רש"י על תמורה ו׳

1 נדבה תעשה אותו - ואמרינן לקמן תמורה דף ז: אלו קדשי בדק הבית ואיכא למשמע אותו אתה מתפיס לבדק הבית ואי אתה מתפיס תמימין לבדק הבית:

2 בלא תעשה - כדדרשינן לקמן וידבר ה' אל משה לאמר לא אמור:

3 מהיכא דאיתרבו בעלי מומין למזבח - דקדשי בדיעבד:

4 איתרבו כו' - דהא בההוא קרא כתיב ולנדר לא ירצה ואמרינן לקמן תמורה דף ז: אלו קדשי מזבח וכתיב לא ירצה דמשמע רצויי לא מרצו הא מקדש קדשי ואיתקוש תמימין לבדק הבית לבעלי מומין למזבח דהא מחד קרא נפקי לאיסורא דלא מקדיש הלכך איתקוש נמי לענין מה שעשה עשוי:

5 כשעת הגזילה - צמר ועצים בעלמא אבל הכלים והבגדים קנה בשינוי אלמא מהני:

6 אשר גזל כעין שגזל - יחזיר:

7 ואביי - להכי לא איצטריך דאנא ידענא דמהני אלא להך דרשא דהאי אשר גזל כתיב גבי שבועה שנשבע לשקר וכתיב ויקרא ה יוסיף חומש וקמ"ל דעל גזילו מוסיף חומש אם נשבע לשקר והודה:

8 ואינו מוסיף חומש על גזל אביו - אפילו נשבע עליו לשקר:

9 מחזיר את הכר בלילה כו' - וגבי ממשכנין בעל כרחו קתני לה בבבא מציעא בפ' המקבל בבא מציעא דף קיג.. אלמא מהני וקני למשכון יום דהיינו מחרישה קני בלילה וכסות לילה קני מלוה ביום אלמא מהני:

10 שאני התם דכתיב השב תשיבנו לו - מריבויא דקרא נפקא לן דמחזיר כמה פעמים ולא משכחת לה אלא הכי דמחזיר כלי יום ביום וכלי לילה בלילה ומהכא נפקא דקני. ולאביי ריבויא דקרא לא משמע ליה והשב תשיבנו איצטריך דאי לא כתיב ביה הוה אמינא איבעי ניהדר איבעי לא ניהדר:

11 ה"ג ל"א אמר לך רבא שאני התם דכתיב עד בא השמש תשיבנו - ודרשינן ליה בהמקבל הכי כל היום עד שיבא השמש תשיבנו ללוה ובבוא השמש תקחנו ממנו מכאן לכסות יום שניתנה ליחבל בלילה וכתיב קרא אחרינא השב תשיבנו כבוא השמש מכאן לכסות לילה שניתנה ליחבל ביום ומהכא נפקא לן דמהני. ואביי אמר לך לאו לאשמועינן דמהני אלא חד לכסות יום שיחזירנו ביום וחד לכסות לילה שחייב להחזירו בלילה וצריכי. והאי וצריכי לא איתפרש לן ונראה לי דהכי הוא דאי אשמעינן לכסות יום כגון מחרישה משום דחיותיה הוא אבל כסות לילה אימא לא ואי כתיב כסות לילה משום דמצטער אבל כסות יום אימא לא:

12 מירחו - דאיקבע למעשר ולתרומה:

13 מעשר - תחילה ואח"כ נותן לה פאה:

14 תיובתא דאביי - דאמר מהני דהא הכא לא מהני:

15 תעזוב תעזוב - תרי זימני כתיב לעני ולגר תעזוב אותם חד בקדושים תהיו וחד באמור אל הכהנים לאשמועינן מקרא דתעזוב יתירא דאע"ג דאישתני בידו לא קנייה:

16 חייב בפרט ובעוללות כו' - ואע"ג דהפקר פטור מכל אלו הפקר כי האי חייב דנפקא לן מתעזוב יתירא דבכולהו כתיב תעזוב יתירא:

17 ופטור מן המעשר - דבמעשר לא כתיב תעזוב יתירא ולרבויי האי הפקר אתא תעזוב ולא לרבויי שינוי דהא בעלמא נמי לא מהני:

18 והשתא דמשנינן כל הני שינויי - דאיכא דמהני ואיכא דלא מהני ובכולהו מודו אביי ורבא במאי פליגי:

19 אבק רבית - הבא ע"י מכר כגון המוכר שדהו ואמר אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך באלף זוז ואם לגורן בי"ב מנה וברבית קצוצה קמיפלגי אביי דאמר מהני כרבי יוחנן ורבא כר' אלעזר דהכא ליכא קרא לא הכי ולא הכי:

20 התם בסברא פליגי - בתמיה קאמר. התם בקראי פליגי כו':

21 לחיים ניתן - כלומר שלא יחיה ולא להשבון ואפי' לרבא מהני דהא כתיב קרא:

22 בשינוי קונה - דאביי סבר שינוי ששינה ועבר על דעת המקום קונה בר מהיכא דכתיבי קראי ולרבא לא קני אלא היכא דכתיבי קראי. ולא איתפרש לן דליהוי מידי בינייהו אלא תירוצי דהני תיובתא דמר אית ליה דמשום דמהני ולא מהני הוא ומר אית ליה משום טעמא דקראי. ונ"ב דמצינו למימר בשינוי קונה כגון גוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים דלאביי קנה ואינו משלם אלא עצים וצמר ולרבא לא קנה ומשלם הבגדים והכלים וכי פרכינן לעיל לרבא מהא דקתני הגוזל עצים ועשאן כלים כו' לא תימא שאני התם דכתיב אשר גזל אלא הכי תימא אנא דאמרי כמאן דאמר שינוי לא קני דפלוגתא היא בבבא קמא בפרק מרובה בבא קמא דף סו. ובהגוזל קמא שם צד. דאיכא למאן דאמר שינוי קונה ומפיק טעמא מאשר גזל כעין שגזל ואיכא למאן דאמר שינוי לא קני ויליף מוהשיב את הגזילה מכל מקום אם כן מה ת"ל אשר גזל לומר שאינו מוסיף חומש על גזל אביו:

23 הכי גרסי' ל"א בהני שינויי דשנינן - ובין האי לישנא ללישנא דשמיע לי בשינוי קונה ליכא מידי אלא זה ירושלמי וזה בבלי:

24 תנו רבנן אם בל תשחטו הרי כבר אמור למטה - שלא ישחטו בעל מום למזבח. ולקמן מפרש לה והקטרה נמי וזריקת דמו לקמן מפרש:

25 א"כ מה ת"ל לא תקריבו לא תקדישו:

26 ה' שמות - לקמן יליף להו:

27 המקדיש בעלי מומין - והקטירן כולן לעולה:

28 אלו אשים - הקטרת אימורין:

29 לרבות שעיר המשתלח - שהמקדישו בעל מום לוקה משום לא תקדישו:

30 קרבן - בשחוטי חוץ כתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' להקריב קרבן לה':

31 הכי גרסינן אי קרבן שומע אני כו' - ומהדר אדלעיל בתורת כהנים דקתני לעיל יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב ת"ל קרבן על הקרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין אי קרבן שומע אני כו' כלומר אי קרבן קא דרשת שומע אני אפילו השוחט בדק הבית בחוץ יהא חייב כרת שהרי הם נקראו קרבן כענין שנאמר ונקרב את קרבן ה' וגו' כלי זהב אצעדה וצמיד דהיינו למלאכת המשכן:

32 שאינו ראוי לפתח אהל מועד - כגון קדשי בדק הבית שאינם ראויין לבא לפתח אהל מועד שהרי בעלי מומין הן דאמרן לעיל המתפיס תמימין לבדק הבית עובר בלא תעשה:

33 אוציא את אלו ולא אוציא את פרת חטאת - פרה אדומה שאם שחטה בחוץ שלא כמצוותה שלא ע"ג מערכתה שיתחייב כרת וכן שעיר המשתלח אם שחטו בחוץ יתחייב כרת שהרי תמימין הן דבפרה כתיב במדבר י״ט:ב׳ אשר אין בה מום ושעיר מרבינן ליה לעיל שלא יהא בו מום:

34 יצאו אלו - אלמא להוציא שעיר הוא:

35 התם - דאל פתח אהל מועד מרבה כל התמימין הקדושין להתחייב עליהן בחוץ לה' תו למה לי ודאי להוציא הוא:

36 אבל הכא דאשה להוציא - גבי בעלי מומין כתיב שם כב ואשה לא תתנו מהם וגו' ומשמע העולה לאישים חייב עליו מקדישו בעל מום משום לא תקדישו אבל שאינו עולה לאשים לא ואימעיט ליה שעיר הילכך לה' להוציא למה לי הא מיעטיה מואשה אלא ודאי לרבות הוא:

37 שפיר דמי - לאקדושיה:

38 הא אין הגורל - של שם קובע אלא בדבר הראוי לשם דכי מייתי ומגריל לא ידע אהי מינייהו סליק גורל של שם הלכך בעל כרחיך תרוייהו בעינן תמימין וקרא למה לי:

39 כגון שהומם - לאחר הגרלה וחיללו על חבירו והוא בעל מום נמי וקמ"ל דהאי שחיללו לקי משום דהקדיש בעל מום ולהכי נקט חיללו דאי לאו דחיללו על בעל מום ליכא מלקות דלא תקדישו על השני: