שלטי הגיבורים על כתובות כ״א

1 כתב רמב"ם ז"ל וה"ה בעל חובו וה"מ דחול אבל בגדי שבת ויו"ט גובה מהם ואצ"ל שאם היו בהם טבעות וכלי כסף וזהב שהכל לבע"מ ופסק מהר"ם דהיינו דוקא שהבעל תיקן דטעמא דרמב"ם ז"ל כדפירש בהגוזל קמא גבי המקדיש נעשה כמו שהקנה לה מעיקרא דהכי מחלק בירושלמי פ"ק דקדושין גבי אחין שחלקו מה שעליהן שמין מה שעל נשיהם אין שמין בד"א בראויין להשתמש בהם בחול מיהו היכא שידוע שהקנה לה מעיקרא אפי' בכלי שבת ורגל אין לו בכסות אשתו ובניו וכ"ש היכא דהיא הכניסה לו דאין בע"ח גובה מהם ואפי' כלי שבת וכלי רגל שהרי הם מיוחדים לה ואפותיקי נינהו לדידה מתשובת מהר"ם:

2 לקיט הוא עני המתלקט בביתו של בעל הבית ואוכל פת של עצמו ומסייע לבעה"ב במלאכתו ובעה"ב מהנהו לפעמים במאכל ובמשתה ופעמים נותן לו מלבוש אבל אין לו שכר קצוב אם יצא מעצמו מפשיט בגדיו מעליו אבל שכיר שנשכר אצל בעה"ב לזמן ידוע וקנה לו בגדים אם יצא תוך זמנו כההיא דאמרי' פועל חוזר ואפי' בחצי היום אדעתא דהכי לא יהיב ליה אבל אם יצא בזמנו כיון דידע בעה"ב דאורחיה דשכיר למיפק בזמניה איבעי ליה לאתנויי:

3 והכי פסק הסמ"ג כרבינו ובעל העיטור כתב דוקא שמוציאה מדעתו בלא טענה רק שמוציא אחרת נאה הימנה אבל סרחה עליו אדעתא דהכי לא אקני לה ע"כ ואפי' לפי דבריו נראה שאין לחלק בין סרחה עליו למוציאה מדעתו אלא בגדיה שקנה לה אבל מתנה שכתב לה גובה לעולם וכן כתבו הגאונים:

4 כתב הראב"ד דוקא דאמר דמי חמרא אבל אמר מחמרא רווחא לברתא:

5 כתב רבינו האי שא"צ קנין בשעת נישואין במה שנתן לה בתנאי כתובה דתנאי כתובה ככתובה דמי כי היכי דבשעת קדושין לא בעי קנין מדרב גידל. וכתב בעל העיטור ואי כתב לה בשעת קדושין ומגרש לה גביא ולא אמרי' אדעתא למישקל ולמיפק לא אקני לה וכן שדר רב שר שלום גאון והסכימו עליו כל בני מתיבתא:

6 כתב הרא"ש ולא נהירא דקי"ל כרבנן פ' אלמנה ניזונית דאמרי מכרה או משכנה או נתנה מקצת יש לה מזונות הלכך נראה לפרש שאם תבעה מנה ומאתים ושיירה תוספת הוי כאילו לא תבעה אלא מקצת מנה ומאתים וניזונית בשביל התוספת אבל אם תבעה כתובתה בסתם התוספת בכלל ואיבדה מזונותיה:

7 הקשה הרא"ש ז"ל דאי נמי לא הוי תוספת ככתובה מ"מ כל שטרי חוב אין נפרעין מן היתומים אלא בשבועה ומפרש ר"ת שאם נשבעה בסתם על הכתובה התוספת בכלל ואינה צריכה לישבע שנית כשתבא לגבות התוספת ור"מ הלוי ז"ל פירש דאם לאו תוספת ככתובה לא היתה צריכה לישבע על התוספת כשנפרע מן היתומים דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דבע"ח ולא מטא זמניה בחיי הלוה גבי בלא שבועה דקי"ל כר"ל בפ' השותפין דאפי' מיתמי אמרי' חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו וגבי כתובה הוא דתקנו רבנן שבועה משום דלא ניחא ליה שתתבזה בבית דין וחיישינן דלמא אתפסי צררי ותוספת כתובה ככתובה לענין שבועה זו: