ביאור שטיינזלץ על חגיגה ט״ו

1 יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם, כלומר, לבעול אשה בלא שהבתולים ייפגעו. ואם כן, יש לחשוש שמא אותה בתולה נבעלה בדרך זו, והריהי אסורה לכהן. או דלמא שמא מי שמסוגל לעשות כשמואל לא שכיחא מצוי? אמר להו להם: מי שמסוגל לעשות כשמואל לא שכיח מצוי, וחיישינן ואנחנו חוששים לדבר אחר — שמא באמבטי עיברה, שמא היתה באמבטיה, והיתה שם שכבת זרע של גבר ועל ידה התעברה, אף על פי שהיא בתולה.

2 ושואלים: איך יתכן שתתעבר באופן כזה? והאמר והרי אמר, שמואל: כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ — אינו מזרעת! ומשיבים: אין הכוונה שצריך להיות בשעת ההפריה יורה כחץ, אלא מעיקרא נמי מתחילה כשיצא מהאיש גם כן יורה כחץ הוה היה ולכן יכול היה להפרות אשה אף לאחר מכן.

3 א ובענין מה שאירע לבן זומא, תנו רבנן שנו חכמים: מעשה בר' יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב גבי מעלה מדרגה בהר הבית, וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו. מפני שהיה שקוע במחשבה. אמר לו ר' יהושע: מאין ולאין בן זומא? כלומר, במה אתה מהרהר כעת? אמר לו: צופה הייתי במחשבתי במעשה בראשית, במרחק שבין מים העליונים למים התחתונים, ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד, שנאמר: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" בראשית א, ב — כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת. אמר להן ר' יהושע לתלמידיו ששמעו שיחה זו: עדיין בן זומא מבחוץ, כלומר, עדיין לא הגיע להבנת הדברים בפנימיותם.

4 ומסבירים: מכדי הרי "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" אימת הוי מתי היה זה — ביום הראשון, ואילו הבדלה בין מים למים — ביום שני הוא דהואי שהיתה, דכתיב שנאמר: "ויהי מבדיל בין מים למים" בראשית א, ו, ואיך יכול בן זומא להביא משם ראיה? ושואלים: וכמה היה ההבדל ביניהם באמת? אמר רב אחא בר יעקב: כמלא נימא חוט? ורבנן אמרי וחכמים אומרים: כי גודא דגמלא כמו הרווחים בין הלוחות של גשר. מר זוטרא, ואי תימא ויש אומרים שרב אסי הוא שאמר זאת: כתרי גלימי דפריסי אהדדי כשתי גלימות שפרוסות זו על זו. ויש משהו רווח ביניהן, ואמרי לה ויש אומרים: כתרי כסי דסחיפי אהדדי כשתי כוסות המונחות זו על זו.

5 ב על אחר אמרו שקיצץ בנטיעות, כלומר, הגיע לידי כפירה, ועליו הכתוב אומר: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך" קהלת ה, ה. ושואלים: מאי היא מה היה הענין הדבר שגרם לו לבוא לידי כפירה? חזא ראה את המלאך מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא שניתנה לו רשות לשבת לכתוב את זכויותיהם של ישראל, אמר: גמירא למודים אנו שלמעלה, בעולם העליון, לא הוי אין לא ישיבה, ולא תחרות, ולא עורף שהכל פונים כלפי שכינה, ולא עיפוי עייפות, וכיון שראה שיש מי שיושב, ואיננו הקדוש ברוך הוא, אלא מלאך עליון, אמר: שמא ואנחנו מוסיפים: חס ושלום, שתי רשויות הן, שמלבד הקדוש ברוך הוא יש גם כוח ושלטון אחר, הממונה על העולם. ומכאן הגיע לידי כפירה.

6 ומספרים: אפקוהו הוציאוהו את מיטטרון ממקומו בשמים ומחיוהו שיתין פולסי דנורא והיכוהו בשישים שבטים של אש שלא יבואו אחרים לטעות כמו אחר. אמרו ליה לו למלאך: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה מה הטעם כאשר ראית אותו, את אלישע בן אבויה, לא עמדת מפניו? ועם זאת, כיון שהוא היה הנוגע בדבר איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא ניתנה לו למיטטרון רשות למחוק את זכויותיו של אחר ולהכשילו בכל דבר. יצתה בת קול ואמרה: "שובו בנים שובבים" ירמיהו ג, כב — חוץ מאחר.

7 כיון ששמע זאת, אמר אלישע בן אבויה: הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ונטרד, גורש, אותו אדם, אני, מהעולם ההוא, ליפוק ליתהני בהאי עלמא שיצא ויהנה בעולם הזה, נפק יצא אחר לתרבות רעה, נפק יצא, אשכח מצא זונה ותבעה לתשמיש, אמרה ליה לו: ולאו והאם לא אלישע בן אבויה אתה? וכי אדם גדול כמוך עושה כזאת? עקר פוגלא ממישרא עקר צנון מן הערוגה בשבת ויהב ונתן לה, להראות שאיננו שומר יותר את התורה, אמרה הזונה: אחר הוא, שודאי אין זה אלישע בן אבויה, ומשום כך קראהו "אחר".

8 ג מסופר: שאל אחר את ר' מאיר, לאחר שיצא אחר לתרבות רעה, אמר ליה לו: מאי דכתיב מהו שנאמר: "גם את זה לעמת זה עשה האלהים" קהלת ז, יד? אמר לו ר' מאיר: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, ברא כנגדו מעין זה, ברא הרים — ברא גבעות, ברא ימים — ברא נהרות.

9 אמר לו אחר: ר' עקיבא רבך לא אמר כך, אלא כך פירש: לכל דבר יש דבר כנגדו, ברא צדיקים — ברא רשעים, ברא גן עדן — ברא גיהנם, כל אחד ואחד מבני אדם יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה ונעשה צדיק — נטל חלקו וחלק חברו הרשע בגן עדן, נתחייב ונהיה רשע — נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.

10 אמר רב משרשיא: מאי קראה מהו הפסוק המלמד על זה — גבי אצל צדיקים כתיב נאמר: "לכן בארצם משנה יירשו" ישעיה סא, ז, גבי אצל רשעים כתיב נאמר: "ומשנה שברון שברם" ירמיהו יז, יח, שאצל כל אחד נאמר לשון "משנה", כלומר, חלק כפול.

11 ועוד שאל אחר את ר' מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב מהו שנאמר: "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" איוב כח, יז, שאם בשבח התורה ובכבודה מדובר, היה לו להשוותה לזהב בלבד, אבל לא לזכוכית! אמר לו: אלו דברי תורה, שקשין לקנותם ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. אמר לו אחר: ר' עקיבא רבך לא אמר כך, אלא כך אמר: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו — יש להם תקנה שאפשר להתיך אותם ולעשות מהם כלים חדשים, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח — יש לו תקנה. אמר לו ר' מאיר: אם כן, אף אתה חזור בך! אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד המסך המבדיל, המסתיר את הקדוש ברוך הוא מהעולם: "שובו בנים שובבים" — חוץ מאחר.

12 ועוד בענין זה, תנו רבנן שנו חכמים: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה ר' מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו, לאחר זמן אמר לו אחר: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי וחישבתי בעקבי לפי עקבות, פסיעות סוסי שעד כאן תחום שבת, ומכאן והלאה אסור לך ללכת. אמר ליה לו ר' מאיר: אף אתה חזור בך, כלומר, שיחזור למוטב. אמר ליה לו: והאם לא כבר אמרתי לך כי כבר שמעתי מאחורי הפרגוד — שובו בנים שובבים חוץ מאחר.

13 בכל זאת תקפיה עייליה לבי מדרשא החזיק בו ר' מאיר והכניסו לבית המדרש, אמר ליה לו אחר לינוקא לתינוק כדרך ניחוש וסימן: פסוק לי פסוקך אמור לי את הפסוק שלמדת היום. אמר לו את הפסוק: "אין שלום אמר ה' לרשעים" ישעיהו מח, כב. עייליה לבי כנישתא אחריתי הכניסו לבית מדרש אחר, אמר ליה לו אחר לינוקא לתינוק: פסוק לי פסוקך! אמר לו: "כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני" ירמיהו ב, כב. עייליה לבי כנישתא אחריתי הכניסו לבית מדרש אחר, אמר ליה לו

14 לינוקא לתינוק: פסוק לי פסוקך. אמר ליה לו: "ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי" ירמיהו ד, ל.

15 עייליה לבי כנישתא אחריתי, עד דעייליה לתליסר בי כנישתא, כולהו פסקו ליה כי האי גוונא הכניסו לבית כנסת אחר, עד שהכניסו לשלושה עשר בתי כנסת וכל התינוקות כולם פסקו לו, כעין זה פסוקים האומרים שאין לו לרשע תקנה. לבתרא לאחרון אמר ליה לו: פסוק לי פסוקך. אמר ליה לו: "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי" תהלים נ, טז. ומספרים: ההוא ינוקא הוה אותו תינוק היה מגמגם בלישניה בלשונו, אשתמע כמה דאמר ליה נשמע כאילו אומר לו: ולאלישע אמר אלהים, ונראה לאלישע בן אבויה כאילו תינוק זה מתכוון להעליבו, איכא דאמרי יש אומרים: סכינא הוה בהדיה וקרעיה ושדריה לתליסר בי כנישתי סכין היתה עמו, עם אחר, וקרע אותו, את התינוק ושלח אותו לשלושה עשר בתי הכנסת. ואיכא דאמרי יש אומרים שאמר: אי הואי בידי סכינא, הוה קרענא ליה אם היתה בידי סכין, הייתי קורע אותו.

16 א מסופר: כי נח נפשיה כאשר נחה נפשו, מת אחר, אמרי אמרו בבית דין של מעלה: שלא מידן לידייניה ידונו אותו ולא לעלמא דאתי ליתי יבוא לעולם הבא. שלא מידן לידייניה ידונו אותו כראוי לו — משום שעסק באורייתא בתורה, וזכות התורה מגינה עליו, ושלא לעלמא דאתי ליתי יבוא לעולם הבא, משום שחטא. אמר ר' מאיר: מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי שידונו אותו כראוי ושיבוא לעולם הבא, מתי אמות ואז אבקש דבר זה בשמים, ואעלה עשן מקברו שידעו שהוא נידון בגיהנם. ומספרים: כי נח נפשיה כאשר נחה נפשו, נפטר ר' מאיר סליק קוטרא מקבריה עלה עשן מקברו של אחר, משמע, שנתקבלה בקשתו.

17 אמר ר' יוחנן: וכי גבורתא גבורה היא למיקלא רביה לשרוף את רבו?! ורק זו בלבד אפשר היה לעשות לתקנתו? חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה אחד היה בינינו בין החכמים שהתקלקל ואין אנחנו יכולים להצילו? אי נקטיה אם נחזיק אותו ביד, מאן מרמי ליה מאן מי יוציא אותו מידינו, מי? אמר ר' יוחנן: מתי אמות ואכבה עשן מקברו להודיע שהוציאוהו מדין גיהנם והביאוהו לחיי עולם הבא. ואכן, כי נח נפשיה כאשר נחה נפשו, נפטר ר' יוחנן פסק קוטרא מקבריה עשן מקברו של אחר, פתח עליה עליו ההוא ספדנא ספדן אחד בהספידו את ר' יוחנן, וכך אמר: אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך, רבינו. שהרי שומר הפתח של גיהנם לא יכול היה לעמוד בפני ר' יוחנן שהוציא את אחר משם.

18 מסופר: בתו של אחר אתיא לקמיה באה לפניו, לפני רבי, אמרה ליה לו: רבי, פרנסני, שהיתה זקוקה למזונות. אמר לה: בת מי את? אמרה לו: בתו של אחר אני. אמר לה בכעס: עדיין יש מזרעו בעולם?! והא כתיב והרי נאמר "לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו" איוב יח, יט! אמרה לו לרבי: זכור לתורתו, ואל תזכור מעשיו. מיד ירדה אש וסכסכה לחכה ספסלו של רבי. בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה לאחר, שהתורה היתה מגונה בעיניו ופרש ממנה — כך, הקדוש ברוך הוא מקפיד על כבודו, למשתבחין בה, על אחת כמה וכמה!

19 ב ושואלים: ור' מאיר היכי גמר כיצד למד תורה מפומיה מפיו של אחר? והאמר והרי אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מאי דכתיב מהו שנאמר: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" מלאכי ב, ז, ללמד: אם דומה הרב למלאך ה' צבאות שהוא שלם במעשיו — יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו — אל יבקשו תורה מפיהו!

20 אמר ריש לקיש: ר' מאיר קרא אשכח פסק מצא ודרש, ועל פיו עשה כן, שנאמר: "הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי" משלי כב, יז, "לדעתם" — לא נאמר, אלא לדעתי. כלומר: צריך לשמוע דברי חכמים, גם אם חכמים אלה פגומים הם, אבל אין לקבל דעתם אלא יש לשים לב לדעת המקום.

21 רב חנינא אמר סמך לזה מהכא מכאן: "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך" תהלים מה, יא, שצריך לשמוע דברי החכם, אבל יש לשכוח צדדים פגומים שבתורתו.

22 ושואלים: אם כן, קשו קראי אהדדי קשים הכתובים זה על זה? שממקור אחד למדים שמותר ללמוד רק מחכם שמעשיו מושלמים, ובמקום אחר למדים שאפשר ללמוד גם ממי שהוא פגום במעשיו! ומשיבים: לא קשיא אינו קשה; הא זה שאמרנו שמותר הרי זה באדם גדול, הא זה שאמרנו שאסור, הרי זה באדם קטן שראוי לו ללמוד רק מאיש צדיק כדי שלא יתקלקל על ידי רבו.

23 כי אתא כאשר בא רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר, אמרי במערבא אומרים אנשים בארץ ישראל: ר' מאיר אכל תחלא שחליים, ושדא שיחלא לברא וזרק את הקליפה לחוץ, שיודע היה כיצד להוציא את התוכן החשוב מן הקליפה הרעה. דרש רבא: מאי דכתיב מהו שנאמר: "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו'" שיר השירים ו, יא, למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז — לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס, שרק הקליפה מתלכלכת ולא תוכו, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח חטא — אין תורתו נמאסת.

24 מסופר: אשכחיה מצא אותו רבה בר בנו של שילא לאליהו הנביא, שהתגלה לו. אמר ליה לו לאליהו: מאי קא עביד מה עושה הקדוש ברוך הוא? אמר ליה לו אליהו: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן אומר הוא הלכות מפיהם, משמם של כל החכמים, ומפומיה ומפיו, משמו של ר' מאיר לא קאמר אינו אומר. אמר ליה לו: אמאי מדוע? אמר לו: משום דקא גמר שמעתא מפומיה שלמד הלכה מפיו של אחר. אמר ליה לו: אמאי מדוע ידונו אותו לחובה על כך? הלא ר' מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק. אמר ליה לו: אכן, נשמעו דברי הסנגוריה שלך במרום, השתא קאמר עכשיו אומר הקדוש ברוך הוא, מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער וסובל, כגון שמלקים אותו, או ממיתים אותו בבית דין, שכינה, מה לשון אומרת: קלני אוי לי מראשי, קלני אוי לי מזרועי, שאני משתתף בכאבו של אותו אדם. ואם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמן של רשעים — קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך.

25 ג מסופר: אשכחיה מצאו שמואל את רב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי שהוא תלוי, נשען, על בריח הדלת ובוכה אמר ליה לו: שיננא גדול השינים! מאי קא בכית על מה אתה בוכה? אמר ליה לו: מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן האם קטן הוא מה שנאמר בהם באותם חכמים שחטאו: "איה ספר איה שקל איה ספר את המגדלים" ישעיהו לג, יח, ומפרשים: "איה סופר" — שהיו סופרים כל אותיות שבתורה. "איה שוקל" — שהיו שוקלים ומשווים קלין וחמורין שבתורה. "איה סופר את המגדלים" — שהיו שונין שלש מאות הלכות בפרטי דיני טומאת אוהל המת במגדל ארון עץ הפורח באויר. ואם בנושא כזה, שהיה רחוק מן המציאות, העמיקו כל כך, כל שכן בנושאים אחרים.

26 ואמר ר' אמי: תלת מאה בעיי בעו שלוש מאות שאלות שאלו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, שהיו גדולים מאוד בתורה. ותנן ושנינו במשנה: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא, ודואג ואחיתופל ביניהם. והרי שגם חכמים גדולים אלה חטאו והפסידו חלקם בעולם הבא, אם כן, אנן מה תהוי עלן אנחנו, הקטנים בחכמה, מה יהיה עלינו? אמר ליה לו: שיננא גדול השינים! טינא פגימה היתה בלבם מתחילה, שהיו פגומים מתוכם מתחילה ולכן לא נחשבה להם תורתם ולא הגנה עליהם.

27 ומסבירים: אחר מאי מה היה בו — זמר יווני לא פסק מפומיה מפיו, שהיה מזמר תמיד שירים יווניים אף בהיותו בין החכמים. משמע שעוד בתחילתו היה כרוך אחרי תרבות הגויים ואמונתם. כן אמרו עליו על אחר: בשעה שהיה עומד מפסיק מלימודו מבית המדרש, הרבה ספרי מינין היו נושרין מחיקו, שהיה מחזיק וקורא בהם. הרי שאפילו בהיותו בבית המדרש כבר היה בו פגם מסויים, ולכן חטא.

28 שאל הפילוסוף הגוי נימוס הגרדי את ר' מאיר: האם כל עמר דנחית צמר שנכנס ליורה להיצבע סליק עולה לו הצבע? כלומר, האם כל הבאים ללמוד תורה כולם יוצאים אנשים הגונים וראויים? אמר ליה לו: כל מאן דהוה מי שהיה נקי אגב אימיה אימו, מתחילתו — סליק עולה וכל מי שלא הוה היה נקי אגב אימיה אימו — לא סליק אינו עולה, שמי שלא היה נקי והיה לו פגם מעיקרו אין התורה משפיעה עליו כראוי.

29 ד וחוזרים להשלים ענין ארבעה שנכנסו לפרדס. נאמר שר' עקיבא עלה בשלום וירד בשלום, ועליו הכתוב אומר: "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו" שיר השירים א, ד. מספרים: ואף ר' עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו על שנכנס לפרדס, אמר להם הקדוש ברוך הוא: הניחו לזקן זה, שראוי להשתמש בכבודי.