רש"י על ביצה י״ז

1 היינו קלקולא - אם היה מותר לערב אתמול והוא אסר:

2 מתחיל בשל שבת - ברכה אחת לשניהם ומתחיל להזכיר שבת תחילה ותתן לנו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה:

3 ומסיים - הברכה בשל שבת מקדש השבת ותו לא:

4 ואומר קדושת היום באמצע - ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה:

5 תני תנא קמיה דרבינא - במילתיה דרבי מקדש ישראל והשבת והזמנים:

6 אטו שבת ישראל מקדשי ליה - שקדמת קדושת ישראל לשל שבת בשלמא זמנים צריך להקדים קדושת ישראל לקדושתן שעל ידי קדושת ישראל נתקדשו הם ואילו לא נתקדשו ישראל לא היו קובעים חדשים וקוראין מועדים בבית דין:

7 אלא שבת מקדשא וקיימא - מששת ימי בראשית ואינה תלויה בקביעות דראש חדש:

8 מתפלל שבע - כשאר שבתות כי היכי דבחול אין לו למועד ברכה קבועה בשלש תפלות הללו אף בשבת אין צריך לקבוע לו ברכה לבית שמאי ולא לכללו לבית הלל:

9 מעין המאורע - ראש חדש או מועד:

10 בעבודה - כגון יעלה ויבא בברכת עבודה:

11 בהודאה - כמו שאומר על הנסים בחנוכה ופורים:

12 כל מקום שזקוק לשבע - ואפי' ערבית ושחרית ומנחה:

13 אין הלכה כאותו הזוג גרסינן אלא כתנא קמא דאמר ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה מיהו לאו הלכתא כוותיה בהא דקאמר ובמוספין מתחיל כו' אלא בהא הלכתא כרבי דאמר אף חותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים או ראשי חדשים בראש חדש:

14 מיום טוב לחבירו - אם נזכר ביו"ט ראשון וחלו שני ימים טובים חמישי וערב שבת ומתנה אם היום חול ומחר קדש עירובי עירוב ואם חלוף איני צריך לערב לתבשילין ובתחומין יאמר אם היום קדש אין בדברי כלום ולמחר יאמר כמו כן בשל תחומין ובאותה הפת עצמה דממה נפשך הוי עירוב אבל בשל תבשילין אין צריך לשנות ולחזור את תנאו למחר:

15 דלמקני שביתה בשבתא - לאו דוקא שבתא נקט אלא יו"ט קרי שבתא לא התירו לו לקנות שביתה ביום טוב ואפי' מספק ואם התירו בעירובי תבשילין התם משום כבוד שבת התירו:

16 אין אופין - פת:

17 ממלאה אשה כו' - דבחד טרחא סגי וכן בנחתום לגבי מלוי:

18 אבל לאפות - כל ככר וככר צריכה אפיה ורדיה לעצמה:

19 בזמן שהתנור מלא - שתנורים קטנים היו ומדביקין פת בדפנות ומתוך שהוא מלא מתמעט חללו ואין מקום לחמימותו להתפשט והפת נאפת יפה:

20 הוא נאסר - לאפות:

21 וקמחו נאסר - שלא יהו אחרים אופין קמחו בעודו שלו:

22 לאקנויי קמחו - אם צריך לתת במתנה את קמחו שיהו אחרים מותרים לאפותו ולתת לו:

23 בשלמא לא גרס:

24 ולא יטמין - כדרך שמטמינין תבשיל שבת:

25 עבר ואפה מאי - מהו שיאכל בשבת:

26 ואי איתא - דעבר ואפה מותר מכדי תנא אתקנתא קא מהדר נתני נמי הך תקנתא בהדי הך דמקנה קמחו:

27 תקנתא דהיתרא - העשויה בהיתר:

28 שלא יערים - לאחר שבשל לצורך. לומר עוד אני צריך להזמין אורחים ויבשל תבשילין אחרים ויותירם לשבת אבל בקדרה אחת אם ירבה לשבת הא אמר דאפי' לחול שרי כדלעיל ממלאה אשה קדרה בשר ואע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת:

29 ואם הערים אסור - לאכול דאחמור רבנן בהא מילתא שלא לעקור תורת עירוב ולא דמי להערמה דרב אדא בר אהבה דמלח גרמא גרמא דאין עבוד באוכלין ואי משום טרחא הא עדיפא דלמא חס שלא יסריח הבשר וממנע ולא שחיט וקס"ד דהוא הדין לעבר ואפה:

30 שאני הערמה כו' - לעולם עבר ואפה מותר והערמה אינה ראיה לכאן דשאני הערמה ממזיד דאיכא למימר אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממזיד דאלו מזיד רשע הוא לעבור על דברי חכמים ואין אחרים למדים הימנו והוא עצמו משים אל לבו ושב הלכך לא מעקרא תורת עירוב אבל מערים סבור לעשות בהיתר הלכך לא ישיב אל לבו לחזור בו ואחרים למדין הימנו ומעקרא תורת עירוב הלכך קנסוהו רבנן:

31 הא מני - דקתני אם הערים אסור:

32 חנניה היא - דשמעינן ליה דמחמיר בעירובי תבשילין ואליבא דבית שמאי:

33 במזיד לא יאכל - שעבר על השבות דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט אלמא אחמור רבנן במילתייהו ואפי' גבי עונג שבת:

34 דאית ליה פירי אחריני - לשבת:

35 המטביל כליו - במקוה שיש לו בחצרו ועבר אדרבנן דאמרי במתניתין מטבילין כלים מלפני השבת דנראה כמתקן:

36 ישתמש בהן - בו ביום:

37 אפשר בשאלה - לשאול כלים מחברו ולהשתמש:

38 אסורא דשבת - בשול שבת מאבות מלאכות הוא ואיסור סקילה הוא הלכך קנסוה רבנן למזיד אבל עבר ואפה ביום טוב לשבת אסורא דרבנן הוא דעבד:

39 על מה נחלקו על דג וביצה שעליו שבית שמאי אומרים שני תבשילין - צריך וזה כתבשיל אחד שמחובר בו ובטיל לגביה וב"ה אומרים דיו בתבשיל אחד כזה:

40 ושוין שאם פרפר ביצה - מבושלת ונתן לתוכו דלחודיה קאי שהן שני תבשילין:

41 שרסק - מינצ"ר בלעז:

42 קפלוטות - כרתי פורי"ש בלעז:

43 כתנא דידן - דמתניתין דקתני בית הלל שרו בתבשיל אחד:

44 אם התחיל בעיסתו - לתקנה ולאפותה ע"י עירובו:

45 מתני' מטבילין את הכל - כל הצריך טבילה בין אדם בין כלים:

46 מלפני השבת - דקי"ל בר"ה דף טז: חייב אדם לטהר את עצמו ברגל דכתיב ובנבלתם לא תגעו ויקרא י״א:ח׳ ומוקים לה ברגל הלכך יטביל מערב שבת דאסור להטביל בשבת וביו"ט:

47 ובית הלל אומרים כו' - והא דנקט שבת רבותא אשמועינן לב"ה דאפי' בשבת שרו באדם ובגמרא מפרש מאי טעמא דכלים אסורים:

48 ושוין שמשיקין את המים - מי שיש לו מים יפין לשתות ונטמאו ממלא מהן כלי אבן ונותנם במקוה מים מלוחים עד שמשיק מים למים ונמצאו אלו זרועים ומחוברים למי המקוה ובטלי אגבייהו וטהרו ואין עוד טהרה במקוה לכל אוכל ומשקה אלא למים ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה כדאמרינן בפסחים בפרק כל שעה פסחים דף לד::

49 אבל לא מטבילין - בגמרא מפרש שאין נותנין אותן בכלי עץ טמא הצריך טבילה להשיקן בו כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים:

50 ומטבילין מגב לגב - ביום טוב:

51 ומחבורה לחבורה - בגמרא מפרש לה: