רש"י על ביצה כ״ו

1 אם יש בו מום - על כרחך ר' יהודה מוקצה אית ליה ובמום הנופל בו ביום טוב לא שרי דלאו דעתיה עלויה מאתמול וה"ק בכור בעל מום שלא הראהו לחכם מבעוד יום להתירו ונפל לבור בי"ט ירד מומחה ויראה מום שהיה בו אתמול אם מום קבוע הוא יעלה וישחוט משום דמוקצה ליכא דמאתמול דעתיה עלויה:

2 אין זה מן המוכן - לאו משום מוקצה אסר ליה דהא לית ליה מוקצה אלא לפי שמתירו בי"ט נראה כמתקנו דהוה ליה כדן דין דגזור ביה משום שבות וה"ק אין התרתו היתר ואינו מוכן להכשר:

3 גמ' אי נימא ברואין כו' - דהא ודאי משום מוקצה לא הוי טעמייהו דאפכא שמעינן להו אלא משום ראיית מום דר"ש סבר אין רואין כיון דהוה ליה כיושב ודן דין:

4 לפלגו בעלמא - בלא נפל לבור:

5 לערים - לומר ודאי ימצא בו מום:

6 ולסקיה כרבי יהושע - דאמר בפרק משילין לקמן ביצה דף לז. אותו ואת בנו שנפלו לבור מעלה את הראשון ע"מ לשחוט ואינו שוחט וחוזר ומעלה את השני רצה זה שוחט רצה זה שוחט:

7 אי הכי - דנפילת בור דנקט לאשמועינן דלא יעלהו נקט ליה ואם לאו לא יעלהו מבעי ליה דהא עיקר משום העלאה נקט לה ושחיטה פשיטא לן:

8 לא צריכא דעבר ואסקיה - ומשמעותא דלא לסקיה מרישא ש"מ דקתני ירד המומחה ויראה ולא קתני יעלהו ויראה והדר אשמועינן אחריתי דאי עבר ואסקיה ולא מצא בו מום לא ישחוט:

9 דנפל ביה מומא - השתא וה"ק אם יש בו מום הקבוע מעי"ט יעלה וישחוט ואם לאו דלא היה מעי"ט אלא היום אפילו עבר והעלהו לא ישחוט:

10 והא מוקצה הוא - אי מאתמול לא הוה ביה מום כלל פשיטא דלא ישחוט דהא אשמעינן רבי יהודה בכמה דוכתי דאית ליה מוקצה:

11 קמ"ל - דאי לא הוה קבוע מערב י"ט לא ישחוט משום דמוקצה מחמת איסור הוה אי נמי משום דעבר ואסקיה:

12 בכור תם שנפל לבור גרסינן בברייתא דלית להו מוקצה להנך תנאי בבכור דכל שעתא דעתיה עלויה שמא יפול בו מום:

13 ר' יהודה הנשיא הוא רבי ולאו היינו רבי יהודה דמתניתין דסתם ר' יהודה הוא ר' יהודה בר אלעאי:

14 ירד מומחה - ולא לערים ולסקיה:

15 אם יש בו מום - אפילו נפל בו היום:

16 יעלה וישחוט - דלית ליה מוקצה בבכור:

17 ואם לאו - ועבר ואסקיה לא ישחוט אפילו נפל בו מום לאחר העלאה וקנסא הוא משום דעבר ואסקיה א"נ לא ישחוט לא יעלה בהערמת שחיטה קאמר דלא ישחוט לא אצטריך דהא תם הוא ומתניתין דלא שנינן הכי משום דמתניתין לא מצינן לאוקומה בתם משום דרבי יהודה מוקצה אית ליה ולא מצי למימר אם יש בו מום שנפל בו בי"ט יעלה וישחוט וכיון דע"כ בבעל מום תוקמה לא אצטריך לשנויי סיפא בשנויא דחיקא ולמימר דלא ישחוט לא יעלה קאמר דהא מצי לשנויא שפיר כדשנינן דאשמעינן ואם לאו דלא היה קבוע מבעוד יום דאפילו עבר ואסקיה לא ישחוט ואע"ג דאתעביד ליה מום קבוע השתא: לשון אחר לא גרס בברייתא בכור תם אלא כי מתני' גרסינן בברייתא בכור שנפל לבור ומתוקמא הכי בכור שנפל לבור ר' יהודה הנשיא אומר ירד מומחה ויראה דלא נערים ונסקיה מעיקרא:

18 אם יש בו מום - אם ימצא בו מום הידוע שהיום לא נעשה יעלהו וישחוט ואם לאו אלא נפל בו מום היום אפילו העלהו לא ישחוט ולרבי יהודה נשיאה ליכא למפרך כדפרכינן לעיל פשיטא דלא ישחוט דהא מוקצה הוא דאלו לדידיה אצטריך דהשתא הוא דאשמעינן דאית ליה מוקצה:

19 א"ל ר' שמעון בן מנסיא הרי אמרו - רבותינו דורות שלפנינו אין רואין מומין דר"ש בן יוחי מדורות שלפניהם היה ורבי תלמידו היה כדאמר במסכת עירובין דף צא. ובמסכת שבת דף קמז: א"ר כשהיינו לומדים תורה אצל ר' שמעון בתקוע היינו מעלין לו שמן כו' וקאמר ליה ר' שמעון בן מנסיא לרבי הרי נחלקו בה דורות שלפנינו ונזיל לחומרא:

20 נולד בו מום מעי"ט - רבי שמעון בן מנסיא מפרש מלתיה דר' שמעון בן יוחי וה"ק הרי אמר ר"ש בן יוחי אין רואין מומין כיצד נולד בו מום מערב י"ט אין מבקרין אותו לכתחלה אבל אם עבר ובקרו שוחטו שהרי אינו מתקן כל כך שקרוב היה בין השמשות להיות מתוקן שלא היה מחוסר אלא ראיית חכם:

21 בי"ט - ואם נולד בו מום בי"ט היה ר"ש בן יוחי אומר אין זה מן המוכן ואפילו עבר ובקרו לא ישחוט שהוא כמתקנו לגמרי:

22 ושוין כו' - אבל בזו היו מודים חולקים שלפנינו ר' יהודה ור"ש שאם נולד היום ומומו עמו שזה מן המוכן שאין בזה משום תקון ומשום דין שלא היתה בו חזקת איסור מעולם וכדמוקי לה לקמן כגון דיתבי דייני התם:

23 אבא תני - על אביו קאמר:

24 מבוקר - ושוחטו לכתחלה:

25 כותיה דרבה מסתברא - דלכתחלה שרי:

26 מדקתני לה בתלתא בבי - בברייתא דלעיל בדרבי שמעון בן מנסיא:

27 אין מבקרין - לכתחלה משמע:

28 אין זה מן המוכן - משמע אפילו דיעבד אינה הכנה ועוד מדפלגינהו לתרי בבי:

29 שזה מן המוכן אפילו לכתחלה - קאמר דמוכן לבקרו דאי בדיעבד קאמר ומאי מוכן מוכן לשוחטו קאמר אמאי פלגינהו לתלתא בבי לתנייה להך סיפא בהדי רישא ולערבינהו ולתנינהו הכי נולד בו מום מערב יום טוב או שנולד הוא ומומו עמו אין מבקרין אותו ביום טוב דלהוי משמע לכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי:

30 ואייתי מתניתא בידיה גרסינן:

31 חכמים אומרים אין זה מן המוכן - אפילו דיעבד והא ר' שמעון היא דשמעינן ליה אין רואין מומין וכיון דבהנך תרתי ערב ותני להו איכא למימר דנולד הוא ומומו עמו דשרי דיעבד קאמר כרב נחמן וקשיא לאביי דסייעיה לרבה בר רב הונא מהך:

32 ואלא קשיא ההיא - דלעיל דמסייעא ליה לרבה ואהי מינייהו סמכינן:

33 ההיא - דלעיל:

34 אדא בר אוכמי הוא - חכם אחד שהיו מכירין בו שהיה גורס משניות ומשכח ומשבשן:

35 דיקא - כי הך דאייתי רב אושעיא:

36 אי נימא שאין מומו מאתמול כלל - שלא היה בו שום מום:

37 צריכא למימר - בתמיה וכי צריך היה רבי שמעון לומר לר' יהודה בן מחלוקתו כן והלא רבי יהודה אית ליה מוקצה ונהי דרואין מומין סבירא ליה האי מיהא אסור דמוקצה הוא:

38 אין זה מן המוכן - אפילו דיעבד ומהשתא על כרחיך ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן. בדיעבד קאמר:

39 יש מוקצה לחצי שבת - משום חצי שבת אם הוקצה בחציו מי הוי מוקצה לכולי שבת אם לא:

40 היכי דמי - מכדי סתם מוקצה היינו גרוגרות וצמוקין שמעלה אותן על מנת ליבשן ומקצה אותן לכך ומשמתחילין ליבש אין ראוין לאכילה עד שייבשו לגמרי והא חצי שבת דקא אמרת היכי מספקא לך:

41 אי דאחזו - שנגמרה מלאכתן בין השמשות אחזו ואין כאן אפילו חצי שבת בהקצאה כלל:

42 ואי דלא אחזו - בין השמשות ודאי אסורין דאין כאן הכנה מבעוד יום ומאן דאית ליה מוקצה הכנה מבעוד יום בעי כדכתיב ביום הששי והכינו את אשר יביאו שמות טז:

43 לא צריכא דאחזו - בין השמשות:

44 נימא האי בכור מעיקרא - בין השמשות הוה חזי לשחוט את אמו והוא נאכל בין תם בין בעל מום לפי שאין בכור קדוש אלא בלידתו דכתיב אשר יולד בבקרך וגו' דברים ט״ו:י״ט:

45 אדחיה ליה - שהיה בחזקת בכור תם ואסור עד שיראה מומו:

46 דיתבי דייני התם - כשנולד וכפוטרו את הרחם ראו את מומו דלא הוקצה כלל:

47 היה אוכל בענבים והותיר - רבותא נקט דלא תימא כיון דאוכל והולך לא ליבעי הזמנה וכן מפרש בפרק שלישי דשבת בכירה שהסיקוה דף מה.:

48 ענבים - יבשין קרוין צמוקים ותאנין שנתיבשו קרוין גרוגרות:

49 אפרסקין - פרשקי"ש בלע"ז:

50 חבושין - קרוני"ץ:

51 אי דאחזו - בין השמשות:

52 למה לי הזמנה - הא ודאי כיון דחזא בהו דיבשו דעתיה עלוייהו שהרי לא הוקצו אלא ליבשן:

53 ואי דלא אחזו כי אזמין להו מאי הוי - הא לא חזי לאכילה ולא מהניא להו הזמנה דהוה ליה כמזמין עצים ואבנים לאכילה שאין בריה אוכלתן:

54 וכי תימא דלא ידע אי חזו אי לא חזו - וכי תימא הך הזמנה דקתני כגון דטורח הוא לו לעלות אליהן ולראות אם יבשו אם לאו ואינו יודע אם ראוין אם לא ראוין ומכין בהזמנה ואומר הריני אוכל מהן למחר אם ראוין הן ואשמעינן אי לאו דאזמינהו מאתמול כיון דלא הוה ידע שהן ראוין לא הוה אמרינן דעתיה עלוייהו ואסורים לאכול אפילו מצאן ראוין:

55 והאמר רב כהנא מוקצה - של גרוגרות וצמוקין:

56 שיבש - מבעוד יום:

57 ואין הבעלים מכירין בו - אין הבעלים יודעים שיבש שלא בדקוהו מבעוד יום ולמחר מצאוהו שיבש היה מאתמול:

58 מותר - דכי אסקיה מעיקרא לא אקצייה אלא ליבש והרי יבש והוכן מבעוד יום כך פירש רב אחאי בשאלתות שלו:

59 ואדחו - בשבת שנפלה עליהן גשמים ותפחו והדר אחזו ששזפתן השמש וקא מיבעיא לן הך שעתא דאתקצו מי אסרה להו כולי יומא או לא:

60 אלא לאו דאחזו ואדחו והדר אחזו - ע"כ לא מתוקמא הך הזמנה אי לאו להכי דאזמין להו דאם ידחו למחר ויתקנו לבו ביום יאכל מהן:

61 ה"ג אלא מאי יש מוקצה כי אזמין להו מאי הוי - הזמנה דקודם הקצאה מאי מהניא בלאו הזמנה נמי מוכנין ועומדין הן והאיסור בא אחרי כן:

62 ה"ג אלא דאחזו ולא אחזו - בהכי עסקינן שיבשו ולא כל צרכן:

63 דאיכא אינשי דאכלי ואיכא דלא אכלי - ואצטריך ליה לגלויי דעתיה אי אכיל אי לא אכיל:

64 תא שמע - דאין מוקצה לחצי שבת:

65 מפולין ועדשים - שאנו מבשלין ביום טוב:

66 דמעיקרא - בין השמשות:

67 חזו לכוס - חיין כל דבר הנאכל חי קרי אכילתו כוסס:

68 אדחו להו - כל זמן שרותחין: