רש"י על ביצה כ״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה כ״ז ע״ב:י״ג רש"י על ביצה כ״ט ע״א:א׳ »

1 מַתְנִי׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כׇּל עִיקָּר.

2 גְּמָ׳ מַאי ״כׇּל עִיקָּר״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֲפִילּוּ לְשׇׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים. אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: וְהוּא דְּתַלְיָא בִּתְרִיטָא.

3 וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: טַבָּח אוּמָּן אָסוּר לִשְׁקוֹל בָּשָׂר בַּיָּד. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: טַבָּח אוּמָּן אָסוּר לִשְׁקוֹל בָּשָׂר בְּמַיִם.

4 וְאָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי: אָסוּר לַעֲשׂוֹת בֵּית יָד בַּבָּשָׂר. אָמַר רָבִינָא: וּבִידָא שְׁרֵי.

5 אָמַר רַב הוּנָא: מוּתָּר לַעֲשׂוֹת סִימָן בַּבָּשָׂר, כִּי הָא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְחַתֵּךְ לַהּ אַתְּלָת קַרְנָתָא.

6 רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי שׁוֹקְלִין מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה בְּיוֹם טוֹב. כְּמַאן? לָא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְלֹא כְּרַבָּנַן! אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה, הָאָמַר: שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְּנֶגֶד הַקּוֹפִיץ. כְּנֶגֶד הַכְּלִי — אִין, כְּנֶגֶד מִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא! אִי כְּרַבָּנַן, הָא אָמְרִי: אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כׇּל עִיקָּר!

7 אִינְהוּ דַּעֲבוּד כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שׁוֹקְלִין מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה בְּיוֹם טוֹב. אֲמַר רַב יוֹסֵף: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הוֹאִיל וּתְנַן בִּבְכוֹרוֹת כְּוָתֵיהּ.

8 דִּתְנַן: פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין — הֲנָאָתָן לַהֶקְדֵּשׁ, וְשׁוֹקְלִין מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה בַּבְּכוֹר.

9 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְדִלְמָא לָא הִיא, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָכָא, אֶלָּא דְּלֵיכָּא בִּזְיוֹן קָדָשִׁים, אֲבָל הָתָם דְּאִיכָּא בִּזְיוֹן קֳדָשִׁים — לָא.

10 אִי נָמֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלָא מִחֲזֵי כְּעוֹבָדִין דְּחוֹל, אֲבָל הָכָא דְּמִחֲזֵי כְּעוֹבָדִין דְּחוֹל — לָא.

11 לְמֵימְרָא דְּקָפְדִי אַהֲדָדֵי? וְהָא הָנְהוּ שַׁב בִּנְיָתָא דַּאֲתוֹ לְבֵי רַבִּי, וְאִשְׁתַּכַּח חֲמֵשׁ מִנַּיְיהוּ בֵּי רַבִּי חִיָּיא, וְלָא קָפֵיד רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי!

12 אָמַר רַב פָּפָּא, שְׁדִי גַּבְרָא בֵּינַיְיהוּ: אִי רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי וּבַר קַפָּרָא.

13 מַתְנִי׳ אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ.

14 גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּמַשְׁחֶזֶת שֶׁל אֶבֶן, אֲבָל בְּמַשְׁחֶזֶת שֶׁל עֵץ — מוּתָּר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הָא דְּאָמְרַתְּ שֶׁל אֶבֶן אָסוּר, לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְחַדְּדָהּ, אֲבָל לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ — מוּתָּר. מִכְּלָל דִּבְשֶׁל עֵץ — אֲפִילּוּ לְחַדְּדָהּ, נָמֵי מוּתָּר.

15 אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא: בְּשֶׁל עֵץ מוּתָּר, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הָא דְּאָמְרַתְּ בְּשֶׁל עֵץ מוּתָּר, לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ, אֲבָל לְחַדְּדָהּ — אָסוּר. מִכְּלָל דִּבְשֶׁל אֶבֶן — אֲפִילּוּ לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ אָסוּר.

16 אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין: אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, אֲמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְחַדְּדָהּ, אֲבָל לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ — מוּתָּר, מִכְּלָל דְּעַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ — אֲפִילּוּ לְחַדְּדָהּ, נָמֵי מוּתָּר.

17 וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא: אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ, אֲבָל לְחַדְּדָהּ — אָסוּר. מִכְּלָל דִּבְמַשְׁחֶזֶת — אֲפִילּוּ לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ אָסוּר.

18 מַאן תַּנָּא דִּבְמַשְׁחֶזֶת אָסוּר? אָמַר רַב חִסְדָּא: דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא: אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר אַף מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ.

19 אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב חִסְדָּא: דָּרְשִׁינַן מִשְּׁמָךְ הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ: יְהֵא רַעֲוָא דְּכׇל כִּי הָנֵי מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא תִּדְרְשׁוּן מִשְּׁמַאי.

20 אָמַר רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרָבָא, וַהֲוָה קָא

21 מְעַבַּר לְסַכִּינָא אַפּוּמָּא דְּדִקּוּלָא, וְאָמְרִי לֵיהּ: לְחַדְּדָהּ קָא עָבֵיד מָר, אוֹ לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ? וְאָמַר לִי: לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ. וַחֲזֵיתִי לְדַעְתֵּיהּ דִּלְחַדְּדָהּ קָא עָבֵיד, וְקָסָבַר: הֲלָכָה, וְאֵין מוֹרִין כֵּן.

22 וְאָמַר אַבָּיֵי: הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּמָר, וַהֲוָה קָא מְעַבַּר סַכִּינָא אַשִּׂפְתָּא דְרִחְיָא. וַאֲמַרִי לֵיהּ: לְחַדְּדָהּ קָא בָּעֵי מָר, אוֹ לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ? וְאָמַר לִי: לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִיתָהּ. וַחֲזִיתִי לְדַעְתֵּיהּ דִּלְחַדְּדָהּ קָא עָבֵיד, וְקָסָבַר: הֲלָכָה, וְאֵין מוֹרִין כֵּן.

23 אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לְהַרְאוֹת סַכִּין לְחָכָם בְּיוֹם טוֹב? רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב בִּיזְנָא שָׁרֵי, וְרַבָּנַן אָסְרִי. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: תַּלְמִיד חָכָם רוֹאֶה לְעַצְמוֹ, וּמַשְׁאִילָהּ לַאֲחֵרִים.

24 וְאָמַר רַב יוֹסֵף: סַכִּין שֶׁעָמְדָה — מוּתָּר לְחַדְּדָהּ בְּיוֹם טוֹב. וְהָנֵי מִילֵּי הוּא דְּפָסְקָא אַגַּב דּוּחְקָא.

25 דָּרַשׁ רַב חִסְדָּא, וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף: אֶחָד סַכִּין שֶׁנִּפְגְּמָה, וְאֶחָד שַׁפּוּד שֶׁנִּרְצַם, וְאֶחָד גְּרִיפַת תַּנּוּר וְכִירַיִם בְּיוֹם טוֹב — בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן. דְּתַנְיָא: אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר אַף מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ.

26 מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא — אָמַר קְרָא: ״הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם״. ״הוּא״ — וְלֹא מַכְשִׁירָיו. וְרַבִּי יְהוּדָה, אָמַר קְרָא: ״לָכֶם״, לָכֶם — לְכׇל צׇרְכֵיכֶם.

27 וְתַנָּא קַמָּא, הָא כְּתִיב ״לָכֶם״? אָמַר לָךְ: הַהוּא, ״לָכֶם״ — וְלֹא לְגוֹיִם.

28 וְאִידַּךְ נָמֵי, הָא כְּתִיב ״הוּא״, אָמַר לָךְ: כְּתִיב ״הוּא״, וּכְתִיב ״לָכֶם״, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּמַכְשִׁירִין שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כָּאן בְּמַכְשִׁירִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.

29 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שַׁפּוּד שֶׁנִּרְצַף — אָסוּר לְתַקְּנוֹ בְּיוֹם טוֹב. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּאַף עַל גַּב דְּמִפְּשִׁיט בִּידֵיהּ.

30 וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שַׁפּוּד שֶׁצָּלוּ בּוֹ בָּשָׂר — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּיוֹם טוֹב. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב מַלְכִּיּוֹ: שׁוֹמְטוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּקֶרֶן זָוִית.

31 אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב הוּנָא: וְהוּא שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר. רָבִינָא אָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר — מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ, מִידֵּי דְּהָוֵה אַקּוֹץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.

32 אָמַר רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: שַׁפּוּד, שְׁפָחוֹת, וְגוּמוֹת — רַב מַלְכִּיּוֹ.

33 בְּלוֹרִית, אֵפֶר מִקְלֶה, וּגְבִינָה — רַב מַלְכִּיָּא.

34 רַב פָּפָּא אָמַר: מַתְנִיתִין וּמַתְנִיתָא — רַב מַלְכִּיָּא. שְׁמַעְתָּתָא — רַב מַלְכִּיּוֹ. וְסִימָנָיךְ: מַתְנִיתִין מַלְכְּתָא. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שְׁפָחוֹת.

35 מַתְנִי׳ לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח: שְׁקוֹל לִי בְּדִינָר בָּשָׂר, אֲבָל שׁוֹחֵט וּמְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם.

36 גְּמָ׳ הֵיכִי עָבֵיד? כִּי הָא

פירוש רש"י על ביצה כ״ח

1 מתני' ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר - טבח המוכר בשר במשקל אע"פ שאסור לשקול בליטרא דהיינו מעשה חול מותר הוא לשקול כנגד הכלי וכנגד הקופיץ סכין גדול שקוצבין בו בשר דאיכא שנוי ולא הוי מעשה דחול:

2 אין משגיחין - אין מעיינין:

3 גמ' מאי כל עיקר - מאי אתא לרבויי האי כל עיקר נימא וחכמים אוסרין:

4 אפי' לשמרו מן העכברים - אין נותנין אותו במאזנים התלויין ביתד גבוה:

5 והוא דתליא בתריטא - בטבעת שתולין אותן בה כששוקלין דמחזי כנותנו לשם משקל:

6 טבח אומן - שיודע לכוין משקל כנגד משקל בידיו:

7 אסור לשקול בשר ביד - לאחוז הליטרא בידו אחת והבשר בידו אחרת ולכוין דבחול נמי כיון דאומן הוא בכך אורחיה הכי:

8 במים - שיש לו שנתות וסימנים בכלי ונותנין בו מים והסימנים מודיעין אותו כמה המים עולין למעלה בשביל ליטרא בשר שכבר שיערו לכך:

9 בית יד - נקב לאחוז בו:

10 ובידא שרי - לנקוב באצבעו שרי דלאו דרך חול הוא אבל בסכין דרך חול הוא כשמוכר בשר עושה בו בית יד ונותנו ללוקח להוליכו לביתו ובי"ט צריך לשנות לעשות היכר שאין מקח וממכר מותר בו:

11 סימן בבשר - שלא יחליפהו הנושאו:

12 אתלת קרנתא - כשהיה משלח הבשר לביתו היה רגיל לעשות כל חתיכה בעלת שלש קרנות כזה △ וכבר היו מכירין אנשי ביתו שזה היה סימן שלו:

13 ר' חייא ורבי שמעון ברבי - כשהיו חולקין בשר ביניהם היו שוקלין אותה מנה כנגד מנה ביו"ט:

14 כנגד כלי אין - דבחול לאו הכי אורחיה אבל מנה כנגד מנה כך דרך כל החולקין:

15 הואיל ותנן בבכורות כותיה - דאסור לשקול ולמכור בכור בעל מום ששחטו כהן בליטרא שלא לעשות מעשה חול בקדשים דבזיון הוא וקתני דמנה כנגד מנה ויודע כמה משקל ראשונה ושוקל כנגדה מותר אלמא לאו עובדא דחול חשיב ליה:

16 דתנן פסולי המוקדשין הנאתן להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור - סיפא דמתני' נקט ורישא הכי איתא כל פסולי המוקדשין נמכרים באטליז ונשקלים בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר שהנייתן לבעלים אבל פסולי המוקדשין הנייתן להקדש ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור וכן פירושה כל קדשים בעלי מומים שנפדו במומן אף על פי שעדיין מקצת קדושה עליהן שאסרן הכתוב בגיזה ועבודה כדאמרינן בבכורות דף טו. תזבח ולא גיזה וכו' אפילו הכי נוהגין מעשה חולין בהן בזו שנשחטין באטליז ונמכרין באטליז בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר שהניית מכירתן ביוקר אינה להקדש אלא לבעלים לפי שאין להם פדיון במומם להיות דמיהן נכנסין לקדושתן דבבכור נאמר לא תפדה ובמעשר נאמר לא יגאל ויקרא כז אלא נאכלין לבעלים במומן הלכך אין נוהגין בהן מעשה חולין במכירת בשרם כשנפל בהן מום ושחטום הבעלים בעלים דבכור כהן ובעלים דמעשר ישראל אבל שאר פסולי המוקדשים הניית מכירתן ביוקר להקדש היא ואע"פ שכבר נפדו קודם שחיטה דהא קודם פדייה אין נשחטין דבעי העמדה והערכה אפילו הכי הניית מכירתן ביוקר להקדש שלפי מה שיודע שהנאתו יפה הוא מוסיף פדיונו מתחלתו לפיכך מבזין אותו למוכרו באטליז שהכל פונים שם ליקח בשר:

17 ושוקלין מנה כנגד מנה - כשמוכרו בתוך הבית אלמא כי האי גונא לאו משקל הוי:

18 לא היא - לא סבירא להו לרבנן דבכורות כר' יהושע בי"ט ולא ר' יהושע ס"ל בבכור דשרי:

19 ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דלא עביד מעשה דחול - דהתם מכירה היא ואין דרך לשקול בשר הנמכר במנה כנגד מנה:

20 אבל הכא - גבי רבי חייא ור"ש ברבי קא עבדי עובדין דחול דהא חלוקה היא וכן דרך כל החולקין ולא סבירא להו לרבנן דבכורות כר' יהושע:

21 ומי קפדי אהדדי - ר' חייא ור"ש ברבי לחלוק בשר במשקל והלא מוותרין זה לזה ונוטלין זה משל זה משום חבה:

22 דהנהו שב בניתא - שבעה דגים שבאו לרבי ונמצא שנטל רבי חייא חמש והוליכן לביתו:

23 ולא קפיד רבי שמעון ברבי - לומר משל אבי הוא נזון יותר ממני:

24 אי ר' חייא ור' ישמעאל בר' יוסי - היו אותן שחלקו שהן היו רגילין ליקח זה עם זה אי ר"ש ברבי ובר קפרא:

25 מתני' אין משחיזין - אגוייזי"ר בלע"ז:

26 אבל משיאה על גבי חברתה - דמשני כדרך חול:

27 גמ' משחזת של אבן - דמתקנת ליה שפיר דמחזי כמתקן בחול:

28 מכלל דבשל עץ כו' - גמרא קא דייק מדאוקי רב יהודה איסורא בשל אבן בלחדדה מכלל דבשל עץ אף לחדדה שרי דמאי דאסר רב הונא בשל אבן שרי דכוותה בשל עץ:

29 איכא דמתני לה - להא דרב יהודה:

30 אסיפא - דמלתיה דרב הונא:

31 איכא דמתני לה - להא דרב יהודה אמתני' ולאו אמלתיה דרב הונא:

32 לחדדה - הוי תקון להעביר שמנונית אינו אלא כהדחה בעלמא:

33 מתיר אף מכשירי אוכל נפש - וטעמא משום דדריש יעשה לכם לכל צרכיכם:

34 דרשינן משמך - נדרוש משמך:

35 מעבר לסכינא אפומא דדקולא - משפשף סכין על פי הסל:

36 הלכה - כרבי יהודה ומותר כל איש לעשות אבל אין מורין לרבים כן שלא יזלזלו אף בשאפשר לעשותו מבעוד יום דכל הני דשרינן כגון שנתקלקלו ביו"ט או שהיה אתמול טרוד כדאמרינן לקמן דלא התיר ר' יהודה אלא במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט:

37 מהו להראות - הטבח סכין לחכם בי"ט לבדוק שהטילו חכמים על הטבחים להראות סכין לחכם קודם שישחוט שום בהמה ומהו לעשות כן בי"ט מי מחזי כעובדא דחול דאוושא מלתא שדעתו למכור באטליז או לא מחזי:

38 רואה לעצמו - בביתו סכין שלו דלא אוושא מלתא:

39 שעמדה - מחריפות שלה שאינה חותכת יפה אבל לא נפגמה:

40 מותר לחדדה ביו"ט - ואע"ג דמאתמול ומשלשום התחילה לקלקל ולילך דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה מאתמול דסבר לא צריכנא אבל נפגמה מאתמול לא הוי שרי דמוכחא קלקול שלה והוה ליה למעבד מאתמול:

41 והני מילי דפסקא אגב דוחקא - אבל אם אינה חותכת כלל אסור לחדדה דטרחא יתירא הוא:

42 אחד סכין שנפגמה ואחד שפוד שנרצם - בי"ט אשפויינטי"ר בלע"ז שנשבר ראשו:

43 ואחד גריפת תנור - שנפל לתוכו מן הטיח שלו ולא היה יודע מבעוד יום:

44 באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן - נכנסנו בדבר זה למחלוקתן שממחלוקתן אנו יכולים ללמוד שאף אלו ממכשירי אוכל הן:

45 שפוד שנרצף - נמעך שדרסו עליו ונעקם אבל לא נשבר:

46 אסור לתקנו ביו"ט - שהרי יכול להשתמש בו כמו שהוא וטרחא דלא צריך הוא:

47 ואע"ג דמפשיט בידיה - שמתפשט בידים ואינו צריך להכות עליו בפטיש:

48 שפוד שצלו בו - בשר ביו"ט:

49 אסור לטלטלו - מיד לאחר שנצלה הצלי לפי שנמאס ומוקצה וכבר נעשה צורך יו"ט:

50 שומטו ומניחו בקרן זוית - שומטו מלפניו מהר בגרירא וטלטול מן הצד עד שיעבירו מלפניו לקרן זוית אבל לא טלטול גמור:

51 שרי לטלטולי - בטלטול גמור ולסלקו שלא יזוקו בו אנשי ביתו:

52 מידי דהוה אקוץ ברה"ר - דאמר בפרק כירה שהסיקוה שבת דף מב. דמותר להוליכה פחות פחות מד' אמות עד שמסלקנה לצדי רה"ר כדי שלא תזיק:

53 שפוד שפחות וגומות רב מלכיו - אלו שלש הלכות רב מלכיו אמרן ולא רב מלכיא מפני ששמותיהן דומין זה לזה ויש שמחליפין שמועה של זה בשל זה נתנו בהם סימן לסדר השמועות שפוד הא דאמרן שפחות משנה היא בכתובות ר"א אומר אפי' הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זמה ואמר רב מלכיו הלכה כר"א גומות שמעתא היא ולא נאמרה על המשנה ולענין שתי שערות דאם נמצאו לה גומות של מקום שער אע"פ שאין שם שער גדולה היא וחולצת דאין גומא אא"כ היה בה שער אלא שנשרו:

54 בלורית - במס' ע"ז ועל ברייתא נאמרה הא דרב מלכיא לפרושא לברייתא דת"ר כותי המסתפר מישראל כיון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו מפני שהכותי כשהוא מסתפר מניחה לשם ע"ז ואמר עלה וכמה אמר רב מלכיא שלש אצבעות לכל רוח ורוח לכל סביבותיה לא יגע שאם יגלח וילך עד הבלורית נמצא מניח לו בלוריתו ותיקנה לו לשם ע"ז:

55 אפר מקלה - שמעתא היא במסכת מכות אמר רב מלכיא לא יתן אדם אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראה ככתובת קעקע:

56 גבינה - אפירושא דמתניתין אתמר במס' ע"ז מפני מה אסרו גבינות במשנתנו ואמר רב מלכיא מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר:

57 מתניתין ומתניתא רב מלכיא - אסימנא דאתנח ברב מלכיא פליג רב פפא:

58 שפחות - דמתניתין היא ומשוית ליה ברב מלכיו לאו דידיה היא דכל מתניתין ומתניתא דאית בהו רב מלכיא אמר פירושן אבל שמעתתא דאמרת ברב מלכיו כגון שפוד וגומות דידיה נינהו:

59 מתני' שקול לי בדינר בשר - שאסור להזכיר שם דמים:

60 אבל שוחט - הוא בלא פסוק דמים והן חולקין ביניהן:

61 גמ' היכי עביד - כשאינו רוצה ליקח כל הבהמה ולא מחצה ולא שליש ולא רביע אלא בדינר או בשנים מה יאמר לו:

« רש"י על ביצה כ״ז ע״ב:י״ג רש"י על ביצה כ״ט ע״א:א׳ »