שלטי הגיבורים על כתובות מ״ט

1 קטן שהשיאו אביו וכתב לאשתו כתובת בתולה ואחר כך הגדיל כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה אבל תוספת אין לה אלא אם כתב לה תוספת אחר שהגדיל ואם לא כתב לה כתובה כשכנס בקטנותו אינו מתחייב לה כשהגדיל אלא כתובת בעולה שהרי בעולה היא כשהגדיל ואם מת בקטנותו אין לה כתובה כל עיקר ואע"פ שכתב לה כתובה כמו שביאר מז"ה בפסקיו וכן הדין בגר שנתגייר וכתב לאשתו כתובת בתולה בגיותו ואח"כ קיימה כשנתגייר על דעת כתובה הראשונה קיימה. ומז"ה אומר שלא אמרו אלא כשהיתה אשתו בת ישראל שכ' לה כתובה בעודו כותי אבל אם כתב כתובה לעובדת כוכבים ונתגיירה עמו אין כתובת העובדת כוכבים כלום ול"נ שאילו כתב כתובה לבת ישראל הרי בעבירה נישאת לו ואין ראוי לקיים כתובתה הואיל ונשואי עבירה הם ולא אמרו כתובתה קיימת אלא בעובד כוכבים שכתב כתובה לעובדת כוכבים ונתגיירה אשתו עמו כמבואר בקונט' הראיות:

2 וכ"כ סמ"ג בשם ה"ג לפסק הלכה אבל בני הראשונה גובין כתובת בנין דיכרין שאין עליהם שבועה דלא נתנה כתובה לגבות מחיים בהנשאר אחריהם מן הנכסים בין קרקעות בין מטלטלין יחלוקו יחד יורשי ראשונה ויורשי שניה איש איש חלקו כמשפט הירושה ואותה שמתה בחייו אע"פ שלא נשבעה בניה נוטלין כתובת בנין דיכרין שאין עליה שבועה שלא נתנה כתובתה לגבות מחיים וב"ה כתב שגם בני השניה שמתה אחרי מותו נוטלין כתובת בנין דיכרין אע"פ שלא נשבעה אמן קודם מיתתה ולא נראה לטור:

3 וכתב סמ"ג בשם ר"ח דוקא אחת בחייו ואחת במותו שמתה גם זו שנשארה בחיים אחריו הוא דיש כתובת בנין דיכרין אבל אם השניה בחיים בהדיא לא אשכחנן ובשם ר"י כתב דאפי' במקום השניה עצמה נוטלים כתובת בנין דיכרין וכן כתב הטור כדברי ר"י:

4 ורבים מהגאונים כתבו שאין כתובת בנין דיכרין עתה נוהג כלל שעיקר התקנה היתה כדי שיתן אדם לבתו כבנו ועכשיו נוהגים לתת להם יותר ויותר וכ"כ בעל העיטור. ורבינו האי כתב שהיא נוהגת שאין לנו כח לבטל תקנת חכמים וכ"כ מיי' וריב"א ורבינו שמשון כתבו שנוהגת אפי' במטלטלי דכיון דתקון רבנן בתראי דכתובה נוהגת במטלטלין ה"ה כתובת בנין דיכרין והרמ"ה וה"ר יונה כתבו ודאי כתובת בנין דיכרין נוהגת האידנא שאין לעקור תקנת חכמים אבל כיון שמרבין ליתן לבנות נעמידנה בחזקה דמעיקרא דוקא במקרקעי ולא במטלטלי ולענין מה שתקנו גאונים דכתובה נגבית ממטלטלי לענין זה לא עשו כתובת בנין דיכרין ככתובה ולזה הסכים הרא"ש ז"ל:

5 וכתב הר"ר יונה דוקא כשלא עשו בו תחלה שומא והכרזה לפיכך יכול להכריחו לקבלה במאתים זוז או להחזירה לו אבל אם עשו שומא והכרזה שוב אינו יכול לסלקו וכן מסתבר להרא"ש וכתב ה"ר יונה אם יבא שום אדם בתוך ימי ההכרזה ויעלה הקרקע יותר מאשר שמוהו ב"ד והמלוה רוצה ליקח הקרקע צריך לקבלו באותו עלוי שהשומא וההכרזה לתועלת הלוה היא שאם ימצאו מי שירצה ליתן בה יותר הרי טוב ואם לאו יקחנה הוא באותה השומא אבל אם הלוקח בעצמו רוצה להעלות השומא ששמו ב"ד כדי שישאר הקרקע בידו אין שומעין לו כי בודאי לתועלתו הוא מכוין שאומר מה אני חושש שאוסיף ותשאר הקרקע בידי כי אח"כ אחזור ואקח הכל מן המוכר הלכך בשביל העלוי שלו לא נתבטל שומת ב"ד ששוה לרובא דאנשי ורב האי כתב אם בע"ח ולוקח באים להוסיף כל א' על חבירו נותנין הקרקע לאותו שמוסיף יותר וזה נראה כחולק על ה"ר יונה וכתב הרא"ש שאינו חולק שדברי רב האי כשאחר מוסיף עד כנגד כל דמי החוב אבל אם רצה הלוקח להוסיף מעט על שומת ב"ד ולא יהיה כל חוב פרוע בהא אזלינן בתר שומת ב"ד כדברי ה"ר יונה ואם יאמר המלוה אקבל הקרקע בכל חובי בלי שומת ב"ד והלוקח אומר לא כי אלא ישומו אותה ב"ד ואני אתן כפי אשר ישומו ב"ד אין שומעין ללוקח: