רש"י על ביצה כ״ה

1 חוץ לתחום אסורין - לא שמעתי טעם מקובל בדבר דאי משום מוקצה אמאי מותר לישראל אחר ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו א"כ לישראל אחר נמי אסור דנכרי שהדליק את הנר בשבת תנן שבת דף קכב. אם בשביל ישראל אסור ולא חלקו בינו לחברו וי"ל דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי ודיין אם אסרוהו על זה טעם אחר נראה לי מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו והבא בשביל זה מותר לאחר דליכא למגזר בה שאינו מכירו:

2 הסוכר אמת המים - סותמה שלא יכנסו בה דגים מבחוץ משתחשך ואת אלה הכין והזמין על ידי מעשה זה:

3 מדברי רבינו - רב דשלשתן רב הונא ורב חסדא ורב נחמן דקרי ליה לרב חסדא חברין תלמידים של רב הוו:

4 בפרדס - מקום המשתמר ואין הולד יוצא שאינו יכול לברוח וקל לצודו ואינו צריך זמון דהא הכא מפני שהיא סתומה ואין יכולין לצאת קרי להו מוכנים ולקמיה פריך דזמון גדול הוא זה שעושה מעשה לשם הזמנה:

5 נפל חברין - רב חסדא:

6 ברברבתא - נכנס ראשו למחלוקות גדולות שירבו עליו בזאת ולקמיה מסיים קושיא אלא מפסקא מלתא באיכא דאמרי דמחלפי רב חסדא ברבה בר רב הונא:

7 נפל בר חברין - רב הונא חבריה הוה מתלמידיו של רב ורבה בריה קרי בר חברין:

8 וצפור דרור - שזימנה מבעוד יום צריך לקשור בכנפיה להיות סימן לה:

9 ומצא לפני הקן שאסורין - כדמתרצינן לה בפ"ק דף י: שהיו שני קנין וזימן את זו ולא זימן את זו ולמחר בא ומצא במזומנת ולא במקומן אלא בדף הבולט לפני הקן ובחברתה לא מצא כלום שאסורין דחיישינן שמא מקן שאינה מזומנת באו לכאן:

10 במה דברים אמורים - דבעינן זמון:

11 צפור דרור - קטנה היא והאם והבת שוות:

12 והמקושרים - בכנפיהם סימן הוא להם:

13 והמנוענעים - מאתמול לשם זמון והוא מכירן:

14 בבתים ובבורות - ובכל מקום שאינו מחובר:

15 מותרים - בי"ט:

16 והמקושרים והמנוענעים - הנמצאים בכל מקום אף בחול אסורין למוצאן משום גזל שהראשון שקשרן או נענען קנאן בהגבהתם שהפקר נקנה בהגבהה:

17 בה - בולד אינו צריך זמון שאינה יכולה לברוח ודעתיה עליה אבל אמה שהיא גדולה צריכה זימון:

18 בדידה - בולד:

19 בסמוכה לעיר - ידע בה ודעתיה עלויה:

20 מתני' בהמה מסוכנת - שהוא ירא שתמות ואינו צריך לה שכבר סעד סעודתו אלא מחמת הפסדו הוא שוחט:

21 לא ישחוט אא"כ - יודע שיש שהות ביום לאכול כזית צלי הימנה:

22 מבית טביחתה - שהוא מזומן ומופשט מעורו ועומד:

23 לא יביאנה במוט ובמוטה - בשני בני אדם משום דאוושא מלתא היא ומזלזל בי"ט:

24 גמ' הפשט ונתוח - פי' הכתוב בעולה שהיא אכילת גבוה וה"ה יש ללמוד לקצבים באכילת הדיוט:

25 מאי קמ"ל - דרך ארץ או איסור ולמימר דאסור לאכול ממנה עד שינתחה שמא ימצא לה סימן טרפה בסתר והחזיק לנו הבהמות בספק טרפות אף קודם שראה בהן טרפות:

26 לאפוקי מדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור - אבר מן החי עומדת ונפקא מינה שאם אירע ספק בשחיטתה נעמידנה על חזקתה ואסורה עד שיודע לך ברור שנשחטה כראוי ומשנשחטה כראוי הרי היא בחזקת היתר דסתם בהמות אינן טרפות ואם נמצא בה נקב בריאה או בבני מעים ויש לתלותו לאחר שחיטה ולהכשיר ובקודם שחיטה ולאסור העמידנה על חזקתה שהיתה בה קודם שנמצא בה ספק זה ומותרת עד שיודע לך אמת שהיא טרפה:

27 מבית טביחתה ממש - קודם הפשט:

28 שטובחת אכילתה - מבני מעיה שהמאכל מתחתך ומתעכל שם:

29 אורח ארעא - ולא משום איסור טרפה:

30 כדתניא - מצינו אף תנאים שמלמדים הלכות דרך ארץ שלא יראה אדם עצמו על הבריות כרעבתן אף זה הממהר לאכול קודם הפשט נראה כרעבתן:

31 בצל - ציבול"ה:

32 מעליו - מצד העלין:

33 חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא - עשב ששרשיו נוקבין ויורדין בעומק ואין מתפשט לצדדין כלל ונוטעין אותו בין גבולי שדות ובו תיחם יהושע לישראל את הארץ מקטע רגלי הרשעים ליום הדין שגוזלין וחומסים ומשיגין גבול ואין למדין ממנו:

34 נטיעה מקטע רגליהן דקצביא - נטיעת ערלה שאמרה תורה להמתין שלש שנים מלאכול פירות מקטע רגלי הקצבים הממהרין לאכול קודם הפשט ונתוח ופעמים שנמצאת טרפה וכן דבועלי נדות שממהרין ואינם יכולין להמתין עד שתטבול:

35 תורמוס - מין קטנית עגול כמין עדשה ורחב כמעה קטנה והוא מר מאוד עד ששולקין אותו שבע פעמים ונעשה מתוק וטוב עד שיאכל למטעמים בקנוח סעודה:

36 מקטע רגליהון דשונאי ישראל - דכתיבי שבעה ע"ז בהאי קרא ולבסוף ויעזבו את ה' התורמוס הזה לאחר שהטריח את בעליו שבע פעמים הוא חוזר למוטב והן הטריחו את בוראן להביא עליהן פורעניות ולהכעיסו בשבעת אלה ולא חזרו בהן:

37 מאי ולא עבדוהו - לשון קבלה הוא שהוא קובל עליהם הקדיחוני והקניטוני שבע פעמים כבשול התורמוס ואחרי כל זאת לא נחשבתי בעיניהם:

38 שהן עזים - ונתנה להם תורה שיעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם:

39 מימינו אש דת למו - מימינו נתן להם התורה מפני שאש דת למו והרבה מקראות חסרים כזה:

40 דתיהן של אלו - מנהגם של אלו אש שהם עזים כאש:

41 עזים - קשים להנצח אנדרי"ש בלע"ז:

42 צלף באילנות - לא ידעתי מהו עזות שלו:

43 אין הסומא יוצא במקלו - דהוי דרך חול ואיכא זלותא די"ט:

44 ואין יוצאין בכסא - שטוענין אותם בני אדם והם יושבים בקתדרא:

45 בגלודקי - פליידסטו"ל:

46 צריכין לו - לבית המדרש לדרשה:

47 מותר - להוציאו בו מביתו לבית המדרש:

48 אפיקתיה - בכסא:

49 מהיני לשילי - מקומות סמוכין ואין תחום שבת ביניהם:

50 לחמא בר אדא - כך שמו:

51 שליח ציון - רגיל היה לעלות לירושלים:

52 אקיף - הרבה בשבילי את הדרך להקיף ההר ולך דרך סולם מעלות הר של צור ששם יושב רבי יעקב בר אידי:

53 מה אתון ביה - מה אתם אומרים בו:

54 כי סליק - כלומר כי מטא לא"י ולאחר שעבר את צור:

55 אלונקי - שנביאיל"ש בלע"ז שנותן זרועו על כתף חבירו וחבירו על כתפו וזה בכסאו יושב על זרועותם דמתחזי דרך חול ופרהסיא ולהוליך למקום רחוק טפי משנושאים בין ידיהן בכסאו:

56 ילתא - שם אשתו של ר"נ:

57 דבעיתא - ליפול:

58 בשבתא דרגלא - שדורשין:

59 מכתפי להו - בבית המדרש עד מקומם:

60 משום בעתותא דצבורא - שהיו נבעתים מן הצבור העומדים על רגליהם מפניהם והיו יראים ליפול:

61 משום דוחקא - שעומדים על רגליהן וטורח צבור הוא הלכך מכתפי להו עבדיהם ותלמידיהם ומוליכין אותן מהר למקומן:

62 מתני' בכור שנפל לבור - בכור בזמן הזה אין נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא דמאליו הוא קדוש והשוחטו כשהוא תם הוי שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת:

63 שנפל לבור - וירא פן ימות שם:

64 מומחה - בקי במומין להבחין בין מום קבוע למום עובר: