ביאור שטיינזלץ על הוריות ט׳

1 "לא תגיע ידו" ויקרא ה, ז, ונאמר "לא תשיג ידו" ויקרא ה, יא, לומר שדינים אלה אמורים דווקא במי שבא לידי עניות ועשירות, יצא מכלל זה נשיא ומשיח שאין באין לידי עניות, שהרי

2 נשיא אינו בא לידי עניות — דכתיב שנאמר: "ועשה אחת מכל מצו‍ת ה' אלהיו" ויקרא ד, כב, ולפיכך הגדרת נשיא היא: מי שאין על גביו אלא ה' אלהיו שהוא גדול מכל העם, ואין הוא עני התלוי באחרים. משיח — דכתיב שנאמר: "והכהן הגדול מאחיו" ויקרא כא, י, לומר: שהוא גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה ובעושר, ולכן אינו בא לידי עניות. אחרים אומרים: מנין שאם אין לו לכהן הגדול עושר משלו יש לגדלהו מכספם של אחיו? תלמוד לומר: "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו" ויקרא כא, י, לומר: גדלהו מאחיו כלומר, שאחיו יתנו לו משלהם עד שיתעשר.

3 בעא מיניה שאל אותו רבינא מרב נחמן בר יצחק: נשיא שנצטרע, מהו דינו לענין קרבן עולה ויורד? וצדדי השאלה: האם מידחא דחי נדחה לגמרי או רק מיפטר פטיר פטור? כלומר, האם בזמן נשיאותו הוא נדחה לגמרי מקרבן עולה ויורד, ואינו מתחייב עוד על כך, או שרק נפטר מקרבן זה, וכשנצטרע הריהו חוזר לחיובו? אמר ליה לו: דילך משלך הוא נוטל או דגזא משל האוצר הפרטי שלו? וכיון שהוא נוטל משל האוצר לא בטל חיובו.

4 א תניא שנויה ברייתא, ר' עקיבא אומר: משיח פטור מכולן, מכל קרבן עולה ויורד. אמר רבא: מאי טעמא מה הטעם של ר' עקיבא? אמר קרא הכתוב: "זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו עשירית האיפה סלת מנחה . . ." ויקרא ו, יג. ומדייקים: דווקא זו עשירית האיפה באה חובה לו, ואין אחרת באה חובה לו.

5 ושואלים: ואימא ואמור: כי ממעט ליה רחמנא כאשר ממעטת אותו, את כהן משיח, התורה הרי זה דווקא מדלי דלות, כלומר, מקרבן מנחת סולת שמביאים העניים שבעניים, ומאי ניהו ומהו? עשירית האיפה, כאמור בכתוב, אבל לגבי דבר שיש בו רק עניות ועשירות כשבים או תורים, לא מעטיה רחמנא מיעטו הכתוב! ודוחים: לא סלקא דעתך יעלה על דעתך לומר כך, דכתיב שנאמר בענין קרבן עולה ויורד: "וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה" ויקרא ה, יג, לומר: זה המתכפר באחת מהן מכל אחת מקרבנות אלה — מתכפר בכולן, ואילו זה שאין מתכפר באחת — כהן גדול שאינו מביא קרבן מנחה — אין מתכפר בכולן.

6 ותוהים: אלא מעתה, לפי דרך דרשה זו, זה דכתיב שנאמר שם: "והיה כי יאשם לאחת מאלה" ויקרא ה, ה, הכי נמי כך גם כן תאמר באותו אופן: שכל המתחייב באחת מאלה שחייבים בקרבן עולה ויורד — מתחייב בכולן, ושאין מתחייב באחת — אין מתחייב בכולן, אלמה תנן מפני מה שנינו במשנה, ר' עקיבא אומר: נשיא חייב חוץ משמיעת קול, משמע שיכול להתחייב באחת ולא בכולן!

7 אביי ורבא דאמרי תרוייהו שאמרו שניהם כתירוץ לקושי זה: הכתוב "מאחת" משמע ליה נשמע לו לר' עקיבא ללמוד מכאן, אבל הכתוב "לאחת" לא משמע ליה נשמע לו כלימוד. ושואלים על כך: ומאי שנא ומה שונה הכתוב "מאחת" מהכתוב "לאחת" דמשמע ליה שנשמע לו כלימוד?

8 ומשיבים: דכתביה רחמנא שכתבה אותו התורה לבסוף בסוף פרשת קרבן עולה ויורד גבי אצל עשירית האיפה, למימרא לומר שכל דמחייב שמתחייב בהבאת עשירית האיפה — מחייב מתחייב בכולן, דאי סלקא דעתך שאם יעלה על דעתך לומר מתחייב באחת אף על פי שאין מתחייב בכולן, אם כן נכתביה להאי שיכתוב את ההוראה הזו "מאחת מאלה" בדלות, אי נמי או גם כן בעשירות, וכיון שלא כתב קודם לכן — משמע שדווקא בענין זה נאמר שמי שלא מתחייב בזו פטור מן הכל. לפיכך כהן משיח שאינו מתכפר בעשירית האיפה, אינו מתכפר בקרבן עולה ויורד כלל.

9 ב משנה ובסיכומם של דברים: כל המצו‍ת שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת — היחיד מביא כשבה או שעירה, והנשיא מביא שעיר דווקא, ומשיח ובית דין שטעו בהוראתם בזה מביאין פר. ובעבודה זרה — היחיד והנשיא והמשיח ששגגו בו מביאין שעירה, ובית דין מביאים פר ושעיר, פר לעולה ושעיר לחטאת.

10 אשם תלוי — היחיד והנשיא חייבין בו, ומשיח ובית דין פטורין ממנו. אשם ודאי — היחיד והנשיא והמשיח חייבין, ובית דין פטורין.

11 וקרבן עולה ויורד על שמיעת הקול, ועל בטוי שפתים, ועל טומאת מקדש וקדשיו — בית דין פטורין, והיחיד והנשיא והמשיח חייבין, אלא שאין כהן גדול משיח חייב על טומאת מקדש וקדשיו, אלו דברי ר' שמעון. ומה הן מביאין? קרבן עולה ויורד לפי רכושם כמבואר בתורה. ר' אליעזר אומר: הנשיא מביא שעיר.

12 ג גמרא תניא שנויה ברייתא, ר' שמעון היה נותן כלל: כל שהיחיד באשם תלוי — אף הנשיא כיוצא בו, משיח ובית דין פטורין. וכל שהוא באשם ודאי — נשיא ומשיח כיוצא בהן, ובית דין פטורין.

13 שמיעת הקול, ובטוי שפתים, וטומאת מקדש וקדשיו — בית דין פטורין, נשיא ומשיח חייבין, אלא שאין הנשיא חייב בשמיעת הקול משום שאינו מעיד, ולא משיח בטומאת מקדש וקדשיו. ובכלל, כל שהוא בעולה ויורד — נשיא כיוצא בו, משיח ובית דין פטורין.

14 ותוהים: הא גופא קשיא היא עצמה קשה, אמרת: שאין משיח חייב בטומאת מקדש וקדשיו, ונדייק מכאן: בטומאת מקדש וקדשיו הוא שפטור, אבל בשמיעת הקול ובטוי שפתים — חייב. אימא סיפא אמור את סופה של ברייתא זו שכל שהוא בעולה ויורד — נשיא כיוצא בו, משיח ובית דין פטורין, קתני שנה: משיח ובית דין פטורין, מה בית דין פטורין מכולהון מכולן מכל שלושה האלה, אף משיח פטור מכולהון מכולן, משמע שאינו חייב באף אחת מהן,

15 ואם כן, קשיין אהדדי קשות הן זו על זו שתי הפסקאות!

16 אמר רב הונא בריה בנו של רב יהושע: לא קשיא אין זה קשה שכן יש להבחין ביניהן, כאן שחייב — המדובר בהבאה בדלות, כאן — בדלי דלות, ור' שמעון סבר לה סבור הוא כשיטת ר' עקיבא בחדא בהלכה אחת ופליג עליה בחדא וחולק עליו באחת, ובאופן זה: סבר לה סבור הוא כר' עקיבא בדלי דלות שהכהן משיח פטור מלהביא קרבן מנחה זה, ופליג עליה וחולק עליו בדלות שאינו סבור כר' עקיבא שהכהן המשיח פטור לגמרי מקרבן עולה ויורד.

17 א שנינו במשנה שר' שמעון אומר: אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו. ועל כך אמר חזקיה: מאי טעמא מה הטעם של ר' שמעון? דכתיב שנאמר במי שנטמא ונכנס למקדש: "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא" במדבר יט, כ, ולמדנו מכאן שדין זה הוא דווקא במי שקרבנו שוה לקהל, יצא מכלל זה הכהן הגדול שאין קרבנו שוה לקהל, שהרי הוא מביא פר לעצמו על שגגתו.

18 ומקשים על כך: אם כן, נשיא נמי גם כן הלוא אין קרבנו שוה לקהל שהוא מביא שעיר! ומשיבים: מכל מקום שוה הנשיא לקהל בכפרה של יום הכיפורים, שמתכפר עם כל הקהל. ועוד מקשים על חזקיה: אם כן אתה אומר, כהנים נמי גם כן לא שוו שוים לקהל בכפרה של יום הכיפורים! שהם מתכפרים לעצמם בפרו של הכהן הגדול, ויהיו פטורים מלהביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו! ומשיבים: כהנים שוו שוים לקהל בשאר מצו‍ת של השנה כולה.

19 ומקשים: משיח נמי גם כן הא הרי שוה בשאר מצו‍ת של השנה! אלא אמר רבא, אימא הכי אמור כך: מי שחטאתו שוה ליחידים, ומאי ניהו ומהו קהל. שקהל שחטאו בשגגה בלי הוראת בית דין, נידונים כיחידים, ואילו הכהן הגדול אין חטאתו שוה ליחידים, שהרי הוא מביא קרבן על חטאו רק כשעבר על הוראתו.

20 ב שנינו במשנה שר' אליעזר אומר: הנשיא מביא שעיר וכו' ולא קרבן עולה ויורד. ומסבירים את שיטת ר' אליעזר. אמר ר' יוחנן: לא אמר ר' אליעזר את שיטתו זו אלא בטומאת מקדש וקדשיו, הואיל ונאמר כרת בו באיסור זה כב כל דבר שיש בו חטאת קבועה. והואיל ונשיא מביא על חטא שיש בו כרת שעיר, כמו כן יביא גם בטומאת מקדש וקדשיו שעיר, אבל שאר עבירות שהן בקרבן עולה ויורד ואין עליהן כרת, מביא הנשיא קרבן עולה ויורד ולא שעיר.

21 אמר רב פפא: הכי נמי מסתברא כך גם כן מסתבר, דאי סלקא דעתך שאם עולה על דעתך לומר שר' אליעזר על כולהון קאמר כולן כל העבירות השנויות במשנה אמר, שהנשיא מביא שעיר במקום קרבן עולה ויורד, מכדי הרי שעיר נשיא ופר משיח במקום יחיד לחטאת קאי עומד הוא, ואם סבור הוא שבקרבן עולה ויורד מביא הנשיא את קרבן החטאת המיוחד לו — אף בכהן גדול צריך לומר כן, ולכן ניתני נמי שישנה גם כן: משיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי שפתים, אלא ממה שלא קתני שנה ר' אליעזר משיח, שמע מינה למד מכאן שעל טומאת מקדש וקדשיו קאי עומד, מתייחס הוא, שמשיח פטור ממנה, וכדברי ר' שמעון, ועל חטא זה בלבד מביא הנשיא שעיר.

22 אמר ליה לו רב הונא בריה בנו של רב נתן לרב פפא: ממאי ממה אתה מוכיח זאת? דלמא שמא ר' אליעזר אכולהון קאי על כולם הוא עומד, מתייחס, ובמשיח סבר לה סבור כר' עקיבא, שאמר: משיח פטור בכולן בכל קרבן עולה ויורד! אמר ליה לו: ור' עקיבא מי פטר ליה האם הוא פוטר אותו מפר? שמה שאמר ר' עקיבא אינו אלא לפוטרו מקרבן עולה ויורד, אבל הוא מחייב את הכהן הגדול להביא את קרבנו המיוחד, פר העלם דבר. ותו לא מידי ושוב אין לדון בזה.

23 אמר ר' יוחנן: מודה ר' אליעזר שאין הנשיא מביא אשם תלוי על טומאת מקדש וקדשיו. תני תנא קמיה שנה חוזר המשניות לפני רב ששת: אשם תלוי בא על טומאת מקדש וקדשיו. אמר ליה לו: אותו חכם שאמר לך משנה זו מני כשיטת מי אמרה לך? שיטת ר' אליעזר היא, שאמר: הואיל ונאמר בו בטומאת מקדש כרת כבקבועה מייתי מביא נשיא שעיר עליה. וכיון שנדון כקבועה, אף מביא אשם תלוי. ומקשים: והאמר והרי אמר ר' יוחנן: מודה ר' אליעזר שאין מביא אשם תלוי! ומשיבים: אכן קשיא קשה הדבר מדברי ר' יוחנן.

25 א משנה כהן משיח שחטא לאחר שהורה לעצמו בטעות ואחר כך עבר פסק ממשיחותו כגון שנפל בו מום ונפסל, לפני שהביא את חטאתו, וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מגדולתו מנשיאותו לפני שהביא את קרבנו — כהן משיח מביא פר למרות שעבר ממשיחותו, והנשיא מביא שעיר כמו שהיה בזמן היותו נשיא. אבל משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא, וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא — כהן משיח מביא פר כמו שהיה חייב מתחילה, והנשיא דינו כהדיוט.

26 ב גמרא על לשון המשנה תוהים: השתא עכשיו יש לומר: אם עבר ממשיחותו