רש"י על ביצה ל״ג א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה ל״ג ע״א:ח׳ רש"י על ביצה ל״ג ע״ב:א׳ »

1 ביצה פתח ↗

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים, וְלֹא מִן הָאֲבָנִים, וְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הָרְעָפִים, וְלֹא מִן הַמַּיִם. וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן.

2 כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

כה שם בהגה. יש לכסותן. ודוקא בכלי חרס ועץ וכה"ג מהני כיסוי אבל אם הם בכלי זכוכית לא מהני כיסוי דכיון דזורח השמש תוך הזכוכית מבעיר יותר משהם מגולים וכדאיתא בש"ס ביצה ל"ג ע"א ועיין בפירש"י שם ולקמן סי' תק"ב. ח"י או' ד' והיינו כיסוי על גביהן לבד לא מהני לכלי זכוכית אלא צריך לכסות המפה על הדפנות שכנגד זריחת השמש ואם הוא יום המעונן צריך לנסות על כל הדפנות. ר"ז שם.

3 כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

ד שם. ולא מן העפר. קרקע קשה כשחופרין אותם מוציאה אור כעין גרגישתא שלנו ממקום מחפורת שלה. רש"י ביצה ל"ג ע"א. והר"ן פירש צפיעי בקר או צאן מטמינן בעפר וכשמרקיבין יוצא מהם אור עכ"ל והיינו למי שיוצא מהן ניצוצות ומניחין אצלם איזה דבר רך ונדלק מהם:

4 ביצה פתח ↗

5 ביצה פתח ↗

1 ואין מוציאין את האור - משום דמוליד:

2 מן המים - נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת ומביאין נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת כך שמעתי בפיוט יוצר שיסד אחד מגאוני לומברדיא"ה:

3 מן העפר - קרקע קשה כשחופרים אותה מוציאה אור כעין גרגישתא שלנו ממקום מחפורת שלה:

4 רעפים - טייבלו"ש:

5 אין מלבנין - באור ובגמרא מפרש טעמא:

2 ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

ג ואשו של גיהנם. בפסחים שם מסקי' שלכן לא נא' בשני כי טוב דנברא בו אשו של גיהנם. וכ"ה במדרש כונן ביום השני נפח באש והסיק בז' מדורי גיהנם ר"ל שחללם כבר נברא כדלעיל פ"ג. וכ"ה בב"ר פ"ד ובשמ"ר פט"ו ותנחו' חיי שרהבובתנחומא שם מסיים אבל חללה נברא ב' אלפים שנה קודם שנברא העולם, ולא מצאתי זה בשום מקום אחר, והמאמר שבתנחומא הוא המאמר שבשמ"ר שם בלשונו, וזה ליתא שם ואפשר הוא הוספת איזה תלמיד, שראה בתנחומא שמביא על הא דגיהנם בשני קרא דערוך מאתמול תפתה והוא כדברי הב"ר שמביא זה מהאי קרא דאיזו יום שיש לו אתמול זה שני ומפני שבפסחים מביא ממקרא זה שחללו נברא קודם שהיה העולם, לכן הגיה זה:. ועיקר דבר זה דתני מציאת האש ותולדותיו בשני היינו כברייתא דס' יצירה הנ"ל שבריאת האש ממים. וביארו הראב"ד בפירושו שם וז"ל, שנא' מים תבעה אש ר"ל שהמים מביעין ומוציאין האש. ואתי' כרב מרי פ"ק דב"ק ד: דתבעה אמים קאי. ולא כמסקנא דרב זביד שם דתבעה באש הוא דכתיב ע"ש בפירש"י ואמרו מים הרו וילדו אפלה מאמר זה מצאתיו בשמ"ר פט"ו. וכן בזהר בראשית לב: ופ' וירא קג: מיא אעדו ואולידו חשכה. ומפ' הראב"ד דהאי אפלה היינו אש היסודי שהוא חשךגאבל מלשון השמ"ר שם דקאמר ג' בריות שקדמו לעולם אמ"ש הולידו ג' תולדות וחשיב האש הרה וילדה אור והמים הרו וילדו אפלה, א"כ בע"כ האי אפלה, לאו היינו אש אלא אפלה וחשך ממש, אם לא שנחלק בין האשות וכדמשמע מלשון פי' המיוחס לר' סעדי' גאון שם שכתב וז"ל וכפי הנראה הוא מועתק מלשון סודי רזי יא: בלשונו שם, ובסודי רזי שלפנינו חסר קצת בסופו סיום הלשון מאותו האש היוצא מן המים ברא המלאכים וחיות כו' מלבד הכרוב המיוחד שבראו מאש הגדולה עכ"ל:. ועוד יש בכח המים להוציא מהן האש בזהר השמש עכ"ל. ור"ל כמ"ש ספ"ד דביצה לג. אין מוציאין את האור מן המים ופירש"י שם נותנין מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת ומביאין נעורת של פשתן ומגיעין בזכוכית והיא בוערת, עכ"ל. ומלשון זה הועתק בפי' ס"י המיוחס לרס"ג שם וכן בסודי רזי שם. וכענין זה י"ל כאן. שביום השני שנברא הרקיע המבדיל בין מים למים והרקיע כעין הקרח הנורא כמרגלית ואבן טובה כדלקמן. אז ניצוצי האור שלמעלה מן המים שהאור למעלה מן המים ונברא קודם לו עי' במדרש כונן. דרך המים שתחתיהן ודרך הרקיע שהוא כעין הזכוכית הוציאו ניצוצי אש ונברא האשדונ"ל שיש לכוין לזה ג"כ מ"ש בב"ר פ"ד ובברייתא דל"ב מדות מדה י"ב אקרא דכקדח אש המסים מים תבעה אש יצתה האש מלמעלה וליהטה פני הרקיע, והדר קרי לה בלשון חצה האש בין העליונים לתחתונים ע"ש. דהיינו שבמאמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים עליונים לתחתונים אז יצתה האש ע"י זה שהמים הביעו האש כנ"ל, ואז קדחה האש את המסים היינו שליהטה האש את הרקיע שבתוך המים ונקרש ונתחזק::

« רש"י על ביצה ל״ג ע״א:ח׳ רש"י על ביצה ל״ג ע״ב:א׳ »