ריטב"א על מועד קטן ד׳

1 ומה חרי' רשו'. פרש"י ז"ל שהרי אם מצא חריש אינו חורש וא"ת מ"מ הא הוי מצוה שלא מצא אלא לחרוש הא אמרי' התם במנחות ומכות כיון דאם מוצא חרוש אינו חורש אפילו כי לא מצא לא חשיבא מצוה דמילת' דלא שכיחא הוא שלא יהא חורש וזורע בכל ארץ ישראל ולא ספיחין ועוד דהא אין בחרישה טעם לדחות שבת כי אין לו זמן קבוע ויכול לחרוש לאחר שבת אבל קצירת העומר זמנו קצוב בי"ו ואפילו מצא קצור קוצר ולהכי הויא מצוה כדי לדחות את השבת וכן הלכה כדכתב בפ"ק דמגלה ובסוגיין אמרי' דרב ובית דינו כרבי ישמעאל סביר להו הילכך נקצר ביום פסול וכן ספירה אינה ביו' בברכה כדכתיב התם:

2 זקנה לא ממילא מיתסרא פירש וכי תימא דמעיקרא כתב איסור זקנה בקרא ואיצטריכא הלכה להתירה למה ליה לרחמ' למכתב קרא יתירא דהא מן הלכה שמעינן ליה דזקנה אסורה בעשה דלאו הבא מכלל עשה עשה דהא סוף קרא נמי לא אסרה אלא בעשה:

3 הלכתא לרבי ישמעאל קרא לר' עקיבא פירש ורבי עקיבא לית ליה דרבי נחוניא לגבי נטיעות מיחת:

4 ר' יוחנן אמר ר"ג ובית דינו דאורייתא בטול פי' אפילו אותן למד יום שהן דאורייתא תקון ולפי זה הטעם הראשון שאמר דנפקא ליה משבתות לאו דההוא דאורייתא כדמפרש ואזיל אלא הכי קאמר אותן למד יום שאתם אומ' שהן מדאורייתא בטלו ג"כ אבל לפי' בתרא אתי שפיר כי הל' יום דהוו דאורייתא בזמן בית המקדש בטלום עכשיו לאחר החרבן בדרש' ויש גורסי' ר"ג ובית דינו מדאורייתא בטול כלומר כל מה שבטלו ואפילו ל' יום ראיה דאורייתא בטלו והראשון יותר נכון כי לפי הטעם האחרון שאמרו במסקנא לא אתי שפיר האי לישנא:

5 מה שבת בראשית לפניה ולאחריה מותרין ק"ל א"כ לית להו לר"ג תוספת בשבת לפניו ולאחריו ופליגי אההיא דרשא דהתם וסוגיין דכולי ש"ס ולית הלכתא כותייהו לפירש רבי יוחנן וי"ל דאינהו הכי קאמרי דלישנא דשבתון לא משמע לפניו ולאחריו וילמוד סתום מן המפורש דשבת דהתם נמי ליכא תוספ' אי לאו דרבייה קרא מתשבתו שבתכם וכי תימא נילף מינה אין למדין קל מחמור ועוד דהתם שבתכם קאמר ובשביעת שבת הארץ היא כנ"ל ובמס' ראש השנה כתבתי ענין אחר:

6 דומיא דנסוך המים כו' ה"ה דיכול למימר דערבה דודאי אין מצותה אלא בזמן המקדש וחדא מינייהו נקט אי נמי משום דניסוך המים אינו נוהג השתא אפי' מדרבנן רויחא ליה טפי למנקטיה:

7 אלא מי גשמי' אמאי לא פירש דהא מסתמא אפי' בשמושכין במעין מיירי דהא בדצרכי לקילון היינו מי קילון ופרקי' א"ר יוחנן גזיר' מי גשמים אטו מי קילון גזרו פירש לפי שמימי גשמים הן מכונסין דומיא דמי קילון גזרו אפילו במושכין ואע"ג דקילון גופיה איסור' דרבנן אי לאו הא לא קיימ' הא:

8 רב אשי אמר מי גשמים לידי מי קילון פירש שלא אסרו אלא מי גשמים שהם עמוקים ובתחלתן מושכין ובסופן צריכין קילון וגזרו בתחלתן משום סופן הא כשאין סופן לבוא לידי קילון משקין מהן:

9 וכדר' זירא דאמר נהרות המושכין מן האגמים והמכונסין ממי גשמים שאין צריכין קילון כלל מותר להשקו' מהן והיינו דאמרי' רבי יוחנן ורב אשי פליגי בדרבי זירא דרבי יוחנן לית ליה דרבי זירא דאיהו דאמר דגזרין אטו מי קילון ורב אשי אית להו דרבי זירא הילכך הלכתא כרבי זירא:

10 הני אגמי דבבל כמי' דלא פסקי' דמי פירש דלא צריכין קילון כלל וכי תנא במתני' בשסופן לבוא לידי קילון והיינו נמי כדרב אשי:

11 ירמיה ברי כמו בני ובההיא דאמרי' התם אלעזר ברי ויש גורסין ברי כמו בריא כלומר ודאי הוא דלא פסיקי וליכ' למגזר בהו וכמו שכתב רש"י ז"ל:

12 והוא שרובה של אותו שדה שות' מאותן אמת המי'. פי' יכול' לשתו' כדפרש"י ז"ל שלא יצטרך לטרוח ולהביא ממקום אחר:

13 ואידך אמר אפי' אין רובה יכולה לשתות מן האמה במיעוטא סגי להשלים לרוב עם הפסקות והברכות במיעוטא דמסתיים לא קפיד למטרח מימר אמר לשתי למח' וליומא אוחרי והא דקתני ואמת המים עוברת ביניהם לאו דוק' כל שעוברת בסמוך לשדה ממש קרי ביניהם. ברכה שנטפה וכו'. פירש כגון שתי שדות זו למעלה מזו וביניה' ברכה שנתמלאת מתמצית מימי העליונה ויכולין להשקות ממנה התחתונה בלי שום כלי:

14 ופרכי' והא עבידא דפסקה הברכה ויצטרך לטרוח ולהביא ממקום אחר:

15 ופרקי' ועדין היא מטפטפת פי' שלא נתיר אלא בעוד שמטפטפת מן העליונה על ברכה זו דהשתא ליכא למיחש ובודאי דהוה לן למפרך דהא סוף סוף כשיפס' הטפטוף פסיק האי ואתי למטרח אלא שזהו מה שבא רב ופירש דמיירי שלא פסק מעין הראשון דהשתא חשיבי ע"י נצוקות אלו כאלו התחתונות משקין אותה מן המעין עצמו ובמעין לא גזרו דפסיק וכל אלו האוקמתות פירש אחר פירש לקיים הברייתא ויש פירושיו אחרים וזהו הנכון:

16 והא דאמרי' לעיל שנתמלאו מערב י"ט לרבותא נקט דאלו בשנתמלאו במועד אפשר דהוה לן למיחש ולמגזר שמא הרואה סבר כי היום טרחו למלאתן לפי שרואה אותן בלא מים קודם י"ט שתי ערוגו' כו' בבי' השלחין היא וקמ"ל שגזרו השקאה בקילון אפי' בדבר מועט כגון זה שאין בו טורח בהשקא' דשדה גדולה ומשום דלא פליג רבנן:

17 מדלין מים לירקו' כדי לאכלן פי' כדי לאכלן במועד דכל שהוא לצורך אכל נפש מטרח טרחי' כל מה דאפשר ואפי' דש וקוצר וטוחן ואפי' בפרהסיא כדאי' לקמן ומסתבר' דהכא קמ"ל דכיון שעומדין וראויין לאכילה ועומדין לימכר מדלין להשקותן ולא סוף דבר שזה ממש צריך לאכלן דא"כ פשי'

18 ואם בשביל ליפותן פי' שיתבשלו מהר לצורך לאחר המועד אסור ואפי' בבית השלחין קאמר דקילון אסור הוא בו דאלו בבית הבעל פשי' דלא טרחי'

19 ליתי מר ולישמתיה. פי' דכל מאן דעבר אדרבנן שהוא חייב נדוי:

20 מאי מדלין שלופי. פי' ללקוט מהם בנתים כדי להרחיבן והוא טרח' זוטא והא קמ"ל דכיון דחזי לאכילה אע"פ שהוא מתקן הנשארו' להרוחה לאחר המועד מותר ליטול אחת מבנתים ואע"ג דלצורך אכילה הוא סגי ליה ללקוט מצד אחר:

21 כדתנן המדל בגפנים וכו' פי' שהגפנים רצופין מאד ובא לעקור דליין מקצתן כדי להרחיבן ויש בגפנים עוללות אינו נמנע מפני כן שלא להדל וכשם שמהדל בשלו מדל בשל עניים כן פירש רבי שמשון ז"ל:

22 הא בחדתי הא בעתיקי. פי' ולאו חדתי ממש אלא כל שהוא כעין חדתי כגון שאין חריצן ניכר כלל:

23 והא דתנן אין עושין אמת המים בז' הווינן בה מ"ט דלאו עבודת קרקע נינהו ואיפלגו במלתא רבי זירא ור' אבא בר ממל חד אמר מפני שנראה למראית העין כעודר וגזרו בהו רבנן משום אותן שהיו מקילין בז' וחד אמר שנרא' כמכשיר אגפי' לזריע' ובין למר ובין למר מיירי בשזו האמה היא בתוך השדה דחזי לזריעה או לעידור הא לאו הכי מותר ואוקי בפלוגתייהו דאיכא בנייהו כגון דשקיל ושדי לברא דמשום מכשיר אגופיה ליכא ובעודר הוא דאיכא למפלג מר סבר משום עודר נמי ליכא:

24 דעודר כי שקיל ליה לעפרא בדוכתיה מנח ליה ואידך סבר דזמנין דעודר נמי שקיל ושדי ליה לבראי כגון דאית ביה עפרא טובא דלא חזי לזריעה אי נמי דשקיל ממולא ושדי בנצא להשוות פני הקרקע שהיא עבודה:

25 מרימר מתני לה מפני שנרא' כעודר פי' מתני' במשנתי' בפי' רבי אלעזר בן עזריה או' אין עושין אמת המים בז' מפני שנר' כעודר והכי מוכח לישנא דמתני לה וכן הוא בפרש"י והיינו דקשי' ליה אדרבי אלעזר דמשמע דסבי' ליה באידך דלא חיישי' מפני שנרא' כעודר מדקתני עד שיעמיק ג' וההוא ודאי בנותן זבלו בתוך השדה מיירי והיינו דרבי מאי' אוסר מפני שנרא' כמזבל שדהו בז' ואלו כשהוא אוסרו הוא בתוך הבית היכי מחזי כמזבל אלא ודאי בתוך השדה ואפי' הכי שרי רבי אלעזר להעמיק בו ג' ולא חייש לנראה כעודר ואלו במתני' מתנינן דחייש לנראה כעודר דבשלמא אלו לא מתנינן ליה במתני' בהדיא הוה מפרשי טעמא דמתני' מפני שנר' כמכשיר אגופיה לזריעה ותו לא תקש לאידך דלא שייך ביה ההוא טעמא:

26 ופרקי רבי זירא ורבי אבא בר ממל חד אמר כגון שהעמיק קוד' לשביעית וא"ת והא עושה אדם את זבלו אוצר דקתני רישא היינו בשעומד כבר בז' וא"כ כי קתני עד שיעמיק היינו שיעמיק עכשיו י"ל דהכי קאמר הרוצה קוד' שביעי' שיוכל לעשות את זבלו אוצר בז' אינו רשאי עד שיעמיק קמי' שביעית ג' טפחים בקרקע או שיגביה בקרקע ג' דהשתא לא מחזי:

27 כעודר וא"ת יוקמה בהא להכי כדהוה מוקים לה לעיל למתני' ולוקים מתני' בדלא שדי לבראתו לא תקשי לאמימר כלל וי"ל דאין ה"נ דמצי לתרוצי הכי אלא דבעי למימר דבר מהני נמי לא קשיא ודכותה בש"ס דמתרגם מתני' אפי' אליבא דבר פלוגתא ועוד י"ל דאי מתני' בדלא שדי לבראי תקשי לר' אליעז' גופיה היכי קתני מפני שנרא' כעודר תיפוק לי מפני שנר' כמכשיר אגפיה לזרעיה דהא נמי טעמא דבהוא כמו חששא דנר' כעודר כדפרכי' לעיל ועוד י"ל דלפום האי לישנא דאמימר דמתני לה במתני' בהדיא לא איפליגו במתני' לעולם רבי אבא בר ממל ורבי זירא ומאן שמעת ליה דאמר דכי שקיל ושדי לבראי אינו נראה כעודר היינו מאן דמפ' טעמא דמתני' מפני שנר' כמכשיר אגפיה לזריעה ואלו לאמימר מעולם לא נאמרו דברים האלו על משנתנו דבהדיא תנן במתני' מפני שנר' כעודר והא דאמימר הכא דמי כמה דאמרי' בעלמא איכא דאמרי ואין זה מחוור:

28 מאי מקולקלת כלומר כמה תהא מקולקלת שיוכלו לתקנה:

29 א"ר אבהו שאם היתה עמוקה טפח מעמידה על ו' טפחים. פי' כי בתחלתה סתם עמקה ו' טפחים ולהכי קרו ליה אמה ואמה של בנין ו' טפחים ואח"כ נתקלקלה חמשה יכול לתקנה להשלים לו' טפחים ובפי' כתוב אם לא חפר בה אלא טפח מתקנין ומעמידה על ו' טפחים ואינו נכון דלא משמע הכי לישנא דמתני' כלל והאי עושה אמה בתחלתה מקרי וזה ברור ומדקתני לישנא דעמידה משמע נמי כי אפי' היתה אמה זו עמוקה יותר או מו' טפחים קודם שנתקלקלה אינו רשאי לתקן בה עכשיו אלא עד ו' טפחים בלבד:

30 פשי' חצי טפח על ג' טפחים כלומר שלא נשאר בעומקה אלא חצי טפח ורוצה להשלים בה עד ג' טפחים דהיינו ששה חצי טפח דדמי לשיעורא דמתני' אינו רשאי לעשות כן כיון דמעיקרא אין בה אלא חצי טפח לאו כלום היא וכאלו נטממה לגמרי ועושה אותה מחדש דמי:

31 היתה עמוקה טפחיים ורוצה להעמיקה י"ב טפחים נמי שמשלים כל טפח לו' אפי' הכי אסור דקא טרח טרח' יתיר':

32 טפחים על ז' מהו דהשתא לא טרח אלא ה' טפחים בלחוד או דלמא כיון דאיכא טפחא יתירא איכא טירחא טפי לזרוק העפר לחוץ וסלק' בתיקו ולקולא דאיסורא דרבנן הוא וכן פסק הרמב"ם ז"ל:

33 לשפוחי. פי' ללקות מעפר וצרורות שבו:

34 למברי נהרא טמימא והא נמי לתקנו אחר שנטמם בעפר וצרורות:

35 ולא קדוחי לשון מקדח להרחיבו שקלחו מימיו יפה ואע"ג דטרח' יתיר' הוא שרו בה ויהיב טעמא דכיון דשתו מינייהו דרבי' נינהו:

36 ותנן כל צרכי רבים פי' והא קמ"ל דהא דתנן שעושין שיש בו צרכי רבים אפי' בטורח גדול וכעין עובדין דחול עושין ואע"ג דבלאו ה"כ יכולין לשתות מהן במועד ודוקא משום דשתו מיניה הא אלו לא חזו מיא אלא להשקות שדות בלחוד לא חשיב צרכי רבים למטרח ביה במועד טרחא יתיר' ומסתברא דאפי' בנהר של בני באגא הוה והיינו דאצטריך לטעמא דכיון דרבים שתו מיניה כצרכי רבים דמי: