ריטב"א על מועד קטן כ״ב

1 איבעיא להו הלך גדול הבית לבית הקברות פרש"י ז"ל כגון שהוליכו למת חוץ לעיר לקברו והלך גדול הבית עמו ונשארו האחרי' בכאן ואלו שבכאן מונין מדאהדרו אפייהו מונה אותו גדול עמה' כשחזר משם או לא אלא שמונה לעצמו משיסתם הגולל ואלו כשהלך שם הקטן ונשאר שם הגדול פשיטא לן שהוא מונה עם אלו שבכאן כיון שאזיל להתעסק בצרכי המת אבל בגדול הוא דמבעי לן כיון דגדול הוא מונה לעצמו או דילמ' כיון דאיהו פריש מינייהו להתעסק בצרכיו הלך מני בהדייהו ואע"ג דאינו נוהג אבלות עד שיסתם הגולל מ"מ עול' הוא במנינם כיון שהיה עמה' בשעת מיתה ואסיקנא שאם חזר לכאן עד יום ג' מונה עמהם ואפי' ממקום רחוק. ואם חזר לאחר ג' אינו נטפל להם ואפי' בא ממקום קרוב ואפי' לרבי שמעון דלא מפליג בין ג' ימים לאחר ג' לגבי הא מודה דאיכא לאיפלוגי בינייהו תדע דאנן ודאי אליבא דהלכתא הוא דאיבעיא לן ורב נמי לבני הוצל הלכתא למעשה הוא דאמר להם. דאלו רבי יוח' קא פסק כרבי שמעון ורב נמי סבר כותיה דהלכתא כדברי המקל באבל וכדאמר להו לבני הוצל לבוני דאפי' בגו תלתא יומין כו'. וכשהלך גדל הבית מיירי דאלו בקטנים אפי' באו לאחר ג' ונקט לה סתמא דהכי ארח' דמלת' דלא אזיל עם המת אלא גדול האבלות כך פירשו לפי שטת הפירושי' וכן פי' הראב"ד ז"ל ואיכא דקשי' ליה כיון שהולך עם המת ודומה כמי שמוטל לפניו ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין וכן לשאר כל הדברים היאך נדון אותו כאבל לצורפו עמהם כלל ואפי' הוא קטן כ"ש גדול הבית ועוד מימרא דרב לבני הוצל לבוני היכי נקיט לה סתמ' כולי האי דהא ודאי שפיר משכחת לה שילכו שם הקטנים לפי שהגדולים זקנים וכ"ש דהתם מעשה הוא. ואם גדול הבית הלך שם היכי נקיט האי לישנא דאתי בגו תלתין יומין והלא גדול הבית אינו אלא א' מסתמ' או האב או האח הגדול. וריב"א ז"ל פי' לעול' כל שהלך עם המת בין גדול בין קטן עם סתימת הגולל הוא מונה שכבר נסתלק מאלו וחלק רשות לעצמו והכא אסוגיא דלעיל קיימא כגון שהוליכו המת לעיר אחרת והולך עמו גדול הבית וא' משאר האבלים הקטנים היה במקום קרוב ובא לכאן מי אמרי' כיון דבשעת מיתה היה כאן גדול הבית הרי נצטרף זה עם אלו שבכאן שהוא עיקר אבילות או דילמא כיון דבשעת מנין שמונין כאן לא היה בכאן גדול הבית אינו עושה צירוף עם אלו כ"ש שאינו מצטרף עם הגדול דההוא לגמרי נבדל מהם ומתעסקי' עמהם כמי שמתו מוטל לפניו ומונה זה הבא ממקו' קרו' לעצמו ואמרי' דאי אתא ג' מונה עמהם דבתר שעת מיתה אזלינן והרי זה כאלו לא היה גדול הבית בכאן וזה הפי' נראה נכון ועובדא דבני הצלבוני הכי הוה כי הגדול הלך לקבורת המת והאחרים בכאן וקצת מן הקרובים היו חוץ לעיר תוך מקום קרוב ואמר להו דאתו בגו תלתא יומין לימני בהדייהו ובפי' ההלכות הארכתי בעניני' אלו ולפי' אני מקצר ועולה:

2 מכי אהדריתו אפייכו מבי אבולא מנו לנפשייכו פי' משער החיצון של העיר ומגרשיה וי"א שאין זה אלא כשמוליכין אותו חוץ לעיר אבל לא בנקבר בעיר ממש וחוזרין לאלתר דכמונח לפניו דמי וכנמסר לכתפים אלא ממתין עד כדי שיעור או שיחזורו ואז נוהג אבלות והרמב"ן ז"ל כתב כן והרמב"ם ז"ל. ומי' מותר לאכול בשר ולשתות יין לאלתר בנמסר לכתפיים ואומר בתוספות דמנינא ודאי משעה שהחזירו פניהם מן המטה אם לווהו חוץ לעיר אלא שאין נוהגין אבלות עד שיכנסו מחומת העיר ומגרשיה ולפנים כדאמרי התם יצא לדרך נועל נכנס לעיר חולץ וה"ה לשאר דיני אבלות בעטיפת הראש וכיוצא בו:

3 לפי שאינו עושה אלא בכבוד אביו ואמו פי' שאינו כבודם שיזלפו עליו גשמים או שישהה אותם בשבת או בי"ט הא להשהותם בחול להרבות בהספדם כבוד הוא לו ורשאי משום לא תלין ובכל אדם לפי מקומו כבודו כמו שמצינו ברבי' הקידוש ששהו כמה ימים לקוברו כדי שיתקבצו עליו כראוי:

4 רצה ממעט בעסקו. פי' לאחר ז':

5 על אביו ועל אמו חולץ יש שפירשו חולץ כתפיו מכאן ומכאן שהרי על הנשיא אמרו שחולץ מכאן ומכאן ואמרינן לקמן לא השוו לאביו ולאמו אלא לענין אחוי בלבד אלמא לא חמירי מאביו ואמו מדאמר לא השוו ואמרינן לבד מנשיא דהשוו לו כלומר אף בחליצה וקריעה בחוץ ועל כל המתים דאמרינן הכא לאו דייקא אלא משום שאר קרובים נקט לה ובכללם ג"כ חכם ואב ב"ד ותימה א"כ היכי ס"ד לומר ואפילו נשיא שהרי דומה לו בחליצה י"ל דלא הוה פסיקא ליה דבחליצת אביו ואמו היא בשני צדדין אבל ר"ח פירש מוציא כתפו וראה שהוא סובר דבחליצת חד כתף סגי לדבריו מה שאומר לא השוו לחומרי אביו קתני ולא לחליצה שהרי מקולי לגבי נשיא: ועכשיו לא נהגו העולם בחליצת כתף ולא ידע ר"י ז"ל לפרש טעם ברור בדבר ויש שפי' מפני שרוב ישראל דרים בישובו ושמא ילעיגו עלינו ואינו כבוד של מת וצריך להראות החליצה דאי לא לא מהני מידי:

6 על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו. ורבי' האיי ז"ל היה מודה שאם פגע בו רגל הרגל מפסיקו אבל רבי' אלפסי ז"ל היה אומר שאינו כן ובדברי רבי' אלפסי ז"ל מפורש בירושלמי רבי שמואל בר נחמני דמתה אמו תמניא יומי קומי מועדיא אתא שאיל לרבי מונא א"ל כל דבר שהוא משום ז' ולמד הרגל מפסיקו ברם הכא עד שיגערו בו חביריו וכן פוסק ר"י ז"ל ועוד ראיה מדקתני בסמוך לענין שאינו נכנס לבית השמחה על אביו ועל אמו עד י"ב חדש וא"א לי"ב חדש בלא רגל ומאותה גזרה נשמע לכולהו:

7 על כל המתי' כלן נכנס לבית השמחה לאחר ל' יום וכו' ובעלי התוספות ורבי' יצחק ורבינו תם ז"ל בכללם כתבו דנכנס לא כל קאמר אבל כניסה בלחוד מותרת שאין השמחה בלא אכילה ושתיה ולישנא לא משמע הכי כלל אלא שאין נכנסין כלל בעוד שנכנס' במזמוני חתן וכלה ואפי' לשמוע ברכת חתנים ולכניסת החופה שהוא מצוה ואין מצוה מוטלת עליו עכשיו שאין אבלות עם השמח' כלל וכן פוסק הרמב"ן ז"ל ולבית המילה התיר רבי' יצחקי ליכנס לאחר ז' ואפי' על אביו ועל אמו דסעודת ברית מילה לא חשיבא שמחה דהא איכא צערא לינוקא ומהאי טעמא לא אמרי בה שהשמח' במעונו כדאיתא בפ"ק דכתובות וכיון שהיא סעודה של מצוה. מותר ועל זה אמרו בתוספתא דלסעודת מלוה נכנס כגון זאת כגון סעודת עבור החדש דליכא שמחה כולי האי והרמב"ן ז"ל האריך בענינים אלו בספר תורת האדם:

8 ולשמחת מרעות פירש הא לשמחת בית המשתה מותר ליכנס בה לאלתר משום מצוה ופרכי' מדתניא לשמחה ולמרעות ל' יום. ולישנא אחרינא מתני מר זוטרא ולשמחת מרעות מותר לאלתר בתוך ל' ואקשי' ליה מדקתני ולמרעות ל' ופרקי' הא בראשותא הא בפורענות' פי' הסעוד' שמתחילי' בה נקראת רשותא מפני שהוא כזוקף חוב על חבירו לעשות כמותה וזה אסור עד לאחר ל' לפי שעושין שמחה יתירא ופורענותא לשחוזר שאר החברי' לעשות איש יומו ולית בה שמחה כולי האי גם אי אפשר לשהותה וא"ת לדברי האומר דכניסה בלא אכילה אינה שמחה למה התירו שמח' מרעות זו יעשה להם משתה ולא יאכל עמהם וי"ל דאין זה כבוד החברים לאכול בביתו על שלחנו והוא לא יאכל עמהם וי"ל דאין זה כבוד החברים כן תרץ רבינו הרמב"ן ז"ל:

9 על אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו וי"א דה"ה על רבו וכן כתב הרמב"ן ז"ל ואינו שהרי אמרו לקמן לא השוו לאביו ולאמו אלא לאיחוי בלבד ובההיא אפי' רבו בכלל עד כאן לא קאמרי' אלא לבר מנשיא יש שהשווהו לאביו ולאמו לענין קריעה מבחוץ או לענין חליצה הא לשאר דברים אינו דומה רבו לאביו ואמו לא יקרע על לבו ולא לקריעה מבחוץ ולא עוד אלא שהקריעה על הלב דבר מיוחד הוא באביו ואמו רמז שבטלה ממנו מצות כבוד ועוד הרי בש"ס הביאו ראיה לקריעת טפח והרי דוד קורע על נשיא ואב ב"ד ושמועות הרעות וסגי ליה בטפח כשיעור אחיזה:

10 ואפרקסיתו אינה מעכבת פרש"י ז"ל כי הסודר שעל ראשו אע"פ שתלוי לפניו ופעמים שמכסה את הקרע אין זה מעכב את הקריעה ולמדנו מזה כי כסוי הגלימא מעכב וצריך שיראה הקרע לעם ויש שפירשו הפרקסיתו הוא מלבוש שלבש על בגדיו דרך נקיון או לצנעא בעלמא אינו חייב לקרעו מזה למדנו כי הגלימא שאנו לובשין אינו חייב בקריעה ואינה ראיה דגלימא מלבוש חשוב הוא וקבוע ועוד אפרקסיתו מכסה שאר הקריעות אלא א"כ נאמר דה"ק שאם לבשה תוך ז' אינו חייש לקריעה והרמב"ם ז"ל פי' שאפרקסיתו הוא בגד התחתון הדביק בבשרו שלבשו לקבל את הזיעה בעלמא וכן מונה אותו בהלכות דרך ארץ ולפי שאינו עשוי ללבישה אינו מעכב בקריעה וכן פי' בעל הערו' ז"ל ואפרקסיתו לשון משותף הוא ולדברי הרמב"ם ז"ל והערוך נפר' אינה מעכבת בגלוי הלב כיון שהקריעו' שלמעלה ניכרים וא"כ אין באשה אפרקסית גמור דבוק לבשרה דא"כ למה צריכא חזרת קרע לאחוריה אלא ודאי כרש"י ז"ל מסתברא ולשון אינה מעכבת מוכיח:

11 רשב"ג אומר האשה קורעת וכו' נסתפקו בתוספות אם בא רשב"ג לחלוק או לפ' ונראין דברים אם בא לחלוק והלכתא כרבנן דרבים נינהו וכן אומרים והלכתא כדברי המקל לענין קריעה דקריעה לחוד ואבילות לחוד:

12 שוללתו לאלתר פי' תוך ז' לאחר קבורה והכי מוכח לקמן ולת"ק דלעיל נצרכה דאי לרשב"ג כיון שהחזירה תחתון לאחוריה שוב אינה מבוזה ונלמוד מכאן דרשב"ג חולק הוא כדפרישנא:

13 והא דאמרי' שולל לאחר ל' רשות הוא ואם רצה שלא לשלול הרי זה משובח וכן בירושלמי:

14 על כל המתים קורע בכלי פירש אם ירצה על אביו ועל אמו קורע ביד בחיוב:

15 על כל המתים קורע מבפנים על אביו ועל אמו קורע מבחוץ פירש"י ז"ל ובתוספות מבפנים שלא כנגד העם מבחוץ כנגד העם לעיני הכל ורבי' יצחק בן גיאת ז"ל פירש מבפנים ידו תחת חלוקו מבחוץ מחוץ לחלוקו וליש' דייק הכי קצת דלא קתני בחוץ ובפנים וקאמר מבחוץ ומבפנים אבל המעשה שהביאו מרב חסדא דאמר כפי אסותא נראה כפי' הראשון כי בודאי לסיוע הביאוהו למאי דאמר וכן לנשיא:

16 חולץ משמאלא פירש מימיהם היו מוליכין מקטורן שלהן יותר על כתף ימין ולפי' נכר יותר חליצה של שמאל:

17 ת"ר חכם שמת בית מדרשו בטל פי' כל ז' שהן ימי המספד וכדי שלא יתעצלו בהספדו אבל שאר כל המדרשי' אינן בטלין שאין מבטלין ת"ת מפני ההספד וגבי אב ב"ד יהיו כל המדרשו' בטלין שכלן חייבין להתעסק בהספדו וגבי נשיא כל מדרשו' שבכל המקומות שמספידין אותו בהן שאין מושיבין ישיבה בתוך ימי הספדו וכדאמרי' לגבי ר' במס' כתובות עד ל' יומין ספדין ביממא ובליליא וכו' דמשמע התם להדיא שאין מושיבין ישיבה כל ימי הספדו של נשיא:

18 ובני הכנסת נכנסת לבית הכנסת כלומר והרגילי' להתפלל בבית הכנסת משנין את מקומן בקר וערב כשהן נכנסים שם להתפלל אע"פ שהאבלי' אין שם אלא שמתפללין בביתם וגבי נשיא אמרי' שאין מתפללין בב"ה כלל אלא ביום שבת שנכנסין שם לקרוא בתורה ז' כדי שלא יהא ב"ה בטל לגמרי אף מקריאה בתורה בצבור ולאחר קריאה בתורה יוצאי' משם ומתפללין בביתו של אבל כשאר כל ימי החול ושמעי' מיהא שאין האבל יוצא מביתו אפילו לבית הכנסת ואפילו בשבת: