רש"י על תמורה ט״ו

1 עשר שנים מלך שמואל בעצמו - יחידי בלא שאול הלכך שנה עשירית אינה נמנית באותן מ' שנה. ל"ז מלך דוד קודם למרדו של אבשלום הא מילתא פירש רבי במקום אחר כן שנה עשירית לשמואל היתה לגדולתו של שמואל ולא נפקא לן מקרא בהדיא אלא מדלא משכחת לה מ' שנה למניינא אחרינא וצא וחשוב למיתתו של עלי שהיא תחילת גדולתו של שמואל עד שנת מרדו של אבשלום מ"ט שנה י"ג לשמואל ושאול ושלשים ושש לדוד ועלי מת כשנשבה הארון שנא' שמואל א ד׳:י״ח ויהי כהזכירו וגו' וכתיב שם ו ויהי ארון ה' בשדה פלשתים ז' חדשים הביאוהו פלשתים שם ז ויבאו אנשי קרית יערים וגו' וכשמלך דוד בירושלים על כל ישראל הביא משם את הארון כדכתיב שם ב ו ויוסף עוד דוד וגו' וכתיב שם א ז ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו כ' שנה צא מהן ז' שנים שמלך דוד בחברון ומהן מלך שמואל בעצמו י"א שנה ושאול עם שמואל ב' שנים כדכתיב שם יג ושתי שנים מלך וגו' ושמואל לא מת קודם לשאול אלא ד' חדשי' שכך מפורש בספר שמואל שם כה ושמואל מת וגו' וכתיב בתריה שם כז ויאמר דוד וגו' עתה אספה יום אחד ביד שאול וגו' וברח לו אל אכיש עד שמת שאול וכתיב שם ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וד' חדשים מצינו י"ג שנים לשמואל ושאול משמת עלי עד שמלך דוד ושלשים ושש לדוד כשמרד אבשלום הרי ארבעים וכו' צא מהן ט' שנים לשמואל קודם ששאלו להם מלך הרי מ' שנים מששאלו המלוכה עד שנת מרדו של אבשלום ועד בכלל והכי תניא בסדר עולם היא שנת שלשים ושש למלכות דוד וה"ג עשר שנים מלך שמואל בעצמו ושנה אחת שמלך שאול בעצמו ושלשים ושש לדוד ואני הוספתי משלי על זה. ועוד צא וחשוב נמי מלידתו של שמואל ותמצא כמו כן שי"ג שנה נהג שמואל שררה על ישראל דאמר מר בסדר עולם ועלי הכהן יושב על הכסא והיא מרת נפש וגו' ובאותה שנה נתמנה עלי להיות שופט על ישראל והוא שפט את ישראל ארבעים שנה צא מהן שנה אחת לעיבורו נמצא שמואל בן ל"ט שנה בשעה שנתנבא ועלה לגדולה דמשעה שמת עלי זרחה שמשו של שמואל י"ג שנה לשררותו דכל שנותיו לא היו אלא נ"ב כדנפקא לן בעלמא מ"ק כג מעד הגמל הנער דהיינו כ"ד חדש כדי הנקת תינוק והדר וישב שם עד עולם עולמו של יובל דהיינו נ' שנה ובהללו י"ג שנה היו מובלעים השתי שנים שמלך שאול שהרי שניהם מתו בשנה אחת כדמפרש למעלה:

2 מתני' שכיפרו הבעלים - שאבדה ונתכפר באחרת ונמצאת הראשונה:

3 ושל ציבור - שכפרו באחרת:

4 אינה מתה - דחטאות המתות הפנימיות הלכה למשה מסיני בהא מסכתא וס"ל לת"ק דשל יחיד גמירי ולא של ציבור:

5 תמות - דבצבור נמי גמירי:

6 אמר רבי שמעון מה מצינו כו' - כלומר קי"ל חמשה חטאות מתות חטאת שמתו בעליה ושכפרו בעליה ושעיברה שנתה ולד חטאת ותמורת חטאת וכי היכי דתלת מינייהו לאו בציבור גמירי דהא לא משכחת להו בקרבנות צבור ולד חטאת לא משכחת בציבור דאין נקבה בציבור ותמורת חטאת נמי אין קרבן ציבור עושה תמורה ושמתו בעליה אין הציבור מתים כדאמרי' לקמן בגמרא:

7 אף שכפרו בעליה ושעברה שנתה - אע"ג דמצינן לאשכוחינהו בציבור לא גמירי דמתות:

8 גמ' מהו אומר חטאת יביא - למה לי למיכתב ויקרא ד׳:ל״ב אם כבש יביא קרבנו לחטאת לכתוב אם כבש קרבנו לחטאת וגו':

9 יביאנה - סיפיה דקרא נקבה תמימה יביאנה:

10 ר' שמעון אומר תמות - דחטאת יחיד שכיפרו בעליה היא:

11 והאמר רבי יהודה תמות - דהכי שמעת ליה במתני' אפי' גבי ציבור וכל שכן יחיד:

12 והאמר ר"ש - במתני' גבי יחיד חמשה חטאות מתות וקחשיב להך חטאת שכפרו בעליה וקתני ביחיד דברים אמורים:

13 אבודה בשעת הפרשה - שלא בשעת כפרה דנמצאת הראשונה קודם שנתכפר בשניה כדקתני בברייתא בההיא קאמר רבי יהודה דתרעה דלא גמירי דמתה לרבי יהודה אלא היכא דנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים ודקתני מתניתין תמות באבודה בשעת כפרה גרסינן דאף בשעת כפרתו בשניה היתה עדיין הראשונה אבודה:

14 אידי ואידי בשעת הפרשה - שנמצאת קודם כפרת השניה ומתניתין דקאמר לרבי יהודה תמות רבי יהודה קאמר לה אליבא דרבי דאמר לקמן בפרק ולד חטאת תמורה דף כב: במשנה אבודה בשעת הפרשה אע"פ שנמצאת קודם כפרה מתה וברייתא דקאמר רבי יהודה תרעה אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבי קאמר לה דאמרי אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים:

15 ומי איכא למ"ד כו' - אמתני' פריך:

16 כיוצא בו - לא איתפרש היכא קאי:

17 וחטאת מי קרבה עולה - דכתיב ושעירי חטאת שנים עשר הכל עולה:

18 ואף אותה חטאת אינה נאכלת שהיה רבי יוסי אומר - שעיר של עבודה זרה הביאום כנגד שנים עשר שבטים שעבדו עבודה זרה בימי צדקיהו וציבור שמביאין שעיר לחטאת דכתיב בשלח לך אנשים גבי עבודה זרה ועשו כל העדה פר לעולה וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת וגו' ואותן שעירין נשרפין הן מחוץ למחנה כפר העלם דבר והן שעירין הנשרפין כדאמרינן באיזהו מקומן זבחים דף מז. ובמנחות בהקומץ רבה מנחות דף כז. נפקא לן דהכא מהאי קרא דכתיב גבי פר העלם דבר ועשה לפר וגו' כאשר עשה וגו' והכי תניא ועשה כאשר עשה מה ת"ל לכפול בהזיות כו' וסיפא דברייתא החטאת לרבות שעירי עבודה זרה לידון כפר העלם דבר:

19 וקא קרבה - אע"ג דמתו הבעלים באותן ע' שנה שהיו בבבל:

20 יהיו בניך - כלומר דבנים הוו במקומן ומשו"ה קרבה חטאתן:

21 היינו טעמא שאין הציבור מתים - שאין דין חטאת שמתו בעליה בציבור משעירי מוספי הרגלים וראשי חדשים חטאות נינהו ואמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה משקלים הבאין באדר ואע"ג דאיכא למימר דלמא מתו מרייהו דהנך זוזי קצת מאותן שהביאו השקלים מתו קודם הרגלים ונמצא שמקריבין חטאת שמתו בעליה שהרי יש להן חלק בהן:

22 כי אקרבינהו - להנך שעירי עבודה זרה בימי עזרא:

23 אחיי אקרבינהו - על אותן שהיו עדיין חיין מן העובדים עבודה זרה בימי צדקיהו:

24 ורבים בתרועה - אותן שלא ראו את הבית הראשון היו עכשיו מריעין ושמחין:

25 ודלמא הנך - שחיין עדיין מיעוטא דישראל הוו ואמיעוטא לא מקרבין כמרובין אלא כיחידים כל א' ואחד שעירה ומדאקריב שעירים שעיר לכל שבט כמרובים ודאי אקמאי דמתו סמיך ושמע מינה דאין חטאת ציבור מתה:

26 לקול בכי העם - אלמא רבים היו הבוכים על המריעים ובוכים היו מן הראשונים:

27 הא מזידין היו - בימי צדקיהו:

28 ה"נ מסתברא - דהוראת שעה היתה:

29 בשלמא פרים שנים עשר - לעולה ושנים עשר שעירים לחטאת:

30 כנגד י"ב שבטים - דזהו קרבן ציבור בעבודה זרה פר לעולה ושעיר לחטאת בפרשת שלח לך:

31 שהכל בו - תורה ויראת חטא וגמילות חסדים:

32 דאישתכח אישתכח - אותן שנשתכחו:

33 ודגמירי - אותן שלא שכחו הוו גמירי להו כמשה:

34 ליבא דאימעוט - הלב נתמעט ולא היו יודעין להחזיר אותן ששכחו מתוך פלפול הלכה היאך הלכה והיו חלוקין בהן והלכו אחר המרובין:

35 מגמר - לאותן שלא נשתכחו הוו גמירי להו כמשה:

36 דופי - קס"ד דופי של חטא לא היה באשכולות שעמדו פרנסים של ישראל:

37 גונח - פלניי"ט בלע"ז צועק מכאב לבו כמו גנוחי גנח באימיה דסיסרא שופטים ה בתרגום:

38 ליסטים מזויין - בהמה דקה אין יכולים לשומרה והולכת ורועה בשדות אחרים:

39 ורבנן - והנך רבנן ר' יהודה בר אילעאי ורבי יהודה בן בבא:

40 בתר יוסף בן יועזר דרי דרי הוו - כלומר אחר יוסף בן יועזר הוו אלו לאחר דורות הרבה וקתני דלא מצאו בהן עון אלמא לא היה בהן דופי: