שלטי הגיבורים על כתובות ל׳

1 סמ"ג כתב בשם ר"ח ששמין האב לגרע כחה ליתן לה פחות מעישור נכסים אבל לא ליפות כחה ליתן לה יותר מעישור נכסים שחושבין עבורי אחסנתא וכן היא מסקנת הרא"ש והגאונים ומיי' כרבינו. וכתב הראב"ד אפי' לא הניח אלא שיעור מה שנתן לראשונה ב"ד אומדין דעתו שיתן לשניהן כל מה שהניח והוא יטרח לחזור אחר נכסים אחרים וכופין ג"כ את היורשין ליתן לה כולו ואם לא השיא שום אחת אומדין דעתו כמה היה נותן אילו היה חי לפי עשרו ולפי כבודו ולפי ותרנותו וכך יתנו לזאת אם היה עשיר והעני או ותרן ונשתנה דעתו אומדין אותו כפי ממונו ודעתו האחרון ואם אין יודעים לשער דעתו יתנו לה עישור הנכסים כתב רבינו ברוך קצרו של דבר לא יהבינן עישור נכסים אלא היכא דלא אמדיניה לאב שלא גדל בינותינו ולא הכרנו בו אם הוא ותרן או קמצן אבל היכא דאמדיניה לא יהבינן לה עישור נכסים אלא שמין באב: לשון ריא"ז מת האב חייבין הבנים ליתן נדוניא לבת כפי דעתו שלאב ואם השיא האב אחת מהן בחייו נותנין הבנים לשניה כפי מה שנתן האב לראשונה בין יותר מעישור בין פחות מעישור ומז"ה אומר שאם נתן לראשונה חצי ממונו אין נותנין גם לשניה שאין לה ליטול יותר מן הבן ואני אומר שאחר דעתו של אב אנו הולכין ואע"פ שלא ישאר לבן כמבואר בקונטרס הראיות:

2 כתב הרמ"ה דאירוסין בנערות חשיבי כנשואין ואם פוסקין לה מזונות צריכה למחות וכן נראה דעת התוס' כתב הר' יונה הא דבוגרת לא הפסידה עישור נכסים אם מחתה היינו דוקא כשבגרה אחר מות האב אבל אם בגרה בחיי האב אין האחים חייבים להשיאה שלא תקנו עישור נכסים אלא במי שמת והניח בנות קטנות מפני שאמדו חכמים דעתו של אדם שאינו מניח בת בביתו עד שתבגר אבל זאת שבגרה בחיי האב כיון דאשתהי אשתהי ומיי' כתב דאפי' בגרה בחיי האב לא אבדה אם מחתה או אם נתנה לה מזונות והרא"ש כתב בתשובה כדברי הרב ר' יונה:

3 מצאתי כתוב בשם רבינו יונה ז"ל הא דאמרן דבוגרת לא הפסידה עישור נכסים ה"מ היכא דבגרה אחר מיתת האב אבל אם בגרה בחיי האב אין האחים חייבים להשיאה שלא תקנו עישור נכסים אלא למי שמת והניח בנות קטנות דלישנא דהבנות קטנות משמע דתקנו להם מפני שאמדו חכמים דעת האב שאין רוצה להשהות בביתו בתו בוגרת וזו כיון שבגרה בחיי האב כיון דאשתהי אשתהי הלכך אם מת האיש והניח בת קטנה אע"פ שבגרה או ניסת לא מחלה ולא הפסידה עישור נכסים דכבר זכתה מיד שמת אביה ולפיכך לא הפסידה אח"כ אבל אם בגרה בחיי אביה אע"פ שניזונת מן האחין ואע"ג דמחאי מיד כשמת אביה אין לה עישור כלל: ומסתבר ה"נ דכי היכי דלא תקנו מזונות לבגרה בחיי אביה דהא אפי' נערה שבגרה אבדה מזונותיה ה"נ בגר בחיי אביה אין לה פרנסה ואע"ג שאם בגרה לאחר מיתת אביה לא הפסידה פרנסתה שאני התם שהיה להם לאחים להשיאה קודם בגר וכן משמע דלא פליגי רבי ור"ש בן אלעזר אלא בבגרות לאחר מיתת האב אבל בוגרת בחיי האב כולהו מודו דאין לה פרנסה:

4 ואם התנה בשעת הנשואין שלא יפרנסו מנכסיו לפי' רבינו האי אין שומעין לו דרב האי גרס איפכא ומפרש כשהתנה בשעת נישואין שלא יהיה לה תנאי כתובה שומעין לו דכל דבר שבממון תנאי קיים אבל פרנסה לאו מכח דכתובה היא באה אלא שתקנת חכמים שתקנו לבנות ישראל ונתנו להם חלק בממון אביהם להיות נישאות בממונו אין בידו להפקיע מה שזיכו להם חכמים ואע"ג דגלי דעתיה הכא בשעת נשואין שאינו רוצה שינשאו בנותיו מנכסיו וקי"ל דבפרנסה שמין באב ה"מ היכא דגלי דעתיה בתר נשואין כשהשיא בנותיו או שראינו ותרנותו או קמצנותו או שצוה בשעת מיתה אבל גילוי דעתא בשעת נשואין לאו מלתא היא דאפשר שהיה בדעתו שלא לעשות חוב על בניו ועוד אפשר אח"כ שהיה רואה בנותיו שהגיעו לפירקן היה מרחם עליהן ומשיאן הלכך תנאי של שעת נישואין לא חשיב גלוי דעתא ולפירוש והלכה כרבי אף בגירסא זו: לשון ריא"ז ואם צוה ואמר שלא יטלו בנותיו פרנסת נדונייתא מנכסיו שומעין לו שאין הפרנסה תנאי ב"ד אלא שהאחים חייבין בה לאחר מיתת אביהם לפי אומד דעתו שלא בכמו שביארנו ואם צוה האב שלא יטלו כלום אינו נוטלת כלום כמבואר בקונט' הראיות:

5 כתב הטור שכירות בתים חשיב כקרקעי ואפי' מה שעבר כגון אם השכיר בית לשנה ודר בו השוכר חצי שנה מגבין אותה אפי' מחצי שנה שעברה ואפי' עלה השכירות בחיי האב דכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף חשיב כמקרקעי אבל אם כבר גבו אותו היתומים הוי כשאר מטלטלי:

6 וכן פסק מיי' והרא"ש פוסק כר' חנינא דאמר גם היא נוטלת עישור שלה ואח"כ יחלוקו כתב הר"י קורקוש אי איכא אלמנה ובת אלמנה תובעת כתובתה או מזונות ובת פרנסתה אלמנה קודמת שהיא בעלת חוב דאב ובת בעלת חוב דאחין ואפי' אין שם אלא מטלטלין דלא שייך בהו דין קדימה כי היכא שהיא קודמת כי איכא מקרקעי דכי תקינו הגאונים לגבות כתובתה ומזונות ממטלטלי כעין דינא תקון ולענין דינא היכא דאיכא קרקע אלמנה קודמת לגבות כתובתה:

7 כתב סמ"ג לר"ח אפי' בתקנת אחרונים אין עישור זה נגבה אלא מן הקרקע או משכירות קרקע ולדברי רבינו שמשון נגבה אף מן המטלטלין ומסקנת הרא"ש כר"ח וצ"ע בדברי הגהות מיי':

8 כתב מיי' כבר נהגו לכתוב בכל הכתובות מקרקעי ומטלטני ודבר זה תקון גדול הוא ואנשים חכמים ונבונים נהגו כן והוא ככל תנאי שבממון שהוא קיים ונמצא האלמנה גובה מטלטלין בתנאי זה ולא מתקנת האחרונים הרי שלא כתב כן בכתובתה אלא נשא סתם אם הוא יודע בתקנת הגאונים גובה ואם לאו או שנסתפק לנו הדבר מיישבים בדבר זה שאין כח בתקנת הגאונים לדון בה לפי שלא נתפרסם הדבר כדין תקנת כתובה שהוא תקנת סנהדרי גדולה עד שנוציא בה ממון מן היורשים ע"כ וכבר תקנו גאוני הישיבות שהאשה גובה כתובתה מן המטלטלין כשאינה מוצאה קרקעות בין כשהיא גובה כתובתה מן הבעל בין כשהיא גובה מן היורשין וכן בע"ח גובה חובו מן המטלטלין של יתומים שירשו מאביהם לפי שבזמן הזה רוב בני אדם אין להם קרקעות וכל סמך האשה ובע"ח על המטלטלין בזמן שאין מוצאין קרקעות ולפי תקנה זו אף הבנות גובות מזונותיהם ופרנסת נדונייתה אפילו מן המטלטלין כמו שביאר מז"ה: אע"פ שהאשה גובה כתובתה מן המטלטלין בתקנת הגאונים כמו שביארנו אם רצה הבעל או יורשיו להגבותה קרקע הרשות בידן שלא תקנו לה גאונים שתגבה מן המטלטלי אלא כשאינה מוצאה קרקעות אבל כשמצאה קרקעות של בעלה בידו או ביד יורשיו ורוצים להגבותה קרקע אינה יכולה לתבוע מהן מטלטלין כך שמעתי וכן עיקר וכן נראה בעיני לומר גם בבע"ח שבא לגבות מן היתומים ואם תפשו מטלטלין אין מוציאין מידן ונראה בעיני שגם הנדוניא דינה כמו הכתובה והתוספת בכל אלה שאמרנו כמבואר בק"ה: