רש"י על תמורה כ״א

1 הוא עצמו - ואע"ג דולד התמורה חזי להקרבה:

2 מאי הוי משני ליה - כלומר מדקאמר משנינא לך שינויי דחיקי בבלאי מכלל דהוה ידע שינויא אחרינא:

3 מתני' הרי אלו כבכור ומעשר - לכל קדושת בכור ומעשר שלא ימכרו באיטליז לאחר שנפל בהן מום ונפדו:

4 חוץ מן הבכור ומן המעשר - מפני שאין הנאתן להקדש במכירתם דדמי בכור לכהן ודמי מעשר לבעלים ומשום הנאה דידהו לא מזלזלינן בקדשים:

5 נפל בהן מום בבכור ומעשר אינו יכול להוציאן מקדושה דבבכור כתיב לא תפדה ובמעשר כתיב לא יגאל:

6 חוץ מן הבכור והמעשר - שאין באין לכתחלה מחוצה לארץ כשאר כל הקדשים:

7 שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן - יש להן תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים ושאר כל הקדשים אע"פ שנפל בהן מום הרי הן בקדושתן וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן והואיל וסופו להקריב דמיהן יעלו הן עצמן ויקרבו:

8 גמ' לא מחייב - מלקות משום כל מום לא יהיה בו:

9 ותיבעי בתשיעי של מעשר - כגון קרא לט' עשירי דקדש ואינו קרב כדאמרינן בשילהי בכורות דף ס. התשיעי נאכל במומו:

10 להוציא את התשיעי - שלא יקרב וכיון דאינו קרב פשיטא לן דלא מיחייב המטיל בו מום הכא נמי כו':

11 בן אנטיגנוס ולא קבלו הימנו - וקשיא אמתני' דקתני אם באו תמימים יקרבו:

12 הא ר' ישמעאל כו' - בסיפא אתיא:

13 ג' זקנים - רבי ישמעאל ור"ע ובן עזאי:

14 בכור ומעשר ובכורים דטעונין הבאת מקום דכתיב דברים י״ב:ה׳-ו׳ והבאתם שמה עולותיכם וגו' ותרומת ידכם אלו בכורים:

15 מה בכור אינו נאכל כו' - כדמפרש לקמיה דבעי מתן דמים ואימורין למזבח:

16 בכורים אינן נאכלין אלא בפני הבית - דכתיב שם כו והנחתו לפני ה' אלהיך:

17 הנחה - לפני המזבח דכתיב והנחתו לפני ה' אלהיך:

18 וליהדר דינא כו' - למה לי קרא ליהדר דינא ולימא בכור יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שטעונין הבאת מקום ואינן נאכלין אלא בפני הבית אף אני אביא מעשר:

19 ומאי קסבר - דפשיטא ליה דבכור אינו נאכל ומעשר שני מספקא ליה:

20 וקידשה לעתיד לבא - תרוייהו בכור ומעשר בני הבאה נינהו ויקריבום הואיל והשתא נמי קדושה היא ירושלים להקריב:

21 ואי לא קידשה לעתיד לבא - ואפילו הכי מספקא ליה ממעשר תיבעי ליה נמי בכור ואמאי יליף מעשר שני מבכור:

22 לעולם לא קידשה לעתיד לבא - ודקשיא מאי שנא בכור דפשיטא ליה בכי האי בכור עסקינן שנזרק דמו בפני הבית וחרב כו' ויליף בשר מדם דכי היכי דאי הוה דם השתא לא היה נזרק דלא קידשה לעתיד לבא בשר נמי לא יאכל:

23 ואתי מעשר שני ויליף מבכור - בהקישא דואכלת לפני ה' וגו' דברים יד דמעשר שני איתקש לבכור וכיון דאיכא בכור דפשיטא לו דלא מיתאכיל אלא בפני הבית כגון האי גמרינן מעשר מיניה:

24 ומי ילפינן קדשים מהדדי - כגון הכא דילפת בשר מדם ומעשר מבשר:

25 והא א"ר יוחנן כו' - ומפרש טעמא באיזהו מקומן זבחים דף מט::

26 למד מן הלמד - כגון הכא דמעשר למד מבשר ובשר גופיה למד מדם:

27 חולין הוא - ולמידין אותו:

28 בתר הלמד אזלי' - דאם הוא חולין למידין אותו מהמלמד:

29 בתר המלמד - דם המלמד בעי למיהוי חולין:

30 מאי איכא למימר - הא הוי המלמד בכור. קשיא לי כיון דלא קידשה לעתיד אמאי מספקא ליה במעשר וכמדומה אני שלשון ירושלמי הכתוב בספרים עיקר וכן קבלתי במס' מכות דף יט. אי קסבר קידשה לעתיד לבוא בכור נמי ליבעי ואי קסבר לא קידשה מעשר נמי לא ליבעי לעולם קסבר קידשה לעתיד לבוא והכא דפשיטא ליה בבכור כגון שנזרק דמו בפני הבית כו' ול"ג כיון דאם איתיה לדם לאו בר זריקה הוא כו' אלא ה"ג ואתי בשר ויליף מדם מה דמו במזבח אף בשרו במזבח כלומר מה דמו של זה נזרק בזמן מזבח אף בשרו לא יאכל אלא בזמן מזבח ואתא מעשר וגמר מהאי בשר:

31 מעשר דגן אינו בא אלא מן הארץ בפ"ק דקדושין בסופו דף לו::

32 אתה מעלה בכור - וברייתא דלא קיבלו מבית אנטיגנוס ר"ע היא ומתני' רבי ישמעאל היא דלא מייתר ליה האי קרא להך דרשא:

33 בכל הרואה - בכל מקום שיוכל לראותו העומד בירושלים:

34 ודין הוא - דאינו נאכל:

35 מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה - דקדשים נפסלין ביוצא:

36 מה לבכור שכן חילקת בזמן אכילתו ואוכליו - חילקת בזמן אכילתו דאינו נאכל אלא לשני ימים ולילה אחד ומעשר שני לעולם וחילקת באוכליו שאינו נאכל אלא לכהנים ומעשר שני לכל אדם:

37 ומאי קשיא ליה - לבן עזאי דקאמר יכול כו' ומנא תיתי לך האי דיאכל בכל הרואה דאיצטריך קרא להכי:

38 ובירושלים לפנים מן החומה - וקשיא ליה בשלמא קדשים קלים בעו מתן דם אלא מעשר ליתאכיל בכל הרואה קמ"ל:

39 ויפסל - מהקרבה הואיל וכתיב שנה בשנה:

40 שנה בשנה - שבע שנים במשמע:

41 יום אחד משנה זו - ששחטו כמצותו בסוף שנתו וקמ"ל קרא דנאכל אותו יום ויום המחרת שהוא משנה האחרת:

42 כחזה התנופה - דהיינו חזה ושוק של שלמים נאכלין לב' ימים ולילה אחד. ל"א יהיה ובשרם יהיה לך כחזה התנופה דמסתמא הוי אזלינן לחומרא ואמרינן זבחים דף נז. כחזה ושוק של תודה וכתיב יהיה להוסיף עוד הוייה אחרת כיוצא בה והיינו יום ב':

43 מתני' ושאבדה ונמצאת בעלת מום - קודם שנתכפר באחרת:

44 אם כיפרו הבעלים - אחרי כן באחרת:

45 תמות - ואפילו לרבנן דאמרי לקמן ופליגי עליה דרבי דאין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שכיפרו הבעלים בהא מודו הואיל ואיכא תרתי לריעותא דאבדה ונמצאת בעלת מום. ולהכי נקט בעלת מום דאי תמימה הואיל ונמצאת קודם כפרה אפילו כיפרו הבעלים שוב באחרת רועה: