שלטי הגיבורים על כתובות כ״ו

1 כתב סמ"ג טעם אלו העונות שמאחר שהעונ' סתומה בתורה יש לפרש לפי הנראה הכל לפי טורח אומנותו דנהיגי עצמן כתב מיי' אסור לאיש למנוע מאשתו עונתה ואם מונעה כדי לצערה עובר בלא תעשה שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע ואם חלה או תשש כחו ואינו יכול לבעול ימתין ששה חדשים עד שיבריא שאין לך עונה גדולה מזו ואח"כ יבעול או יטול ממנה רשות או יוציא ויתן כתובה והרמ"ה כתב וה"מ במי שגופו בריא ויכול לקיים העונה הקצובה לו אבל מי שאינו בריא אינו חייב אלא לפי מה שאומדין אותו שיכול לקיים: לשון ריא"ז אע"פ שאין אדם רשאי לפחות עונת אשתו אם תשש כחו מקיים עונתו לפי כחו ואם אינו יכול לקיים עונתו אפי' בעונה שהיא פחותה מכל העונות או יטול רשות מאשתו או יוציא ויתן כתובה כמו שביאר מיי' פי"ד מהל' אישות ונראה בעיני שאם היה מחמת חולי הראוי לרפואה צריכין להמתין לו עד שיתרפא:

2 כתב מיי' איש ואשתו שבאו לפני ב"ד הוא אומר מורדת מתשמיש והיא אומרת כדרך כל הארץ אני עמו או היא אומרת שמורד הוא והוא אומר כדרך כל הארץ אני עמה היו מחרימין תחלה על מי שמורד ואינו מודה בב"ד ואם לא הודו אומר להם להתיחד לפני עדים נתיחדו ועדיין הם טוענים מבקשים מן הנטען ועושין פשרה כפי כח הדיין אבל לבעול לפני ב"א א"א שאסור לבעול לפני כל בריה: לשון ריא"ז אם לא מרדה האשה מתשמיש המטה אלא שאינה רוצה לעשות מלאכות שחייבת לעשות לבעלה ואפי' המלאכות שהן לקירוב חיבה אין עליה דין מורדת שתפסיד כתובתה בכך אלא בעלה היה כופה אותה בדברים או בשוטים עד שתעשה לו כל המלאכות שהיא חייבת לו בהן לפי כחה כמבואר בקונט' הראיות: וא"ת וכיון שיכול לכופה למלאכה אמאי נקראת מורדת לפחות מכתובתה יכפוה בשוטים עד שתעשה מלאכה וי"ל דאפ"ה נקראת מורדת הואיל ואינה עושה מלאכה אלא ע"י כפיה. ומסיק הרא"ש דלא אמרו שהאשה עושה חמש סלעים אלא במשרה אשתו ע"י שליש שאינה עושה שום מלאכה אבל אם היא מניקה וטוחנת ואופה ועושה שאר מלאכות אינה חייבת לעשות משקל ה' סלעים:

3 לשון ריא"ז ואפי' כשהיא נדה או מולה שאינה ראויה לתשמיש מכריזין עליה והוא שהתחיל המרד כשהיתה ראויה לתשמיש וכן ארוסה שהגיע זמנה לינשא ומרדה בו מכריזין עליה כמ"ש ומאבדת כל כתובתה כדברי מז"ה ול"נ שאין לשומרת יבם דין מורדת ואינה מפסדת כתובתה לפי שבזמן הזה מצות חליצה קודמת כמבואר בקונט' הראיות:

4 כתב סמ"ג כלל הדבר לדברי ר"ת במורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה מכריזין ד' שבתות ונמלכים בה פעמים פעם אחת קודם הכרזה ופעם אחת לאחר הכרזה ובמורדת דמאיס עלי לא הוא ולא כתובתו בעינא משהינן לה י"ב חדש ואחרי כן תצא בלא כתובה והפסידה בלאותיה אם תפסן הבעל ובכל מה שכתב לה בעל אם תפסה מוציאין מידה לפי דין התלמוד ומיי' כתב דהכרזת מורדת היא בכל יום: לשון ריא"ז ופעמים שולחין ב"ד ומתרין בה אח' קודם הכרזה וא' לאחר הכרזה ואם לא חזרה בה יוצאת בלא כתובה ומאבדת מנה מאתים ותוספת וכל מה שכלה ואבד מנכסי נדוניא ומה שנמצא בעין מנכסי נדונייתא מה שתפסה אין מוציאין מידה ומה שלא תפסה אין נותנין לה מנכסי מלוג כלום אע"פ שמאבדת האשה בד' שבתות כמו שביארנו מלמדין את הבעל שלא יתן גט אלא ישהה הגט עד י"ב חודש למרדה אולי תחזור בה ויתרצה הוא עמה לפי חפצו או ימחול לה על מרדה כשתחזור בה או יכתוב לה כתובה מנה שכבר אבדה כתובתה הראשונה במרדה כמבואר בקונטרס הראיות: