1ואפשר לישב המאמר הזה דרך דרש, ונקדים לתת טעם להא דשכר מצות בהאי עלמא ליכא, שהקב"ה גזרה חכמתו שיהיה האדם בחירי כדי שיהיה שכר ועונש, וכל הענינים סתומים ונעלמים מבני אדם כי הולך האדם אל בית עולמו וכל הרפתקי דעדו עליה הכל סתום וחתום, ויש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו וכן ברשעים והכל בהעלם ואין אתנו יודע עד מה, והכל כדי שהאדם יהיה בתוקף הבחירה כאיש אשר לא יודע ולא יכריחנו שום דבר רק רצונו הפשוט הוא לבדו יעשה, ואם הקב"ה היה פורע בעה"ז הדין נותן שהשכר יהיה תכף כשקיים המצוה בא בשכרו, וכיון שהוא בעל בחירה יתכן שאחר שעשה כמה מצות וקבל שכרן יאכל חמץ בפסח ויאכל ביה"כ ויבא על הערוה וכיוצא דדיניה דההוא גברא להכרת בהכרת רשעים ולא יהיה לו שום שכר, והוא קדים ואכליה תכף בעשות כל מצוה ויצא משפט מעוקל, אבל עתה שהשכר בסוף אף שקיים בתחילה כמה מצות הכל הולך אחר החיתום, ואם נתחייב כרת הנפש אין לו עוד שכר ובא חבירו ונוטל שכרו בגן עדן כמשז"ל חגיגה ט"ו ע"א זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכו', ונמצא שמוכרח להיות השכר בסוף שאם יזכה יטול חלקו משלם ואם לא יזכה הוא יכרת בעונו ואין לו כלום וחבירו יטול חלקו משלם. ועוד יש טעם אחר שיש מצות מתיחסות זו לזו ואם עשה שתיהם שכרו גדול על כל אחת כי קיים המצות כסדרן והלכתן, ואם היה הקב"ה פורע תכף להיות כי כל הדברים נעלמים היה צריך לפרוע תכף בקיום מצות ראשונה והיה נגרע משכרו.
