רש"י על ביצה ל״ד ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה ל״ד ע״א:י״ב רש"י על ביצה ל״ד ע״ב:ב׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

כל אוכל אדם הנשמר כו'. והנה לשי' רבינו קשה מה שהביאו התוס' ראיה מהך דביצה דף ג' ע"ב וכ"מ דליטרא קציעות הוי רק דרבנן וע' תוס' זבחים דף ע"ב ע"א וצ"ל דס"ל לרבינו דגבי תאנים דסתמא הם עומדים לאכילה ולא לקצות ולכך מבואר במעש' פ"ב דכלכלה של תאנים שתרמה גם לרבנן קובעת ור"ל אף אם חישב עליה לקצות או לעשותה גרוגרות דאל"כ הא הוי נגמרה מלאכתו וכמבואר בירוש' פ"ג דמעש"ש ה"ו דסלי תאנים לאכילה הוי גמר מלאכה וע' מעש' פ"ד ה"ב גבי תינוק שחיפה כלכלה וברש"י ביצה דף ל"ד ע"ב רק אם מחשב לקצות דהוי לא נגמרה מלאכתו מ"מ כיון דסתמא עומד לאכילה אם תרם קובעת וע' סוטה דף מ"ג ע"ב גבי נוטע לסייג דאמר שם הטעם משום דמעיקרא לפירא קיימי ובזבחים דף צ"ד ע"א גבי בגד שחישב עליו לצורה דנקרא ראוי לטומאה שיכול לבטל מחשבתו והך לצורה ר"ל כמו דמבואר בכלים פכ"ד הובא בדברי רבינו פכ"ז הי"ב דעשאו לצורות טהור מכלום וכה"ג מחלק רבינו בהל' כלים פ"ח ה"י בטבעת בהמה שחישב עליה לאדם ואח"כ עשה בה מעשה לבהמה אין צריך לעשות בה מעשה גדול רק די שיתקעה וכ"ד אבל היכא דמתחלה היתה לאדם צריך לעשות בה מעשה גדול בגוף ולא מהני בתקיעה לבדה וכן מבואר שם בהי"ב גבי זוג דלא מהני קבעו במסמר וכן מוכח מדברי רש"י בסוכה דף י"ד וע' הל' כלים פי"א הכ"ד מה דמחלק שם בין לסלק הטומאה ובין לבטל מתורת כלי ותוס' פסחים דף מ"ה ע"ב ושבת דף נ"ח ודף פ"א ע"ש ולק' בהל' כלים אבאר זה וע' בר"ש ז"ל במס' חלה פ"א גבי עיסה שתחלתה עיסה וסופה סופגנין דחיישינן שמא ימלך ולכך מבואר בירוש' פ"ג דמעש' דהמעביר תאנים בחצירו לקצות דהוא אסור לאכול שמא יבטל מחשבתו וזה רק גבי תאנים דסתמא אינם עומדים לקצות וע' קדושין דף נ"ב ע"א במה דיליף שם ושלהם היתה ושל שביעית היתה ולכא' י"ל דזה ודאי דלכתחלה אסור לקדש בטבל דקי"ל אין מוכרין טבל ולא משום תקלה ע' בדברי רבינו פ"ו מהל' מעשר ה"ט וא"כ כאן דהוי כלכלה של תאנים מיד נטבלת ואסור לקדש בה אשה לכך קאמר דהוי של שביעית דפטורה מן המעשר' וכע' דאמרינן ביצה דף ל"ד וע' תוס' ע"ז דף ס"ב ע"א קדושין שאני וקדושין דף נ"ו ע"א וגם זה תליא בהך מחלוקת דירוש' פ"ה דמעשרות גבי הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו וע"ש רפ"ד ופ"ב סה"א גבי כמה שיעור כלכלה. וא"כ י"ל לפ"ז לאחר שעשאם מוקצה הוי גדר דחוי וכמו גבי עיסה ע"מ לחלקה בצק דמבואר בירוש' פ"ג דחלה דנדחית וע' בירוש' מעש' פ"ד ה"א גבי אור דמשמע שם דנצמק ע"י אור נפטר אך יש לפרש שם כך דמה דאמר א"ת אור טובל אור פוטר ר"ל דעשה זה בעת שהיו קודש דזה הוי גמר מלאכה כמו מירחן הגזבר. וכן הטעם דקי"ל דהכניסן במוץ פטור דהוי כמו דחוי ומשמע דאף אם אח"כ ימרחנו ויכניסנו לבית אחר כבר נפטר אך זה יהיה נ"מ בהך דנדה דף נ"א ע"א דאמר שם דמחשבת חיבור למעשר הוי מחשבה היכא דלא חישב עליהם בשעת חיבור רק לאחר תלישה אי הוי דיחוי לענין מעשר וע"ש אי סתמא עומדים לאדם או לבהמה גבי איזוב ושם נקט היכא דעלו מאליהם וע' תוס' שם ד"ה אלא ושבת דף קכ"ח ע"ש:והנה בפרה פי"א הוי מחלוקת אי לקטן להזאה אי הוי כמו שלקטן לעצים או לאוכלין ור"ל דפליגי אי מצוה הוי כמו הנאת הגוף וע' יבמות דף ק"ד ע"א מה דמקשה שם אמנעל של ב"ד דלאו להילוכא קעביד ותוס' מנחות דף מ"א ע"א גבי בגדי כהונה אי יש בהם דין בגד ובהך דחולין דף פ"א גבי עולה אי מקרי שחיטה ראויה וע' מנחות דף פ"ד גבי לאכלה ולא לשריפה בעומר ובכורות דף י"ב ע"ב גבי בהמת שביעית פטורה כו' ובגי' רבינו בהל' בכורות פ"ה ה"ט ובקדושין דף נ"ב ע"ב גבי הך דזה יהי' לכם מן האש אי זה מקרי אכילה וזבחים דף ל"א ופסחים דף פ"ד ע"ב גבי שבירת עצם באליה:השמטה במ"ש בהך מחלוקת דפרה פי"א מ"ח אם דבר שהוא לצורך מצוה אם יש עליו שם דבר מצד עצם או לא:ועי' בהך דסוכה דף ח' ע"ב ברש"י ד"ה אמר ר"ח כו' שמסוככת יפה ור"ל כך דהנה כ"כ בזה בח"א גבי הך דסוכה דף י"א ע"ב ודף י"ב גבי תעשה ולא מן העשוי אם צריך שיהא עשוי לצל או דפסול אם עשאו שלא לשם צל ועי' בסנהדרין דף קי"ב ע"א דגרע הדחוהו נשים וקטנים מהיכא דנדח מאליו:וכן בהך דלשמן עי' רפ"א דזבחים גבי סתמא ותוס' בכ"מ וע"ז דף כ"ז ומנחות דף מ"ב וכן מה ר"ל הך דסתם כשר אם ר"ל דהוה כלשמן או ר"ל משום דאין פסול רק להיפך וכן מה דאמר שם בזבחים דכיון דחשיב מתחילה לשמה כל העושה כו' מה ר"ל אם אמרינן מסתמא קאי הלשמה על הכל או די בזה ועי' גיטין דף ה' ע"ב בתוס' ד"ה אפי' דאמרינן דמסתמא גמרו לשמו אך מרש"י שם דף ט"ו לא משמע כן ועי' רש"י סוכה דף ט' ע"א ד"ה ב"ש וכן נ"מ גבי עומר דבעי קצירה לשמה אם הפסול משום שנקצר שלא לשמה או משום שלא נקצר לשמה אך מ"מ היכא דסככה לשם מצוה אף אם נימא דבעי עשוי' לצל מ"מ כיון דהמצוה אם אינה עשוי' לצל לא הוה כמו חשב לצל:וכה"ג מבואר בירוש' פ"ב דחגיגה ובתוספ' שם דהטובל לשם טהרה די בזה וכן ר"ל הירוש' שם במ"ש הטובל סתם אך כל זה בישראל אבל בב"נ דשם בעי לשם צל. והנה מבואר בירוש' תרומות פ"א ה"ב דעכו"ם אין לו מחשבה לכן לא מהני רק אם סיככה יפה אבל אם סיככה רק צילתה מרובה מחמתה אז בהני כגון גנב"ך ורקב"ש לא מהני ועי' בחולין דף י"ג ע"א במאי דאמר מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מקום הוא דלא אתרמי לו ור"ל כך דהנה באמת למה לא הביא הגמ' הך משנה דטהרות פ"ח גבי גוזל שנפל לגת ועי' בנדה דף נ' ע"ב דגם בעכו"ם מהני לזה מחשבה אך ר"ל כך דרק היכא דהמעשה עושה הפעולה כמו גבי חקקן אז אמרינן שפיר דפועל הדבר של קטן משא"כ היכא דהמעשה הוא רק להראות לנו על דבר שיעשה או שעשה זה לא הוה עצם המעשה ועיין בירוש' פ"ד דמעשרות ה"ב קטן שחופה:וכ"כ במ"א גבי מ"ש רבינו בהל' נחלות פ"ב הט"ו רמז או כתב ובפ"ד לא כ' רק לשון כתב משום דגבי בכור מחמת הדין דיכיר זה גופא הוה הדבר משא"כ בשאר יורש הוה זה רק בירור ועי' בהל' מכירה פכ"ט ה"ג דמשמע שם דבמכירה בכתב יד א"צ בדיקה וזה משום דר"ל שכותב לו סתם מכירה דבזה נגמר הדבר משא"כ בגט ועיין בירוש' גיטין פ"ז כתב בזה ועי' בגיטין דף ע"א דאף רשב"ג דמכשיר בנשתתק דוקא כשהבעל בעצמו כותב הגט ואחרים חותמין לא שהבעל כותב שאחרים יכתבו וכן אף דרשב"ג ס"ל גבי גט עדי מסירה כרתי עי' גיטין דף י"א וב"ב דף ע"א ע"ב מ"מ כאן לא מהני זה דלהעיד על פעולה של חרש לא רק אם העדות הוא חלק מהעצם וכעין שכ' רבינו בהל' גירושין פ"ו ה"ט ע"ש: ע”כ השמטה.והנה בירוש' פ"א דערלה גבי זית שנטעו למנורה דחייב בערלה ושם אייתי ג"כ הך דאתרוג שנטעו למצוותו אך שם שאני משום דבעי פירא ולכך אם חישב עליהם למצוה הוי כמו לפירא משא"כ בשמן למנורה ושמן לחנוכה דלא בעי כלל גדר פרי וראיה דרבינו ז"ל ס"ל בהל' איסו"מ פ"ו דאף אם לא הביא שליש כשר שמנו למנורה. >הערהאהעוהא דמבואר בירוש' פ"ה דמעש' ה"ב ופ"ג דחלה דזיתי מסיק הוי רק טבל שנטבל מדרבנן מוכח דרק זיתים ולא ענבים מדלא נקט שם כה"ג גבי ענבים והיינו משום דסתם ענבים עומדים לאכילה ואף דגם זיתים יש מין זיתי כבש י"ל דאקרא קאי דנקט זית שמן וע' בכורים פ"א מ"ג וכ"כ בזה בח"ג בהל' כלאים גם י"ל לפמש"כ לעיל בפ"א דיש ב' מיני טבלים אחד בגדר קדושה ואחד רק בגדר איסור וכ"כ בזה בח"א דיש נ"מ לענין ביטול דטבל שהוא בגדר איסור לא בטיל משום דהוי דבר שיל"מ כמבואר בנדרים דף נ"ח וטבל שהוא משום קדושה ועצם הוי הטעם כמבואר בע"ז דף ע"ג כהתירו כך איסורו וע' בירוש' ספ"ג דחלה ובמשנה שם דמבואר דבתרומה ותרומת מעשר צריך להפריש על הכל היכא דנתערב בטבל והיינו שנעשה כולו טבל שחוזר לטבלו וע' במה דפליגי בירוש' שם אי מה שמפריש אח"כ על הכל הוי עליו שם תרומה ומדמע או רק דין שצריך להפריש ואינו מדמע ור"ל דכיון דחזינן דתיקון הטבל פועל שישאר הכל חולין כן הטבל פועל שיחזור הכל לטבלו אך זה רק בהני שהיו בגדר תו"מ וע' תרומות פ"ו ה"ה בהך מחלוקת דר"ל ור"י שם דס"ל לר"י דחכמים מתירים לשלם אף מהני דלא היתה עליהם זיקת תרומה ומעשר אבל מ"מ מין חיוב צריך ולכך גם ניקף ועוללת ע"י תערובות הם ג"כ נטבלים אבל אם היו פירות חו"ל שא"א לחול עליהם כלל דין טבל כגון אם כבר נמרח תחלה או גבי חלה אם כבר נעשה עיסה אז לא טבלי רק מחמת דבר שיש לו מתירין וע' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' בכורים פ"ו הי"א גבי הך דין דשאור של חטים לעיסת אורז דלשי' הר"א ז"ל מיירי שהעיסה של חיטים כבר נתחייבה בחלה ומשום טבל דס"ל דלא אמרינן דחטים גורר אורז רק עד שלא עשאו עיסה אבל אם כבר עשה עיסה שוב א"א לחייבם וכה"ג פליגי שם בירוש' פ"א ה"א ר' ירמיה ור' זירא אם לאחר העירוס עירבן אם גם אז נתחייב האורז כיון דבשעת חיובן לא היה עליו שם בא לידי מצה וחמץ וא"כ לפי שי' הר"א ז"ל למה נקט רק עיסת אורז וע"כ משום דא"א שטבל יאסור שיהי' הכל נטבל רק בדבר שיש בו מציאות שיוכל להיות בו חיוב חלה ולכך גבי אורז דיש מציאות אז אם יש בו טעם דגן חייב הכל בחלה משא"כ אם נתערב בדוחן וכ"ד אז א"א שיהיה הכל בגדר טבל גמור וע' תוס' דמאי פ"ד גבי הך דמצרפין פירות חו"ל כו' ור"ל קודם שהוטבל וכ"כ בזה במק"א וע' מנחות דף ל"א גבי הך דר"ש שזורי משום ר' טרפון ובפ"ז דדמאי וכ"כ בזה. עכ"פ חזינן דטבל עושה פעולה שיחזור החולין לטבלו וכע' דאמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה:והנה זה כ"כ דיש ב' מיני טבלים א' מה שנאסר ע"י שיש בו תרומה וגם מה שהוא עצמו אסור וא"כ י"ל כמש"כ התוס' חולין דף צ"ו ע"ב ודף ק"ח ע"ב דאין איסור הבא ע"י ד"א אוסר הכל וה"נ כן ולכך ס"ל להירוש' דזיתים אין עליהם שם איסור עצמיי רק מדרבנן ולכך א"א לטבול הכל וע' לק' בהל' מעשר פ"א ה"ט ובהל' מעש"ש פ"א ה"ג דרק חרובי שיטה הוי דרבנן וע' ירוש' ערלה פ"א ה"ג דלענין ערלה צריך להני חרובי מחשבה ומ"מ לשי' רבינו חייבים במעש' מדבריהם וכמש"כ לעיל לגבי המשמר פירותיו לעצים דחייב במעש' לחד מ"ד ויהיה ג"כ רק מדרבנן וע' לק' פ"ג ה"ג דדי בא' מס' ובירוש' רפ"ג דבכורים. עכ"פ ס"ל לרבינו דתאנה דסתמא לאכילה וכן ענבים דסתמן לאכילה הוי טבל מה"ת וכפשטות הגמ' דמכות דף י"ט ע"ב גבי תאנה דאמר שם דלוקה ג' דלשי' התוס' דקאי אמכת מרדות צ"ל דמכות מרדות אכאו"א יש עליו שם איסור בפ"ע לא מחמת דעבר אדרבנן וזה נ"מ בין היכא דיש בקרא אסמכתא דאז כאו"א הוי איסור בפ"ע וכמו הך דנשג"ז ע' מש"כ רבינו בפי"ב מהל' איסו"ב ומש"כ בח"א רפ"א מהל' איסו"ב וע' יבמות דף נ"ב ע"א גבי הך דאם בעל בלא מאמר לוקה מדרבנן אי משום איסור אשת אח או משום דרב מנגיד כו' וגם נ"מ אי לוקה מנין מלקות וע' רש"י חולין דף קמ"א ע"ב וכ"מ. וזה יהיה נ"מ בין ירק לפירות האילן דגבי ירק הוי רק איסור דרבנן אחד ואינו לוקה אלא מכת מרדות אחת וכן יהיה נ"מ גבי יו"כ דביומא דף ע"ד יליף שאר ענויים משבתון ושם דף ע"ו יליף דהוי בגדר עינוי ע"ש בתו"י ובירוש' אך יהיה נ"מ אם אכל וסך ביוה"כ אי חייב מלקות ומכת מרדות או רק מלקות וכע' מש"כ התוס' מכות דף י"ג ע"א גבי גרושה וחלוצה דאם נימא דמעינוי אינו חייב אלא אחת ואי משום שבתון חייב שתים וע' בתו"כ פאח"מ דמרבה שם משבתון אסמכתא לענין מלאכות דרבנן ובשבת דף קי"ד ע"ב גבי קניבת ירק וביומא דף פ"א:וכן יהיה נ"מ אם יש על זה שם איסור יום הכפורים או איסור אחר דרבנן וכמש"כ בפ"א מהל' שבת לגבי שבות ונ"מ לשי' רבינו דס"ל דתוספת יוה"כ לא הוי רק לענין עינוי איך יהי' הדין לגבי הני עינויים וכשי' הראב"ד ז"ל בהך דתענית דף ל' ע"ב ע"ש וגם נ"מ אי צריך גדר התראה ע' תוס' קדושין דף ס"ג ע"ב גבי הך דאינו נאמן למכות ופי' דקאי אף בלא התראה אך שם ר"ל באמת דקאי אבן סו"מ אי האב נאמן לאמר שהוא גדול ויש בו מלקות ואח"כ סקילה:

2 ביצה פתח ↗

עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר: מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר מִכָּאן וְעַד כָּאן.

3 ביצה פתח ↗

1 ערב שבת בשביעית - שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה וה"ה במעושר ובשאר שני שבוע אלא אורחא דמלתא נקט דסתם מוקצה לאו מעושר הוא דגרוגרות וצמוקים הן סתם מוקצה ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה:

2 ואומר מכאן אני נוטל למחר - וסגי בהכי דיש ברירה:

3 עד שירשום - בסימן דאין ברירה:

« רש"י על ביצה ל״ד ע״א:י״ב רש"י על ביצה ל״ד ע״ב:ב׳ »