ריטב"א על מועד קטן ג׳

1 למה לי דכתבינהו רחמ' אלא ודאי הא קמ"ל דבהני תולדות הוא דאסור לא גריס רש"י ז"ל תולדות וטעמא משום דכיון דכתיבי אבות נינהו וי"ל דשפיר גריס ליה ומשום דשבת הוי תולדות קאמר הכי וה"פ בהני תולדות מחייב הכא משום דעבדינהו אבות. הא באחריני לא דתולדה לא מחייב והי' צריך התלמוד לפ' למ"ד דתולדה אסר רחמ' כל הני פרטי למה לי:

2 מנין שאין מנכשין וכו' בדין הוא דלנקוט כולהו ביחד אלא דנקיט כל ענינא באפי נפשי' והא דדריש שדך לא תזרע כלאים לאו למימרא דמהכא שמעי' לה למאן דסבר דאורייתא קתני דהא ודאי לא דרשא היא כלל אלא בכלל ופרט וכלל דריש ליה כדלקמן אלא דנקיט קרא הכי כלישנא קלילה וארחא דתנאי היא דעבדי הכי:

3 יכול לא יקשקש תחת הזתים ולא גר' ולא יעדר דהא נסיב קרא להתירא ואלו ברישא נסיב ביה קרא לאיסורא:

4 מה זריעה מיוחדת פי' שהיא עבודה רגילה וצריכה לשדות ולהשביח אף כל וכו' ופרקי' מדרבנן וקר' אסמכת' בעלמא. וא"ת והלא מנכש ומשקה כי הדדי נינהו והכא אסר לנכש אפי' מדרבנן והיכי שרי במתני' השקאה. יש מתרצין דברייתא בבית הבעל ולא נהיר והנכון דנכוש טרח' רבה וכהשקאה דקילון דמיא:

5 וקשקושי בז' מי שרי פי' קושיא להאי לישני' דאוקי' ברייתא מדרבנן וא"כ מאי דשרי אפי' מדרבנן שרי דאלו למאן דסבר דמתני' דאוריית' קתני דילמא מדאורייתא הוא דשרי הא מדרבנן אסור ואידך דאסר מדרבנן הוא וקר' דתשמטנה אסמכת' בעלמא:

6 סתומי פילי אסיר פי' שאינו אלא לאוקומי בעלמא שלא יכנס השמש בין הבקעים ולא חשיב עבודה אבל יש קשקוש לחזק האילן ולהשביחו וחשיבא עבודה ואסור:

7 איתמר החורש בז' לימא בדרבי אבין קא מיפלגי דאמר כל מקום שאתה וכו'. גרס' הספרים דמ"ד לוקה לית ליה דר' אבין ומ"ד אינו לוקה אית ליה דרבי אבין לא דכולו עלמא לית ליה וכו' והפי' מ"ד לוקה לית ליה דרבי אבין אלא דרשי' קרא בכלל ופרט וכלל. שבתון יהיה לארץ כלל לא תזרע ולא תקצור פרט. שבת שבתון יהיה לארץ חזר וכלל וריבה כל שהיא עבדה מיוחד' בשדו' וכרמים כעין הפרט. ומ"ד אינו לוקה אית ליה דרבי אבין וכיון דלא דרשי' ליה בכלל וכרט וכלל אין לנו אלא מה שפרט הכתוב בכלל בלבד. ויש ספרים דגרסי' איפכא מ"ד לוקה אית ליה דרבי אבין ומ"ד אינו לוקה לית ליה. ואמרי' דכ"ע אי' ליה וכו' וה"פ מ"ד לוקה אית ליה דר' אבין ולפי' לוקה דאלו דרשי' ליה בכלל ופרט אין כאן אלא כלל ופרט. ואין בכלל אלא מה שבפרט אבל השתא דלא דרשינן ליה בכלל ופרט כל אחד עומד לעצמו ואמרי' הכי כי הזריעה בכלל היתה ויצאה לידון בלאו ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא. ומ"ד אינו לוקה לית ליה דרבי אבין וה"ל כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. ואין זה הפירש נכון דלכשתמצא לומר דלית לן דרבי אבין ודרשינן ליה בכלל ופרט זה כלל ופרט וכלל הוא ורבה כעין הפרט:

8 כי אתא רב דימי אמר כו'. ולא ידענא מאי פירש לא ידענא מהו התוספת הזה ומאי ש"ס נמי דנקיט ובא רבי אליעזר ופירש דתוספת היינו חרישה בז' וקרי' לה תוספ' משום דאתא בדרשא דכלל ופרט:

9 ונסיב ליה ש"ס לפטורא. והקשה רש"י ז"ל דא"כ תסתיים דרבי אליעזר הוא דאמר לעיל אינו לוקה וי"ל דדילמא מתניתא מפרש וליה לא ס"ל. אי נמי דאין ה"נ דתסתיי' ומיהו לעיל לא ידעי לה דליסיימיה ורב אשי דסדר הש"ס אתיא בסמוך לה דממלא מסתיימא:

10 ורבי יוחנן יכול ילקה על תוספת ז' דאתיא מבחריש ובקציר כדרבי עקיבא דלקמן. וא"ת והיאך לוקין על עשה לכך פרש"י ז"ל ילקה מכת מרדות דרבנן עד שתצא נפשו דומיא דאמרו לו עשה סוכה ואינו עושה. וי"ל מלקות ממש וקר' הכי קאמר בחריש תשבות בשאר מלאכות שכתבתי לך שהן בלאו:

11 עד שתכלה הלחה כל זמן שבני אדם חורשין וכו' לפי גרסא זו כלה חדא היא וסימן בעלמ' יהיב וכן פרש"י ז"ל אבל יש ספרי' שגורסין וכל זמן ותרי מילי נינהו שאפי' כלתה הליחה שרי' כל זמן שבני אדם חורשין ליטע מקשאות דמאן דחזי סבר לצורך מקשאות ומדלעו' חריש:

12 אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אלא א"כ גדול ממנו וכו' כבר פירשתיה במס' עובדי כוכבים ומזלות וקשיא הכא משום דקים לן כי תקנה זו פשטה ברוב ישראל והיא גזרה שיכול לעמוד דאי לא אפילו ב"ד קטן יכול לבטלה דשמנן של עובדי כוכבים ומזלות שהתיר רבי יהודה נשיאה ופת ופרקי' אימור כך התנו ב"ש וב"ה שאם יבא שום ב"ד לבטל יהא רשאי פירש ודכו' אשכחן דבטלוה לטבילותא דתקן עזרא ואנשי כנסת הגדולה ואע"ף שפשטה ביש' והטעם מפני שכך התנו עזרע וסייעתו:

13 הני הלכתא נינהו קראי נינהו פירש"י ז"ל דלרבי יצחק הוא דפריך דאלו לרבי נחמיה לא אמר תוספת הלכתא ותימא דהא בהדיא אמר עשר נטיעות הוא הלכה למשה מסיני וי"ל כי רבינו ז"ל סובר דלרבי נחוניא התר עשר נטיעות הויא הלכתא אבל איסור זקנות אולי הוא מקרא ודכותה איכא לקמן: אבל בתוספת פי' דאף לרבי נחוניא פריך דודאי כיון דנטיעות הלכה ממילא משתרי זקנות וליכא קרא:

14 אין צריך לומר בחריש של שביעית כו' כבר פירשתיה במקומות אחרים ומיהו הא ק"ל למ"ד החורש בז' אינו לוקה הכי קתני אין צריך לומר בחריש וי"ל דפלוגתא דלעיל אליבא דר' ישמעאל דאלו לר' עקיבא ודאי כולי עלמ' מודו שהוא לוקה ואינו נכון דא"כ לוקמה למתני' דלעיל כרבי עקיבא ואמאי תריץ דמדרבנן וי"ל דבעי לתרוצה אפילו אליבא דרבי ישמעאל והנכון דה"ק על כרחיך בקציר אינו צריך לשביעית שכבר נאמר לא תקצור וכיון דכן דכותה בחריש לא בא לשביעית דהא כי הדדי נינהו ועל כרחיך לחריש של ששית בא: