיון שאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא היה מוצא היתר לא היה אוכל של איסור שאינו אוכל בכוונה כדי לעבור אלא משום תאוותו, אם כן איש זה לאו לא משומד הוא.

16 תנו רבנן שנו חכמים: אכל חלב — זהו משומד, ואיזהו משומד? אכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך. ר' יהודה אומר: אף הלובש כלאים. ומבררים את ענין הברייתא: אמר מר החכם: אכל חלב זהו משומד, ואיזהו משומד? אוכל נבילות כו'. ותוהים: מאי קאמר מה אמר? הרי יש פה שינוי דברים לא מובן!

17 אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, הכי קאמר כך אמר: אכל חלב לתאבון — הרי זה משומד, אם אכל להכעיס — הרי זה מין כופר, ואיזהו משומד שבסתמו מין שלפי מעשיו מסתבר שהוא מין? הוי אומר: אוכל נבילה וטריפה, שקצים ורמשים, ושתה יין נסך שרואים שעובר גם על איסורים חמורים, ועל דברים שאין בהם תאוה, ובודאי מוכיח שהוא כופר בכל התורה כולה. ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף הלובש כלאים.

18 ושואלים: מאי בינייהו מה ההבדל ביניהם? בין נבילה וכלאים! ומשיבים: איכא בינייהו יש ביניהם הבדל לגבי הלובש בגד שהוא כלאים רק מדרבנן מדברי סופרים, מר סבר חכם זה סבור: מי שעובר על עבירה מדאורייתא מן התורה הוי הרי הוא משומד, מי שעובר על איסורים דרבנן של סופרים לא הוי איננו משומד. ומר סבר וחכם זה, ר' יוסי, סבור: כלאים כיון דמפרסם אסוריה שמפורסם האיסור שלו והכל רואים שהוא עובר, אפילו בדרבנן בדבר האסור מדברי חכמים הוי הרי הוא משומד.

19 פליגי בה נחלקו בכך רב אחא ורבינא, חד אחד מהם אמר כך: מי שאוכל איסור לתאבון מפני תאוות ליבו או מפני שזה נוח לו — הריהו משומד, מי שאוכל להכעיס — הריהו מין. וחד ואחד מהם אמר: להכעיס נמי גם כן משומד, אלא איזהו מין? כל העובד עבודה זרה. מיתיבי מקשים על כך: אכל פרעוש אחד או יתוש אחד — הרי זה משומד. והא הכא והרי כאן שלהכעיס הוא, שוודאי אינו אוכל אותם לתיאבון, וקא קרי ליה והוא קורא לו משומד! ומשיבים: כאן מדובר במי שאוכל פרעוש לתיאבון, ומה התיאבון שבדבר? התם דאמר שם שהוא אומר: אטעום טעם דאיסורא של האיסור שהוא רוצה לטעום טעמו של דבר האסור, ולא משום כפירה, אלא משום תאוה לטעום טעם של דבר שאף פעם לא אכלו.

20 ג שנינו במשנה: ואיזהו נשיא? זה מלך כו'. תנו רבנן שנו חכמים: "נשיא" — יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? תלמוד לומר בהמשך הפסוק: "מכל מצו‍ת ה' אלהיו" ויקרא ד, כב, ולהלן בדין מלך: הוא אומר "למען ילמד ליראה את ה' אלהיו" דברים יז, יט,

21 מה להלן בספר דברים מדובר במלך שאין על גביו אלא ה' אלהיו, אף נשיא הכתוב בספר ויקרא הוא מי שאין על גביו אלא ה' אלהיו.

22 בעא מיניה שאל אותו רבי מר' חייא: כגון אני שאני נשיא בארץ ישראל מהו בשעיר, האם דיני כנשיא או לא? אמר ליה לו: הרי צרתך שותפך בבבל שהרי יש בבבל ראש הגולה שהוא גדול כמותך. איתיביה הקשה לו רבי: מלכי ישראל ומלכי בית דוד, אלו מביאים קרבן לעצמם כמלכים, ואלו מביאים לעצמם, משמע שאף שיש מלך כמותו גם הוא נחשב מלך! אמר ליה לו: התם לא כייפי אהדדי שם לא היו כפופים זה לזה, הכא אנן כייפינן להו לדידהו כאן אנו כפופים להם משום שכוח שררתו של ראש הגולה גדול משל הנשיא.

23 רב ספרא מתני הכי היה שונה את המעשה הזה כך, בעא מיניה שאל אותו רבי מר' חייא: כגון אני מהו בשעיר? אמר ליה לו: התם שם בגולה ראש הגולה יש לו "שבט" סמכות, הכא כאן "מחוקק", ותניא ושנויה ברייתא: "לא יסור שבט מיהודה" בראשית מט, י — זה ראש גולה שבבבל, שיש שבט בידו, שרודה את ישראל במקל מפני שיש לו כוח מטעם המלכות. "ומחוקק מבין רגליו" בראשית מט, י — אלו הנשיאים בני בניו של הלל שמלמדים תורה לישראל ברבים, אבל אין להם כוח סמכות מטעם הממשלה.

24 א משנה ואיזהו הכהן המשיח? זה הכהן הגדול המשוח בשמן המשחה, לא זה המרובה בבגדים שלא היה שמן המשחה למשוח אותו, אף על פי שהוא מכהן בכהונה גדולה ולובש כל שמונה בגדי כהונה. אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים, ההבדל להלכה אלא לענין פר הבא על כל המצו‍ת, שהכהן המשוח מביא על שגגתו פר וכהן גדול אחר אינו מביא.

25 ואין בין כהן גדול שמשמש בפועל לכהן שעבר מאיזה סיבה אלא פר יום הכיפורים שהכהן המשמש מביא משלו, ועשירית האיפה, שהכהן המשמש מביא מנחה זו בכל יום. וזה שעבר אינו מביא.

26 אבל זה וזה שוים בעבודת יום הכיפורים שהם יכולים לעשות את שאר העבודה של יום הכיפורים, ומצווים על הבתולה שיש להם מצוות עשה לשאת רק נערה בתולה, ואסורים על האלמנה ושניהם אסורים לשאת אלמנה, ואינם מטמאים בקרוביהם שאסור להם להיטמא אפילו לקרובי המשפחה שלהם, ולא פורעים מגדלים שערם, ולא פורמים את בגדיהם בזמן שהם אבלים, ומחזירין הרוצח, אם אחד מהם מת הרי הרוצח בעיר המקלט יכול לחזור לביתו בגלל מותו של הכהן הגדול.

27 ב גמרא תנו רבנן שנו חכמים: שמן המשחה שעשה משה במדבר, כיצד עשו אותו? היו שולקים מבשלים בו את העיקרים את השורשים של הסמים המנויים שם, דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: והלא הכמות של השמן אפילו לסוך בו את העקרים אינו סופק מספיק לפי שהיה נבלע בהם, ואיך יכלו לבשל בו?! אלא כך היו עושים: שורין את העקרים במים, כדי שלא יבלע בהם השמן, והיה הבושם עולה מעט מעט ומציף עליו על המים שמן, וקולט השמן את הריח וקפחו ואחר כך היה מוריד את השמן מלמעלה ומכאן נעשה שמן המשחה.

28 אמר לו ר' יהודה: וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה? והלא תחלתו היה רק שנים עשר לוגין, וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם" שמות ל, לא, ואם כן כיון שנעשו בו ניסים כאלה אין לתמוה שגם דרך עשייתו מתחילה היתה בדרך נס.

29 תניא אידך שנויה ברייתא אחרת: "ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו" ויקרא ח, י — ר' יהודה אומר: שמן המשחה שעשה משה במדבר, כמה נסים נעשו בו מתחלה ועד סוף, תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוגין, ראה כמה יורה סיר שבה מבשלים בולעת ממה שמבשלים בה, וכמה עקרים השורשים בולעים בתוכם, וכמה האור האש שורף, ובו בשמן המשחה הזה נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים במשך הדורות.

30 ואומרים עוד בענין שמן המשחה: ואפילו כהן גדול בן כהן גדול בכל זאת היה טעון משיחה, ואין מושחים מלך בן מלך משום שאינו צריך לכך. ואם תאמר: מפני מה משחו בכל זאת את שלמה המלך שהיה בן מלך? מפני מחלוקתו של אדוניה שהיה אדוניה חולק עליו ומתנשא למלוך, ואת יואש משחו מפני עתליה שהיתה המושלת, ואת יהואחז משחו מפני יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים, ולכן היה צריך להדגיש שהוא המלך. ואותו שמן עצמו קיים לעתיד לבוא, שנאמר: "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם", "זה" — בגימטריא שנים עשר לוגין הוו היו וכך נשאר תמיד באותו שיעור למרות השימוש בו.

31 ג ומעתה מבארים כמה דברים בברייתא זו. אמר מר החכם: ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה. ושואלים: מנלן מנין לנו? דכתיב שנאמר: "והכהן המשיח תחתיו מבניו" ויקרא ו, טו, נימא קרא שיאמר הפסוק רק "והכהן מתחתיו מבניו", מאי מה הצורך לומר המשיח? קא משמע לן משמיע לנו שגם אם הוא מבניו של כהן גדול, אי הוי אם הוא משיח כלומר, משוח בשמן — הוי הריהו כהן גדול, ואי ואם לא — לא הוי איננו כהן גדול.

32 אמר מר החכם: ואין מושחין מלך בן מלך. ושואלים: מנלן מנין לנו? אמר רב אחא בר יעקב, דכתיב שנאמר: "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" דברים יז, כ, שכיון שנזכרו כאן בניו, הרי זה ללמד כי ירושה היא לכם המלוכה. ושואלים: ומנלן דכי איכא ומנין לנו שכאשר יש מחלוקת בעי צריך משיחה, ולאו כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבניה ולא את כל מי שרוצה המלך מוריש את המלכות לבניו ודי בכך, אמר רב פפא, אמר קרא המקרא: "הוא ובניו בקרב ישראל" דברים יז, כ, בזמן ששלום בישראל קרינא ביה קוראים אנו בו "הוא ובניו", ואפילו בלא משיחה, ולא כשיש מחלוקת.

33 תנא שנה החכם: אף יהוא בן נמשי מלך ישראל לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם. ואומרים: ותיפוק ליה ושתצא לו הלכה זו שצריך משיחה משום שראשון הוא, שהרי יהוא לא היה בן מלך! ומשיבים: חסורי מחסרא והכי קתני חסרה הברייתא וכך צריך לשנותה: מלכי בית דוד משוחין בשמן המשחה, מלכי ישראל אין משוחין. ושואלים: מנלן מנין לנו דבר זה? אמר רבא, אמר קרא המקרא: "קום משחהו כי זה הוא" שמואל א טז, יז, ללמדנו: זה דוד המלך טעון משיחה ואין מלך אחר מבית אחר טעון משיחה.

34 ועל דין זה אמר מר החכם: אף יהוא בן נמשי שהיה מלך ישראל לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם. ושואלים: ומשום מחלוקתו של יורם בן אחאב נמעול בשמן ונשתמש בו שלא לצורך? שהרי אמרנו שמלכי ישראל אינם נמשחים! ומשיבים: כדאמר כמו שאמר רב פפא בענין אחר: שמשחו אותו באפרסמא דכיא באפרסמון זך ולא בשמן המשחה, הכי נמי באפרסמא דכיא כאן גם כן באפרסמון זך ולא בשמן המשחה.

35 אמרנו שמשחו את יהואחז מפני יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים. ושואלים: ומי קשיש מיניה והאם גדול היה ממנו? והכתיב והרי נאמר: "ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום" דברי הימים א ג, טו, ואמר ר' יוחנן: הוא שלום הוא צדקיהו שהוא שני שמות של איש אחד, וכן הוא יוחנן הנזכר כאן הוא יהואחז הנזכר בספר מלכים, נמצא שיהואחז היה הבן הגדול, ואם כן מפני מה היו צריכים למשוח אותו?! ומשיבים: לעולם יש לומר שיהויקים קשיש מבוגר, יותר מיהואחז, ומאי ומהו מה שכתוב במקרא ה"בכור יוחנן"? כוונתו בכור למלכות.

36 ושואלים: ומי מלכי זוטרי מקמי קשישי והאם מולכים הבנים הקטנים לפני הגדולים? והא כתיב והרי נאמר: "ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור" דברי הימים ב כא, ג! ומשיבים: יהורם ממלא מקום אבותיו הוה היה והיה ראוי להיות מלך, וכיון שבכור היה, קיבל את המלוכה, יהויקים לאו לא ממלא מקום אבותיו הוה היה ולא היה ראוי להיות מלך, ולכן הומלך אחיו תחילה.

37 אמר מר החכם: הוא שלום הוא צדקיהו, הוא יוחנן הוא יהואחז. ושואלים: והא חד חד קא חשיב והרי אחד אחד הוא מונה, דכתיב שנאמר: "השלישי... הרביעי" דברי הימים א ג, טו משמע ששנים הם! ומשיבים: מאי מה פירוש "שלישי" כוונתו שלישי לבנים, ומאי ומה פירוש "רביעי" — רביעי למלכות, כיצד? דמעיקרא שמתחילה מלך יהואחז, ולבסוף ואחר כך יהויקים, ולבסוף יכניה ולבסוף צדקיהו, והיה איפוא הרביעי למלכות.

38 תנו רבנן שנו חכמים: הוא שלום הוא צדקיהו, ולמה נקרא שמו שלום? שהיה משולם במעשיו הטובים. איכא דאמרי יש שאומרים: נתכנה "שלום" — ששלמה נגמרה מלכות בית דוד בימיו, ומה שמו האמיתי? מתניה שמו, שנאמר: "וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו" מלכים ב כד, יז, ומדוע קרא לו בשם זה? אמר ליה לו: יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, וכתיב ונאמר: "וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים" דברי הימים ב לו, יג.