רש"ש על חגיגה ז׳

1 רש"י ד"ה נאמרה חגיגה. למאכל הדיוט. והתוי"ט הוסיף דוחגותם משמע שאתם תהנו ממנו. וא"כ אין זה אלא זבחים שלמים שהבעלים יכולים ליהנות מהם ואך למותר הביא רש"י לקמן בד"ה מה חגיגה כו' קרא דלא ילין:

2 תד"ה ר' יוחנן. ומ"מ צ"ל דס"ל כר' אושעי' כדפי' כו'. כצ"ל:

3 רש"י בד"ה ביו"ט אינן באות. אע"פ שיש להן תשלומין עיקר מצותן ביום ראשון כו'. לכאורה אין זה אלא למ"ד לקמן ט כולן תשלומין דראשון. אך לפי מה שפי' שם בד"ה כולן תשלומין זל"ז יום ראשון שהוא נראה להביא עיקר כו' א"ש אף לדידיה. אבל מכל מקום דבריו צ"ע דבביצה כ ב איתא דב"ה בעצמן השיבו דמיקרי קבוע להם זמן מטעם דאם עבר הרגל ול"ח א"ח באחריותו:

4 תד"ה מביאין בסופו. ועוד שמא כו' אבל הלל חלק עם רבם ואין בידם למחות. והא דא"ל מה טיבה של בהמה זו פי' דהיו סבורים שהיתה עולה כדמוכח מתשובת הלל הוא משום דלא שמעי שהלל חולק בזה על רבם כדכתבו ברה"ד:

5 תד"ה עולות. והא דהתם כו' ולא אקשי ליה ממתניתין כו'. לכאורה י"ל משום דהכא א"ל דתנא עולות משום סיפא לאשמעינן דעולת ראיה באה אפילו ביו"ט ולאפוקי מב"ש. שוב מצאתי כן להט"א. ולפלא שלא זכר מאומה מדברי התוס':