רש"י על ביצה ח׳ ב:ט״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה ח׳ ע״ב:ט״ו רש"י על ביצה ח׳ ע״ב:י״ז »

1 ביצה פתח ↗

אֶלָּא: בְּחוֹל אִי נָמֵי מִסְּפֵקָא, אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן: זִיל טְרַח וְכַסִּי. בְּיוֹם טוֹב אִי מִסְּפֵקָא — מִי אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן זִיל טְרַח וְכַסִּי?

2 מהר"ם שיף פתח ↗

שם בגמרא א"ל קיצור בתירוץ זה ל"ל התרת חלבו כיון דע"כ צ"ל ביו"ט מספיקא מי אמרי' לי' טרח וכסי וכן פירש"י בתני ר' זירא בסמוך דז"א דע"כ שמחת יו"ט עדיף מטירחא דהוי טורח לשמחת יו"ט דשרי וא"כ הו"ל לשחוט לכתחלה ולא ניחוש לטירחא וכיון דנשחוט נכסי דמו דלמאי ניחוש הא הוי מוכן ואין כאן מחוסר כלל באפר כירה וכמ"ש רש"י לכן אמר גזירה משום התרת חלבו לכן אין שוחטין לכתחלה ומקשה בחול מאי איכא למימר ומשני איהו לומד מכח טירחא וכו' ועיין היטב:

1 אלא - לא גרסינן:

2 בחול אי נמי ספקא הוא כו' - כלומר בחול זה שהורוהו לכסות לא מחזיק ליה בחיה ודאית דמימר אמר אי נמי מספקא להו לרבנן אי חיה אי בהמה אמרי ליה זיל טרח וכסי כו' אמרי ליה גרסינן:

2 מהר"ם שיף על ביצה פתח ↗

ברש"י בד"ה בחול אי נמי ספיקא כו' אמרי ליה טרח וכסי' כו' אמרי' לי' גרסינן. נ"ל דהוי יש ספרים דלא גרסי אמרי לי' והוי תירוץ בפני עצמו משום טירחא יתירא לא התירו מספיקא ודוקא בודאי התירו כדאמר אח"כ ר' יוסי בר יאסינאה. לכך אמר אמרי לי' גרסינן והיינו דאמרי אינשי אי לאו דודאי חי' הוא וחלבו מותר לא היו מתירין מספיקא לטרוח. וי"ל נמי שפיר אלא לא גרסינן ובח"ש מחקו די"ל כי יש גורסין אלא ומחקו אמרי לי' והוי תירוץ בפני עצמו לכך אמר דלא היא אלא איפוך. אלא ל"ג. ואמרי לי' גרסינן ותירוץ אחר הוא:

« רש"י על ביצה ח׳ ע״ב:ט״ו רש"י על ביצה ח׳ ע״ב:י״ז »