רש"י על ביצה כ״ג

1 על גבי חרס - שהסיקו:

2 מותר - דכבוי ליכא והבערה נמי ע"י שינוי היא כלאחר יד וליכא איסורא דאורייתא:

3 דקמוליד ריחא - שנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה:

4 סחופי כסא אשיראי - לכפות כוס מבושם על השיראים של מלבוש להכניס בהן ריח הבושם שבכוס:

5 אסור - דקא מוליד ריח בשיראים:

6 מאי שנא ממוללו ומריח בו - דתניא במשילין גבי עצי בשמים מוללו בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו או קוטמו שיהא מקום הקטימה לח ונותן ריח ובתלושין קמיירי:

7 רבא אמר על גבי גחלת נמי מותר - כשמואל דאוכל נפש הוא עשון פירות זה ושוה לכל נפש ואי משום כבוי והבערה ואולודי ריחא מידי דהוה אבשרא אגומרי דאיכא כל הני ושרי:

8 קטורא שרי - כן דרש להם ולא פירש דבריו:

9 אי קטורא בידי - שעושין לבתי שוקים ולבתי ידים של חלוקי הנשים שמקמטין אותן על עץ חלק או על אגודה של קשים וקורין אופרונציי"ר מעשה אומן הוא ואסיר וקטורא לשון קשר:

10 ואי קטורא - לשון קטור הכבשן דהיינו לעשן:

11 אסור משום דמוליד ריח - והיכי דריש דשר:

12 בשרא אגומרי - מוליד נמי ריח בפחמין:

13 אלמלא תודוס אתה - חכם גדול ונכבד:

14 קדשים סלקא דעתך - מאי קרוב להאכיל קדשים איכא היאך יכולין להיות קדשים ואין אדם מקדישן:

15 אימא כעין קדשים - והכי שלחו ליה שאתה מאכיל את ישראל כעין קדשים והרואה אומר הוקדשו לפסח:

16 מתני' פרתו יוצאה - בשבת:

17 ברצועה שבין קרניה - לנוי ואמור רבנן משאוי הוא ואינו תכשיט לה:

18 ומקרדין - אישטריליי"ר במגרדת של ברזל ששיניה דקות ואע"ג דעביד חבורה:

19 ברחים שלהן - כעין אותם שלנו:

20 מקרצפים - במגררת של עץ ששיניה גסות ואין עושה חבורה:

21 גמ' במאי קא מיפלגי - כולה לישנא לא גרסינן וה"ג ושלש מחלוקות בדבר ר' יהודה סבר דבר שאין מתכוין אסור מיהו קרוד קטנים ועושין חבורה קרצוף גדולי' ואין עושין חבורה ולא גזרינן קרצוף אטו קרוד ורבנן סברי לה כרבי יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין אסור וגזרינן קרצוף אטו קרוד ור' אלעזר בן עזריה סבר דבר שאין מתכוין מותר ופירש ר' יהודה סבר חבורה אע"פ שאין מתכוין לה אסור מיהו הך חששא בקרוד איתא הלכך אין מקרדין אבל בקרצוף ליכא למיחש משום חבורה:

22 ורבנן סברי נמי כר' יהודה דבר שאין מתכוין אסור - ואין מקרדין ומחמירי מיניה דגזרי קרצוף אטו קרוד:

23 ור' אלעזר סבר - הואיל ואין מתכוין לחבורה אף על גב דזמנין דמתרמי שרי הלכך אפי' קרוד שרי:

24 הלכה כר' שמעון - דאמר שבת כב. מו: גורר אדם מטה כסא וספסל דדבר שאינו מתכוין מותר:

25 מתני' טמאה משום שלשה כלים - מקבלת טומאה על שם שלשה כלים נפקא מינה דאי נמי אזל חד שמא מינה טמאה משום אידך ובגמרא מפרש לה:

26 גמ' תחתונה - שמקבלת אבק הפלפלין כשנופל דרך נקבי המכבר:

27 משום כלי קבול - שכלי עץ שיש לו בית קבול הוא:

28 אמצעית - שהיא מקפת את המכבר משום כלי עץ לא מטמאה דאין קבולה קבול אלא חכמים גזרו טומאה על הכברה משום ארוג ואפי' אין המכבר של מתכת מטמאה משום כלי כברה ושלנו שהיא של מתכת ודאי טמאה משום פשוטי כלי מתכות:

29 ועליונה - שמכתשין ושוחקין בה הפלפלין טמאה משום כלי מתכות דמשום כלי עץ ליכא לטמויה דפשוטיהן טהורין אלא משום צפוי התחתון שהוא עיקר והעץ בטל אצלו:

30 מתני' עגלה של קטן - שעושין לו לשחוק ויושב עליה ומטלטלין אותו עליה:

31 טמאה מדרס - אם התינוק זב נעשית העגלה אב הטומאה דמיוחדת לישיבה היא דהא סומך קטן עליה נמצאת שהיא מיוחדת לו לישיבה ואין אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו דאילו לא מיחדא להכי לא הות אב הטומאה כדתניא יכול כפה סאה וישב עליה כו' שבת דף נט.:

32 ונטלת בשבת - דתורת כלי עליה:

33 ואינה נגררת - בשבת:

34 אלא על גבי כלים - על גבי בגדים מפני שעושה חריץ בקרקע וחופר חייב משום חורש:

35 מפני שכובשת - חריץ הנראה בהלוכה לא על ידי חפירה הוא אלא כובשת ודורסת הקרקע ונדוש תחתיה ונעשה מקומה נמוך אבל אינו זז עפר ממקומה:

36 גמ' לעשות חריץ גרסינן:

37 כובשת אין - כובשת הוי אבל חריץ לא עבדא:

38 תרי תנאי ואליבא דרבי יהודה - חד סבר העגלה נמי כשאר כלים דעושה חריץ בגרירתה שפעמים שאין האופן מתגלגל והוא נגרר וחופר ואידך סבר לא שכיח הכי ואינה אלא כובשת תחת גלגולה:

39 אין צדין דגים - אף על גב דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יום טוב טעמא משום דאי אפשר מערב יום טוב דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם ויסריח אבל צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודתו במים ולא ימות ולמחר יטלהו:

40 ביברים - של דגים הן בריכות של מים שקורין ויביי"ר ביברין של חיה קרפיפות מוקפין גדר סביב וכונסין לתוכן חיות הבר ויולדות ומגדלות שם:

41 ואין נותנין - לפני הדגים מזונות ואפי' למאן דאמר נפש בהמה במשמע הני מילי דמזונותן עליך אבל דגים אפשר להם בלא מזונות שהם אוכלים שרשי עשבים וקרקע וגדול אוכל את הקטן:

42 אבל צדין חיה ועוף - המכונסים מאתמול קא סלקא דעתך השתא כיון דמוקפים גדר הוו להו כנצודין ועומדין אבל דגים נשמטין לחורים ולסדקים והויא צידה ביום טוב:

43 ונותנין לפניהם מזונות - בימי החורף צריכין מזונות ואף בימי הקיץ במקום דריסת בני אדם שאין עשבים עולים בו: