ביאור שטיינזלץ על הוריות י׳

1 ואחר כך חטא מביא פר, חטא ואחר כך עבר ממשיחותו צריכא למימר וכי צריך לומר דבר זה? מובן מאליו שיצטרך להביא פר! ומשיבים: משום דקתני גבי ששנה אצל בענין נשיא, דכי שכאשר עבר מנשיאותו ואחר כך חטא, כהדיוט מייתי מביא, אהכי תני משום כך שנה גבי אצל משיח: חטא ואחר כך עבר מביא פר.

2 א על האמור במשנה שמשיח שעבר ואחר כך חטא שמביא פר שואלים: מנא הני מילי מנין הדברים הללו? ומשיבים: דתנו רבנן ששנו חכמים: נאמר בכהן גדול "והקריב על חטאתו אשר חטא" ויקרא ד, ג, מלמד שמביא פר לקרבן על חטאתו גם משעבר מכהונתו, ובא לימוד זה,

3 שכן יכול, ניתן היה לומר והלא דין קל וחומר הוא: ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה — אין מביא חטאתו שעיר משעבר מגדולתו, משיח שאין מביא בשגגת מעשה אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה — לא כל שכן שלא יביא פר לחטאתו לאחר שעבר מכהונתו זו! תלמוד לומר: "והקריב על חטאתו אשר חטא", מלמד שמביא על חטאתו משעבר.

4 ושואלים: ונייתי נמי ושיביא גם כן נשיא שעבר שעיר לחטאת מקל וחומר זה: ומה משיח שאין מביא בשגגת מעשה — מביא חטאת משעבר, נשיא שמביא חטאת בשגגת מעשה — אינו דין שמביא חטאתו משעבר! תלמוד לומר: "אשר נשיא יחטא" ויקרא ד, כב, לומר כשהוא נשיא — אין כן, כשהוא הדיוט — לא.

5 ב משנה חטאו נשיא או כהן משיח עד שלא בטרם נתמנו, ואחר כך נתמנו — הרי אלו דינם כהדיוטות ומביאים קרבן כיחידים. ר' שמעון אומר: אם נודע להם שחטאו עד שלא נתמנו — הרי אלו חייבים בקרבן כיחידים, ואולם אם נודע להם משנתמנו — פטורים לגמרי.

6 ומבארים: איזהו נשיא? זה מלך, שנאמר: "אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצו‍ת ה' אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם" ויקרא ד, כב, לומר: מי שאין על גביו אלא ה' אלהיו ולא שררה אחרת, ואין זה אלא מלך.

7 ג גמרא שנינו במשנה: חטאו עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו — הרי אלו כהדיוטות. ועל כך שואלים: מנא הני מילי מנין הדברים הללו? ומשיבים: דתנו רבנן ששנו חכמים: "אם הכהן המשיח יחטא" ויקרא ד, ג — פרט לקודמות, לעבירות שעבר בשגגה לפני שנעשה כהן משיח,

8 שיכול, והלא דין קל וחומר הוא: ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה — אין מביא על הקודמות, משיח שאין מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה — אינו דין שלא יביא על הקודמות!

9 ודוחים: לא, אם אמרת בנשיא שכן אין מביא חטאתו שעיר משעבר מנשיאותו, אלא מביא חטאת כהדיוט, תאמר במשיח שמביא פר עבור חטאתו גם משעבר, הואיל ומביא חטאתו משעבר יביא גם על הקודמות על מה שחטא לפני היותו כהן משיח יביא פר לחטאת? תלמוד לומר: "המשיח יחטא" יקרא ד, ג, לומר: אם חטא כשהוא משיח — מביא קרבן זה, כשהוא הדיוט — אינו מביא.

10 ותניא נמי ושנויה ברייתא גם כן לגבי אצל נשיא כהאי גוונא כגון זה: "אשר נשיא יחטא" ויקרא ד כב — פרט לקודמות,

11 והלא דין הוא: ומה משיח שמביא על חטאתו משעבר — אינו מביא על הקודמות, נשיא שאין מביא חטאתו משעבר — אינו דין שלא יביא על הקודמות? ואם כן אין צריך ללימוד זה!

12 ואולם יש לדחות: מה למשיח שכן אין מביא בשגגת מעשה לבד, אלא עם הוראת היתר, תאמר בנשיא שמביא בשגגת מעשה? הואיל ומביא בשגגת מעשה יביא על הקודמות? תלמוד לומר: "אשר נשיא יחטא" — שחטא והרי הוא באותה עת נשיא, ולא שחטא ועודהו הדיוט.

13 ד ועוד בענין נשיא. תנו רבנן שנו חכמים: "אשר נשיא יחטא", יכול גזרה היא שהנשיא מתמיד לחטוא? תלמוד לומר: "אם הכהן המשיח יחטא" ויקרא ד ג, מה להלן כוונת הכתוב היא לכשיחטא, אף כאן כוונת הכתוב היא לכשיחטא. ומבררים את הברייתא.

14 אמר מר החכם בברייתא: יכול גזרה. ותוהים: גזרה, מהיכא תיתי מהיכן תבוא? מהיכן יעלה על דעתנו שתהיה גזירה מסוג כזה שיחטא הנשיא?

15 אמרי אומרים בתשובה אין כן, יש מקום לסברה זו, שכן אשכחן אנו מוצאים, דכתיב שנאמר: "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם" ויקרא יד, לד, הרי זו בשורה והודעה מראש היא להם לבני ישראל שנגעים באים עליהם לכשיהיו בארץ ישראל, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר: הפסוק הזה בא לומר שנגעים מטמאים רק אם הם באים מידי שמים, והרי זה בא ללמד מיעוט: פרט לנגעי אונסין שבאו מחמת סיבה אחרת. ולענייננו, לאו וכי לא אמר ר' יהודה שדבר כמו צרעת הוא בשורה? הכא נמי אימא כאן אצל נשיא גם כן אמור גזרה היא שיחטא! הלכך כתיב על כן נאמר: "אם הכהן המשיח יחטא", שאין חטאו ודאי.

16 ושואלים: לגופם של הדברים האמורים בברייתא זו, ולר' שמעון, נגעי אונסין מי לא מטמו האם אינם מטמאים? והא תניא והרי שנויה ברייתא: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת . . ." ויקרא יג, ב — מן הדבור ואילך כלומר, מזמן שניתנה מצוה זו לישראל והלאה "כי יהיה", ואינו כולל נגעים שהיו קודם לכן. והלא דין לימוד הוא: טמא בזב וטמא בנגעים, מה זב אינו טמא אלא מן הדבור ואילך, אף נגעים מן הדבור ואילך? ואין צריך לזה לימוד מיוחד!

17 ויש לדחות: לא, אם אמרת בזב שכן אין מטמא באונס, שאם ראה זוב לאונסו אין זה מטמא, תאמר בנגעים שמטמאין באונס? תלמוד לומר: "אדם כי יהיה", לומר מן הדבור ואילך. על כל פנים אנו למדים מכאן שנגעים מטמאים באונס! רבא אמר: הפסוק "ונתתי נגע צרעת" בא למעט פרט לנגעי רוחות כלומר, שהנגע בא מחמת רוחות רעות ולא על ידי אדם. רב פפא אמר: הפסוק בא למעט פרט לנגעי כשפים.

18 ה ועוד בענין נשיא. תנו רבנן שנו חכמים: "אשר נשיא יחטא" — פרט לחולה. ותוהים: משום דהוה ליה שנהיה לו חולה, הוא אידחי ליה מנשיאותיה נדחה לו מנשיאותו? אמר רב אבדימי בר חמא: אין הכוונה לכל חולי אלא פרט לנשיא שנצטרע, שנאמר: "וינגע ה' את המלך ויהי מצרע עד יום מתו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית שופט את עם הארץ" מלכים ב טו, ה. הרי שהוסר ממלכותו כאשר נצטרע. ומעירים בענין זה: מדקאמר ממה שאומר הכתוב "בבית החפשית", מכלל מכאן שעד השתא עכשיו עבד הוה היה לפי שהיה משועבד לצרכי הציבור.

19 כי הא כמו מעשה זה שרבן גמליאל ור' יהושע הוו אזלי בספינתא היו הולכים בספינה יחד, בהדי עם רבן גמליאל הוה פיתא היה לחם מספיק לצורך הנסיעה, בהדי עם ר' יהושע הוה פיתא וסולתא היה לחם וסולת. שלים פיתיה נגמרה פיתו של רבן גמליאל, שהנסיעה נמשכה יותר ממה ששיער מראש. סמך אסולתיה על הסולת של ר' יהושע. אמר ליה לו: מי הוה האם ידעת מתחילה דהוה לן עכובא כולי האי, דאיתית סולתא שיהיה לנו עיכוב כל כך, שהבאת אתך סולת? אמר ליה לו: כוכב אחד יש, שאחת לשבעים שנה הוא עולה מופיע ומתעה את הספנים בדרכם בים, וגורם לנסיעתם שתתארך, ואמרתי: שמא יעלה כוכב זה בדרכנו ויתעה אותנו.

20 אמר ליה לו רבן גמליאל: כל כך בידך חכמה ואתה עולה בספינה לצרכי פרנסתך? אמר ליה לו עד שאתה תמה עלי שאתה מכיר אותי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, ר' אלעזר חסמא ור' יוחנן בן גודגדא, שהם חכמים עד שיודעין לשער כמה טפות יש בים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש! נתן רבן גמליאל דעתו למנותם ולהושיבם בראש.

21 כשעלה מהספינה, שלח להם שליח להזמינם לצורך זה ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם: אין אתם רוצים במינוי זה משום שכמדומין אתם ששררה אני נותן לכם על ידי מינוי זה?

22 עבדות אני נותן לכם במינויי, שנאמר: "וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה" מלכים א יב, ז.

23 א תנו רבנן שנו חכמים: "אשר נשיא יחטא" ויקרא ד, כב — אמר רבן יוחנן בן זכאי: לשון "אשר" רמז היא: אשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו, שמרגיש צורך להביא קרבן, אם נשיא שלו מביא קרבן צריך אתה לומר מהו הדיוט! ואם על שגגתו מביא הנשיא קרבן, כל שכן צריך אתה לומר מהו עושה תשובה על זדונו!

24 מתקיף לה מקשה על כך רבא בריה בנו של רבה: אלא מעתה, לפי דרך דרש זו על המלה "אשר", מה זו דכתיב שנאמר: "ואת אשר חטא מן הקדש ישלם" ויקרא ה, טז, ובירבעם בן נבט דכתיב ביה שנאמר בו: "אשר חטא ואשר החטיא" מלכים א יד, טו, האם הכי נמי כך גם כן תדרוש שאשרי הדור הוא! ומתרצים: שאני הכא שונה כאן, דשני קרא בדבוריה ששנה הכתוב בדיבורו, שהלשון במקרים דומים היא "אם", וכאן נאמר "אשר", מה שאין כן הכתובים האחרים שהמילה "אשר" היא כדרכה.

25 ובדרך מדרש זו על המלה "אשר" דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתיב מהו שנאמר: "יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים" קהלת ח, יד? אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם קורה להם כמעשה הרשעים של עולם הבא שהם סובלים שם יסורים, וכמו כן מגיע לצדיקים בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה כמו שנעשה לצדיקים של עולם הבא שיש להם כל טוב, ולרשעים הוא מגיע בעולם הזה.

26 אמר רבא: אטו צדיקי אי אכלי תרי עולמי, מי סני להו וכי הצדיקים אם היו אוכלים ונהנים משני עולמות, האם היה מגונה להם? מדוע צריך אתה לומר שהצדיקים חייבים לסבול בעולם הזה? אלא אמר רבא כך צריך לומר: אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה כלומר, כל טוב בעולם הזה, אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים של עולם הזה שהרבה מהם סובלים ומתיסרים וקורה גם לרשעים בעולם הזה.

27 מסופר, רב פפא ורב הונא בריה בנו של רב יהושע אתו לקמיה באו לפני רבא, אמר להו להם: אוקימתון מסכתא פלן ומסכתא פלן העמדתם, למדתם היטב מסכת פלונית ומסכת פלונית? אמרו ליה לו: אין כן. איעתריתו פורתא האם אתם עשירים מעט? אמרו ליה לו: אין כן, דזבנן קטינא דארעא שמכרנו חלקת אדמה ופרנסתנו ממנה. קרי עלייהו קרא עליהם: אשריהם לצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שבעולם הזה בעולם הזה.

28 ב אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן, מאי דכתיב מהו שנאמר: "כי ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" הושע יד, י? משל לשני בני אדם שצלו פסחיהם, אחד אכלו את הפסח שלו לשום לשם מצוה, ואחד אכלו לתאוה לשום אכילה גסה, זה שאכלו לשום מצוה — קוראים בו "צדקים ילכו בם", זה שאכלו לשום אכילה גסה — "ופשעים יכשלו בם".

29 אמר ליה לו ריש לקיש לר' יוחנן: רשע קרית ליה אתה קורא לו לזה שאכל כך? נהי דלא עביד אם אמנם שלא עשה מצוה מן המובחר כשאכל לשם אכילה גסה, קרבן פסח מי לא קאכיל האם לא אכל? ואם כן, כיצד אפשר לקרוא לו רשע! אלא כך צריך להסביר: משל לשני בני אדם, זה אשתו ואחותו עמו בבית וזה אשתו ואחותו עמו בבית בחשיכה, אחד נזדמנה לו אשתו ובא עליה, ואחד נזדמנה לו אחותו בטעות, זה שנזדמנה לו אשתו — נאמר בו "צדקים ילכו בם", וזה שנזדמנה לו אחותו — "ופשעים יכשלו בם".

30 ומקשים: מי דמי האם הדברים דומים? אנן קאמרינן חדא דרך אנו אומרים דרך אחת שבאותה דרך עצמה הולך גם הצדיק וגם הרשע, והכא וכאן שני דרכים הם, שהרי שני האנשים אינם עושים אותו דבר! אלא משל נכון לדבר הוא ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם מצוה בבואן אל אביהן שחשבו שחרב כל העולם ורק הם נשארו בו — "צדקים ילכו בם", הוא שנתכוון לשם עבירה — "ופשעים יכשלו בם".

31 ושואלים: ודלמא ושמא הוא נמי גם כן לשם מצוה הוא מכוין! אמר ר' יוחנן, כל הפסוק הזה "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה" בראשית יג, י, לשם עבירה נאמר: נאמר

32 "וישא לוט" מרמז למה שנאמר "ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי" בראשית לט, ז, נאמר "את עיניו" הוא רמז למה שנאמר "ויאמר שמשון אותה קח לי כי היא ישרה בעיני" שופטים יד, ג, "וירא" שנאמר בלוט הוא כעין "וירא אתה שכם בן חמור. . . וישכב אותה" בראשית לד,ב, "את כל ככר הירדן" הוא רמז לכתוב "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם" משלי ו, כו, מה שנאמר "כי כלה משקה" מזכיר את "אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי" הושע ב, ז.

33 ותוהים: מדוע מאשימים את לוט במעשה עם שתי בנותיו והא מינס אניס והרי אנוס היה לוט שהיה שיכור וישן! תנא שנה משום בשם ר' יוסי בר ר' חוני: נאמר בראשית יט, לג "ולא ידע בשכבה ובקומה", למה נקוד בספר התורה על וי"ו שבמילה "בקומה" של בכירה? לומר לך, שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע, ואם כן לא היה לגמרי אנוס. ושואלים: ומאי הוה ליה למעבד ומה היה לו לעשות? מאי דהוה הוה מה שהיה היה! ומשיבים: נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי ליה למישתי יוצא מזה שלערב אחר לא היה לו לשתות, וכיון שחזר ושתה משמע שנתכוין לכך.

34 דרש רבה, מאי דכתיב מהו שנאמר: "אח נפשע מקרית עז ומדינים כבריח ארמון" משלי יח, יט? "אח נפשע מקרית עז" — זה לוט שפירש מאברהם, "ומדינים כבריח ארמון" — שהטיל מדינים מריבות בין ישראל לעמון, שנאמר: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" דברים כג, ד.

35 ועוד בענין לוט דרש רבא ואיתימא ויש אומרים שהיה זה ר' יצחק, מאי דכתיב מהו שנאמר: "לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע" משלי יח, א? "לתאוה יבקש נפרד" — זה לוט שנפרד מאברהם משום תאוותו, "בכל תושיה יתגלע" — שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, שבבתי כנסיות ובבתי מדרשות קוראים ולומדים את מה דתנן ששנינו במשנה: עמוני ומואבי שנולדו מלוט אסורין איסור עולם.

36 ג ואמר עולא כעין אותם הדברים שמעשים דומים אינם שוים זה לזה בערכם: תמר זנתה עם יהודה וזימרי זינה, תמר זנתה — ויצאו ממנה מלכים ונביאים, זימרי זינה — ונפלו בגללו כמה רבבות מישראל. אמר רב נחמן בר יצחק: גדולה עבירה שעושה אדם לשמה לשם שמים ממצוה שלא לשמה, שנאמר: "תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך" שופטים ה, כד, מאן נינהו מי הן "נשים באהל"? אלו הן שרה, רבקה, רחל ולאה, ויעל ברוכה מהן.

37 ושואלים: איני כך הוא? כך צריך לומר? והאמר והרי אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצו‍ת אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, אם כן מצוה שלא לשמה גם היא דבר חשוב. ומתקנים: אימא אמור שעבירה לשמה היא שקולה כמצוה שלא לשמה.

38 ובענין יעל אמר ר' יוחנן: שבע בעילות בעל אותו רשע סיסרא באותה שעה, שנאמר: "בין רגליה כרע נפל שכב בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד" שופטים ה,, כז, שכל פועל שנאמר שם רומז לבעילה. ומקשים: והא קא מיתהניא והרי היא נהנית מעבירה מן העבירה הזו של הביאה, מודוע הכתוב משבחה? אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: אפילו טובתם של רשעים כלומר, כאשר הרשעים עושים להם טובה רעה היא אצל צדיקים.

39 אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצו‍ת אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כיצד? שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק הרשע, כמסופר בבמדבר פרק כג שהוא הקריב אותם כדי לקלל את ישראל, כיון שבכל זאת הקריב קרבן לה', זכה ויצתה ממנו רות, שאמר ר' יוסי בר' חנינא: רות בת בנו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה.

40 ד ועוד בענין לוט ובנותיו אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרו של כל מעשה טוב ואפילו שכר שיחה נאה כלומר, לשון נקיה ויפה? מהכא מכאן, שאילו האחות הבכירה דקרייה שקראה אותו את בנה מואב, ורמזה בכך שהוא בא מן האב, אמר ליה לו רחמנא הקדוש ברוך הוא למשה: "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה" דברים ב, ט, ומכאן נדייק: מלחמה