שלטי הגיבורים על כתובות ס״ד

1 ובירושלמי מעמידה בפסק במעמדה אבל לא פסק במעמדה אפי' רבנן מודו וכתב מיי' בד"א בגדולה אבל בקטנה שפסקה על עצמה כופין אותו ליתן גט או יכנוס בלא נדוניא ע"כ וי"א דאפי' פסקה היא אם בפני אביה פסקה אומרת לו כנוס או פטור וכך היא מסקנת הרא"ש: לשון ריא"ז ואם יש בידה ליתן ואינה נותנת הרשות בידו לעגנה כל זמן שירצה ואינו לא כונסה ולא פוטרה כמבואר בק"ה ולפי מה שתקנו הגאונים שהמורדת בבעלה כופין הבעל לגרש אף זו יכולה למרוד בו וכופין אותו לגרש כמו שביאר מז"ה:

2 לשון ריא"ז אפי' מת המערער ולא טען יכולין היורשין לטעון טענת אביהן מספק ולומר אילו היה אבינו קיים שמא טען כך והרי הוא כמי שטוען אביהם וכן האפוטרופוס של יתומים יכול לטעון בשבילם ומז"ה אומר שאם לא טענו היתומים או אפוטרופוס שלהם אין ב"ד טוענין בשבילן טענה ואני אומר שאם אינן יודעין לטעון היתומים והאפוטרופוס ב"ד טוענין בשבילם: ומדברי הרא"ש ז"ל משמע שצריך שימתין הדיין עד שיטעון האפוטרופא ולכך אמר אביי אבד זכותו כדי שישוב האפוטרופוס ואם לא היה האפוטרופוס יודע להשיב היה אביי טוען בשביל היתומים כדברי ר' יוחנן. והא דלא קאמר אילו הוה אבוהון קיים הוה טועין מזוייף משום דטוענת מזוייף לאו טענה מעלייתא היא כיון שהלוקח והמוכר מכחישין אותו ולא שכיחא ושיהא אביהם טוען מזוייף ומלתא דלא שכיחא לא טענינן ליתמי אבל חזרתיו ולקחתיו ממנו טענינן להו:

3 וכתב ה"ר יונה והוא שיש בתלם ט' קבין שהוא שיעור שדה שהרי כתב לו מיצר פלוני שדה פלוני ואין שדה פחות מט' קבין ואם טען על התלם שהודיתי לו חזרתי ולקחתיו ממנו אם אין כתב ידו יוצא ממקום אחר נאמן במיגו שאין זה כתב ידו ואצ"ל אם החזיק ג' שניה אחר ההודאה שהוא נאמן והרמ"ה כתב אפי' אם כתב ידו יוצא ממקום אחר נאמן במיגו שיכול לומר על תנאי מכרתיה לו ולא נתקיים התנאי שמה שיזכה בו מכח הודאתו של זה שחתם בה אין הודאה גמורה שלא יכול לומר על תנאי היה וכתב עוד הא דנאמן לומר חזרתי ולקחתי ממנו התלם אע"פ שכבר הודה לו עליו היינו דוקא מקמי דנפק מבי דינא אבל אי נפק מבי דינא לא מהימן אימור טענתיה אגמריה:

4 כתב מיי' ואם החזיק בדרך ואמר זה דרכי אין מסלקים אותו אלא בראיה ברורה: לשון ריא"ז ונראה בעיני שאילו אבדה דרכו של זה אחר שקנה היחיד מן הרבים יכול לטעון עליו זה דרכי אצלך הוא ונותן לו הפחות שבדרכים כמבואר בק"ה:

5 וכתב הרא"ש ואם ירצה אחר לקיים החלוקה וליתן לו משלו וחבירו יתן לו מעות הרשות בידו:

6 וי"א שטענה זו אינה אלא כשאין לו שדות אחרות וה"ר יונה כתב אפי' יש לו שדות אחרות יאמר המלוה הייתי ירא שהיו עליך חובות אחרים מוקדמין דלכך מכרתי לך זה השדה שאם יהיו עליך חובות מוקדמין אני אקח חלקי מזה השדה שמכרתי לך דלוה ולוה ואח"כ קנה משועבד לשניהם וכך היא מסקנת הרא"ש:

7 כתב הרמ"ה לא שנא באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא ל"ש באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי יכול לומר לו היה לך ליפרע מחובך ולא דמי למוציא שט"ח על חבירו ומכר לו השדה דבאתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי שאינו יכול לומר אילו הייתי חייב לך היה לך ליפרע מחובך שיכול לומר חששתי שמא תוצא המעות ולכך מכרתי לך השדה שאוכל למשכנך אבל הכא אפי' באתרא דכתב שטר והדר יהבי זוזי יכול לומר לו היה לך ליפרע וי"א דהכא נמי אם כותבין השטר תחלה אין הלוה יכול לטעון היה לך ליפרע מחובך שיאמר המלוה הוצרכתי למעות ולא יכולתי ליפרע ממך והכי מסתברא לפיכך אם הוא במקום שהמלוה נותן ללוה את המעות ואח"כ כותב השטר יכול שמעון לומר לראובן אילו הייתי חייב לך למה לוית ממני דהיה לך לתפוס המעות בחובך ואפי' אם יש לראובן זיבורית ולשמעון עידית אין יכול לומר לויתי ממך כדי שאגבה מעידית ממך ואגבה אותך הזבורית שלי שאפי' אם לא לוה ממנו יכול לגבות הזבורית שלו ואם לוה ממנו כדי להגבותו הזיבורית שלו אין דרך בני אדם ללות כדי למכור נכסיהם ואם אמר כוונתי למוכרה ושיפרע ממנה המעות כך היה יכול ללוות מאחר כדי להגבותו את הזיבורית שלו ואם במקום שנוהגי לכתוב השטר ואח"כ נותנין המעות אז אינו יכול לומר היה לך ליפרע מחובך כדפרישית אלא כל אחד ואחד גובה חובו: