רש"ש על חגיגה ט״ו ב

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על חגיגה ט״ו ע״א רש"ש על חגיגה ט״ז ע״א »

1 חגיגה פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּבוּרְתָּא לְמִיקְלֵי רַבֵּיהּ? חַד הֲוָה בֵּינַנָא וְלָא מָצֵינַן לְאַצּוֹלֵיהּ? אִינְקְטֵיהּ בְּיָד, מַאן מַרְמֵי לֵיהּ מִן. אָמַר: מָתַי אָמוּת, וַאֲכַבֶּה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן פְּסַק קוּטְרָא מִקִּבְרֵיהּ דְּאַחֵר. פְּתַח עֲלֵיהּ הַהוּא סַפְדָנָא: אֲפִילּוּ שׁוֹמֵר הַפֶּתַח לֹא עָמַד לְפָנֶיךָ, רַבֵּינוּ!

2 תוספות פתח ↗

הא בגדול הא בקטן. והא דריש פ' בתרא דמו"ק דף יז. דהוו סנו שומעניה דשמתיה רב יהודה איכא למימר דקטנים הוו דגרסי קמיה וחיישי' דלמא מימשכי אי נמי אפילו הוו גדולים נידהו רב יהודה כיון שמצא מקום לנדותו ובדין היה כיון דסנו שומעניה. הר"ר אלחנן:

3 תוספות פתח ↗

4 תוספות פתח ↗

כל עמר דנקי נחית אגב אימיה. כלומר מי שיראתו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ודואג ואחיתופל דלא מגני להו תורתן לפי שלא היה להם יראה כלל כדאיתא בסוטה פרק נוטל דף כא.:

1 גמרא מאן מרמי ליה מאן. כ"נ שהיה גיר' רש"י:

2 תד"ה הא. והא דריש פ"ב כו'. כצ"ל:

3 בא"ד אי נמי כו' נדהו רב יהודה. כצ"ל:

4 תד"ה כל עמר דנקי אגב אימיה. כצ"ל:

« רש"ש על חגיגה ט״ו ע״א רש"ש על חגיגה ט״ז ע״א »