רש"י על ביצה י״ח

1 גמרא ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים - ממקומו עד המקוה:

2 ומי גזרינן - ומי אחמור רבנן כולי האי בהך תקנתא דטבילת כלים למגזר התירא אטו אסורא וגזרה לגזירה:

3 ותסברא - דהא קושיא הוא:

4 מזהר זהיר בהו - שלא יטמאו וכיון דזהיר בהו הויא להו טומאתן מלתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן:

5 מדלין - מים:

6 בדלי טמא והוא טהור - מאליו והא לא דמי למטביל כלי ע"ג מימיו דמתני' דאסור דהתם כל עצמו לא בא אלא לטהר בין מים בין כלי הלכך מוכחא מילתא דטבילה וטעמא דטבילה אסורה משום דנראה כמתקן כלי והאי מחזי אבל הכא אין הכל יודעים שהדלי טמא והרואה אומר לשאוב מים הללו היה צריך:

7 נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה - בלא שאיבת מים:

8 מתוך שלא הותרה לו - טבילה זו אלא ע"י דליו בשאיבתו שאין כן דרך שאר טבילות:

9 זכור הוא - שהטבילה אסורה בי"ט:

10 כלי שנטמא מערב י"ט - ובאב הטומאה כדלקמן:

11 אין מטבילין אותו בי"ט - הואיל והיה לו להטבילן מבעוד יום:

12 בי"ט מטבילין אותו בי"ט - וישתמש בו היום חולין שאין צריכין הערב שמש:

13 דלא שכיחא - שהרי הכל מטהרין ברגל וכל שכן שזהירין מלהטמא:

14 כלי שנטמא באב הטומאה - מערב י"ט כדלעיל:

15 אין מטבילין אותו בי"ט - דכיון דטמא מן התורה הוה ליה כמתקן:

16 בולד הטומאה - אין כאן תקון דמדאורייתא טהור מעליא הוא שאין כלי טמא אלא באב הטומאה כדתניא בהכל שוחטין דף כה. אוכל ומשקה מטמאין מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס משום דהוה ליה ולד הטומאה שמה שבתוכו אין מיטמא מחמת השרץ אלא מחמת אויר כלי יש מפרשים כלי שנטמא באב הטומאה אפילו נטמא בי"ט אין מטבילין אותו בי"ט וטעמא משום דבעי הערב שמש דטומאה דאורייתא צריכה הערב שמש הלכך הואיל ואינו ראוי היום לתשמיש לא יטבילנו וקשי' לי הרי ראוי להשתמש בו חולין שאין הערב שמש אלא לתרומה וקדשים כדתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בקדשים נגעים פרק יד מ"ג:

17 ולד הטומאה היכי משכחת לה - מי הוא הצריך להטבילו אינו אלא כהן דהא ולד הטומאה ראשון וכלי שנטמא בו שני ומותר לחולין שאין שני עושה שלישי בחולין וא"צ להטבילו אלא לתרומה:

18 זריזין הן - ולא אתו למשרי דאב הטומאה אי נמי זריזין מלבא טומאה לכליהן והויא מלתא דלא שכיחא:

19 שאין לה בגדים - טהורים להחליף וללבוש אחר טבילתה והיום י"ט ואינה יכולה להטביל את אלו שעליה:

20 מערמת וטובלת - כשהיא לבושה וסלקא לה טבילה אף לכלים ולא מוכחא מלתא שהיא מתקנת דלטבילת עצמה נכנסה ואדם מותר לטבול כב"ה דנראה כמיקר כדלקמן:

21 רב יוסף אמר - טעמא דמתני' דטבילת כלים בשבת וי"ט אסירא משום סחיטת בגדים שאף הן בכלל כלים:

22 שמא ישהא - אי שרית ליה לאטבולינהו ביו"ט משהי להו עד י"ט שהוא פנוי ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה:

23 רבא אמר - טעמא דמתני' מפני שנראה כמתקן כלי ודמיא לתקנת מלאכה וגזור עלה מדרבנן:

24 תינח מים יפין - שדרך לרחוץ בהן:

25 בשרב - חום:

26 מי המשרה - ששורין הפשתן בהן:

27 ביום הכפורים - שאסור ברחיצה משום ענוי ומותר בטבילת מצוה כדלקמן:

28 מאי איכא למימר - הא ודאי מוכחא מלתא דלטבילה מתכוין ולא כמיקר:

29 מי איכא מידי - דמלאכה דבשבת שרי וליכא איסור דרבנן משום דדמיא למלאכה:

30 וביום הכפורים אסור - משום מלאכה כי הא דבעית למסרי עליה משום דנראה כמתקן:

31 כיון דבשבת - דחמירא במלאכה שרי משום טעמא דמיקר:

32 ביום הכפורים נמי שרי - ואע"ג דלא נראה כמיקר שלא תחמיר לענין מלאכה ביום הכפורים משבת:

33 ומי אית ליה הואיל - באיסורי שבת כה"ג משום דשרי בהא לא תשרי בהא:

34 לא יגמע בהן את החומץ - לרפואה דכל רפואה בשבת גזור בה רבנן משום שחיקת סממנין שהיא אב מלאכה טוחן:

35 אבל מטבל הוא - בו מאכלו כדרכו:

36 לא יגמע ופולט - דמוכחא מלתא דלרפואה עביד:

37 ואמר אביי גרסינן:

38 ורבא אמר - גרסינן:

39 קודם טבול - קודם אכילה מגמע ובולע דלא מוכחא מלתא דלרפואה דסברי חומץ אהני ליה למיכל:

40 לאחר טבול - לאחר אכילה וטבל מאכלו בחומץ דמוכחא מלתא דלאו חומץ בעי למטעם אלא משום רפואה ואמאי הרי קודם אכילת שבת היה מותר ובחצי שבת אתה אוסרו ובחצי שבת אתה מתירו:

41 נימא הואיל - וקודם אכילה שרי דנראה כחפץ בבליעת חומץ לאחר אכילה נמי שרי שאין חלוק בשיעור של שבת:

42 הדר ביה רבא מההיא - דחומץ ושנייה כאביי ואת זו דטבילה דאית ליה הואיל אמר לאחר חזרה:

43 דלמא מהא - דטבילה דיוה"כ הדר ביה ושל חומץ אמר באחרונה:

44 לא ס"ד - למיסר טבילה ביוה"כ:

45 בין בתשעה באב בין ביום הכפורים - ואע"פ שאסורין ברחיצה:

46 אין מטבילין כלי - הצריך טבילה על גב השקת מימיו לטהרו:

47 הכי גרסינן דתניא אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן דברי רבי וחכמים אומרים מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן מני אי רבי קשיא השקה אי רבנן קשיא הטבלה אי בעית אימא רבי אי בעית אימא רבנן אי בעית אימא רבי מתניתא רישא בי"ט וסיפא בשבת וכולה מתני' בי"ט ואי בעית אימא רבנן וכולה מתני' בשבת - וה"פ אי רבי קשי' השקה דרבי אסר ומתני' תנן משיקין אי רבנן קשיא הטבלה דאינהו שרו להטביל ומתניתין קתני אין מטבילין ומשני רישא דמתניתא רישא דמלתא דרבי דאיירי בהטבלה לאוסרה הא השקה שריא איירי בי"ט וסיפא דמלתיה דאסר אף השקה איירי בשבת וכן רבנן נמי רישא איירי בי"ט וסיפא איירי בשבת והכי קאמר מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו ביו"ט וכל שכן דמשיקין ומשיקין את המים בכלי אבן בשבת השקה אין הטבלה לא ובתוספתא דביצה ודשבת בהדיא תני בה הכי אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו בי"ט ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי רבי וחכמים אומרים כו' והשתא דברייתא מתוקמא הכי אי בעית אימא מתני' רבנן היא וכולה מתני' בשבת הלכך הטבלה אסירא והשקה שריא כרבנן דאמרי משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת השקה הוא דשריא הא הטבלת כלים אסירא: