רש"י על ביצה ל״א ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה ל״א ע״ב:ה׳ רש"י על ביצה ל״א ע״ב:ז׳ »

1 ביצה פתח ↗

מַתְנִי׳ בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵּירוֹת וְנִפְחַת — נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל.

2 שואל ומשיב מהדורא תנינא פתח ↗

ובזה מיושב היטב הא דפסק רבינו כר"י ובפירוש המשנה לא פסק כר"י ועיין במגיה ברמב"ם שם שהעיר בזה ולפמ"ש א"ש דברמב"ם בחיבורו שפירש לענין טומאה שפיר מחלק רבינו בין ידע דכיון שידע בתחלה הרי הוא קרוב למזיד ול"מ מה שנחשב אנוס ועיין במכות שם דמשמע שם דיש חילוק בין ידע ע"ש בהא דפריך מהגוי גם צדיק תהרוג אבל בפירושו דפירש דברי ר"י דקאי לענין טבל דשם לא צריך לחזור ולתרום ורק לענין אם הדר לטבלי' בזה לא קי"ל כר"י דאף דידע מה בכך מ"מ הוא שוגג בדין וז"ב מאד ודו"ק היטב דרך כלל לפע"ד הדבר ברור דבכה"ג כל ששגג בדין הו"ל כשוגג ובפרט בדבר שחשבה שמצוה היא עושית וכעין דאמרו בגיטין דף נ"ד השתא האי גברא בעי למעבד מצוה נקנסיה אברא דלכאורה יש לעיין ניהו דהוה שוגג הא יש לומר מיגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא וכבר הקשו כן התוס' בשבת דף מ"ג ד"ה טבל ורש"י בביצה דף ל"א כתב דמזה מוכח דבדרבנן לא שייך מיגו דאתקצאי אבל באמת יש לעיין בזה דהרי כל הטעם דבדרבנן לא אמרינן מיגו דאתקצאי הוא משום דלא גזרו על שבות ביה"ש ונמצא שלא אתקצאי ביה"ש וכמ"ש האחרונים ולפ"ז לפמ"ש רבינו פכ"ג משבת הלכה י"ד דאין מגביהין תרומות ומעשרות שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש ועוד מפני שהוא כמתקן אותן בשבת והרי לפ"ז יש שני שבותים בהגבהת תרומות ומעשרות בשבת והרי כבר נודע מ"ש הרע"ב בפ"ג דעירובין דאף לרבי דל"ג על שבות ביה"ש בשני שבותין מודה וכבר הארכתי בזה בכמה מקומות וא"כ שוב שייך מיגו דאתקצי והיא לכאורה קושיא גדולה על שיטת רש"י והנראה בזה עפמ"ש במק"א וחדשתי דבר נפלא דלא שייך משום מקדיש רק כשכבר נקדש לגמרי אבל בתרומות ומעשרות דיוכל לתשול עליו עד שיבא ליד כהן ולכך לא שייך מקדיש כל זמן שלא בא ליד כהן ועצל"ח בחידושיו בביצה דף י"ב ע"ב גבי הולכת מתנות לכהן שכתב דעיקר ההקדש בא בעת שנותנו לכהן דאז א"י לתשול עליו והנני יוסיף דלכך הוכרח הרמב"ם שם לתת שתי טעמים דמשום מקדיש לא שייך קודם שנתנו ליד כהן דמקדיש הוא מתורת מקח וממכר גזירה שמא יכתוב והרי כ"ז דיכול לתשול לא נתקדש לגמרי והארכתי שם הרבה וכעת ראיתי שיש לישב בזה השגת הראב"ד פכ"ג משבת הלכה ט' שעל מ"ש רבינו דאין מגביהין תרומות ומעשרות מפני שנראה כמתקן כתב הראב"ד ואפילו ליתן לכהן בו ביום ולפמ"ש אדרבא בזה בודאי אסור משום מקדיש ועיקר ההקדש הוא רק כשנותנו לכהן וא"כ יש שתי שבותים ואין כאן אפילו ושם מיירי רבינו מהגבהת תרומות ומעשרות בלבד ולא שייך משום מקדיש רק משום מתקן דעכ"פ תיקן מה שלא הי' מתוקן ואף שעדיין יוכל לשאול עליו מ"מ כעת תיקן מה שלא הי' מתוקן ואטו אם תיקן דבר שיוכל להתקלקל לא יתחייב כעת משום מתקן ובא וראה צחות לשון רבינו דבה"ט כשכתב רק משום מתקן הוסיף רבינו שהוא כמתקן דבר שלא הי' מתוקן והוא לכאורה כשפת יתר דכל תיקון הוא דבר שלא הי' מתוקן ובהלכה י"ד כתב משום שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש ועוד מפני שהוא כמתקן אותן ולא כתב הך סיום מה שלא הי' מתוקן ולפמ"ש א"ש דשם מיירי כ"ז שלא נתן ליד כהן וא"כ יכול לחזור בו דמה"ט לא כתב משום מקדיש וכיון שכן גם התיקון אינו לגמרי שלא יוכל להתקלקל רק שעכ"פ מתקן כעת מה שלא הי' מתוקן דבזה בלבד די שיהיה אסור משום מתקן ולכך הוסיף רבינו דבריו להורות ע"ז אבל אח"כ כשנתן טעם משום מקדיש א"כ ע"כ מיירי כשנתנו לכהן דאז א"י לשאול עליו שפיר הוה תיקון גמור דלכך כתב סתם דהוה כמתקן ודו"ק כי זה פרפרת נאה בכוונת רבינו יהיה איך שיהי' שוב דברי רש"י נכונים דכיון דמקדיש ל"ש כ"ז שלא נתנו לכהן שוב לא הוה רק שבות אחד ולא שייך מיגו דאתקצאי ומעתה גם בחלה הוא כן דלא שייך מיגו דאתקצאי וגם לפי חילוקו של התוס' בביצה ל"א וגם לחלוקו של הרמב"ן במלחמות הובא בסי' תקי"ח בב"י ובט"ז שם ועיין בתוס' יו"ט בביצה שם א"כ לא שייך מיגו דאתקצאי כלל בחלה וז"ב:

2 שואל ומשיב מהדורא רביעאה פתח ↗

והנה רש"י בביצה דף ל"ז כתב בטעם דטבל מוכן שאם עבר ותקנו מתוקן דהיינו לפי שאין איסורו אלא מדרבנן וכן כתב בדף ל"א גבי בית שנפחת וכתבו האחרונים דטעם הדבר הוא כיון דעיקר מוקצה הוא בה"ש ובה"ש לא הי' מוקצה כיון דאין איסורו אלא מדרבנן לא גזרו על שבות ביה"ש ולכאורה צ"ב דלהרמב"ם דאף לרבי דלא גזרו על שבות ביה"ש הוא דוקא במקום מצוה וא"כ כל שאינו מצוה שוב גם באיסור דרבנן מהראוי לומר מיגו דאתקצאי בה"ש וצ"ל דבטבל דבאמת יש מצוה לעשר וכן אמרו במשנה דביצה דף ל"ו דאלו שהם משום מצוה ולכך אם עבר ותקנו מתוקן ועיין במג"ש שם בשבת דף מ"ג שהאריך בזה ושפיר אמרו שאם עבר ותקנו מתוקן. ובזה מיושב היטב מה שהקשו התוס' מהך דכופין עליו הסל וממוכני שיש עליה מעות דאמרינן מיגו דאתקצאי אף דאינו רק איסור דרבנן ע"ש בביצה דף ל"א ולפמ"ש אתי שפיר דשאני התם דליכא שום מצוה וגזרו על שבות ביה"ש משא"כ בטבל שאם עבר ותקנו עושה מצוה לכך מתוקן.

2 נודע ביהודה מהדורא תנינא פתח ↗

ע"ד אשר שאל בעיר שנחתה הבית הכנסת משרי המדינה עבור מס המלך מה דין העירוב המונח בבה"כ. הא ודאי מילתא דפשיטא שהחותם הזה אסור לשוברו בשבת אם מצד איסור שבת שהוא מחובר לקרקע והרי היא חותמות שבקרקע. ואמנם בהא היה נראה שהעירוב קיים שאיסור חותמות שבקרקע בשבת להפקיע ולחתוך לענ"ד אין בו איסור תורה וכן מוכח בביצה ד' ל"א ע"ב דאמר שמואל חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע וחותך אחד שבת ואחד י"ט מיתיבי חותמות שבקרקע בשבת מתיר אבל לא מפקיע וחותך בי"ט מתיר מפקיע וחותך ופירש"י בד"ה מיתיבי וכו' אלמא חותמות הקשורים אין בהם משום סתירה דאורייתא ובשבת מדרבנן הוא דאסור עכ"ל רש"י. הרי מפורש שאין כאן סתירה דאורייתא ואף דמשני שם הא מני ר"מ היא מ"מ מוכח דאין כאן איסור תורה שהרי גם ר"מ לא שרי בי"ט אלא סתירה דרבנן וכדמוקי שם מתניתין באוירא דלבני. ואין לומר דרבנן פליגי בהא דמהי תיתי נעשה פלוגתא בזה ואף דאסרי רבנן היינו משום שהם אסרי גם איסור דרבנן שהרי אסרו במשנה באוירא דלבני. ותדע דלכ"ע אין בזה איסור תורה שהרי קאמר שם ומי פליגי רבנן בחותמות שבקרקע וכו' הוא דאמר כי האי תנא וכו' וא"כ הרי לרבנן דר"מ חותמות שבקרקע קילי טפי אפילו מאוירא דלבני שהרי באוירא דלבני אסרו ביו"ט ובחותמות שבקרקע מתירים וא"כ איך נימא דלשמואל דאמר כהאי תנא שיהיה בזה איסור תורה ויהיה יותר חמור מאוירא דלבני ויהיה סברות הפוכות:

3 ביצה פתח ↗

6 מתני' ונפחת - מאליו:

7 נוטל ממקום הפחת - ולא אמרי' מוקצין מחמת איסור הן דאין יכול לפחתו ביו"ט ואסח דעתו מינייהו דכיון דלא הוה פחיתתו איסורא דאורייתא כדמוקמינן לה באוירא דלבני לאו מוקצה נינהו כדאמר גבי טבל בשלהי פרקין דף לד: שהוא מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן:

8 אף פוחת לכתחלה - כדמפרש טעמא בגמרא:

1 באר יצחק פתח ↗

ובביצה דף י"א ע"ב ברש"י ד"ה דאין בנין בכלים כו' כתב דבנין בבתים חייב אף בכל שהוא רק בכלי אינו חייב רק משום ממחק כו' דמשמע ממנו דבנין ביו"ט חייב מה"ת, וביותר מוכח כן מן רש"י שם ל"א ע"ב בד"ה ונפחת מאלי' דנוטל ממקום הפחת, שכתב ולא אמרינן דהא הוי מוקצה מחמת איסור דכיון דלא הוי פחיתתו איסור דאורייתא כדמוקמינן לה באוירא דלבני לאו מוקצה נינהו כו' עכ"ל, אלמא דלולא זה היה אסור מה"ת, ועיין בתוס' שם בד"ה ונפחת כו' שהביאו לשון רש"י הנ"ל, וי"ל דבאמת התוס' לא ס"ל כשיטת רש"י הנ"ל בזה רק ס"ל דבנין מותר מה"ת ביו"ט רק דלא נחתו שם לזה, והא דקשה גבי בית שנפחת הא לא הוי סותר ע"מ לבנות ובלא"ה לא הוי איסור דאורייתא, כבר הקשה זה הר"ן בשם הרמב"ן ע"ש, ואפשר דמהאי טעמא כתב רש"י בביצה דף י"א ע"ב על תריסין דהתיר ב"ה להחזיר ומוקי שם בתריסי חנויות ומשום התירו סופן משום תחלתן, ופי' רש"י שם דחנויות היינו תיבות ואין מחוברות לקרקע עכ"ל, די"ל בכוונתו משום דאם הי' מחוברות לקרקע אסור מה"ת להחזיר כמבואר בשבת דף קכ"ב וכמש"כ המג"א סי' ש"ח ס"ק כ"ב, וכיון דיש בו איסור מה"ת לכן לא שייך להקל בו משום שמחת יו"ט, וכמש"כ המג"א סי' תצ"ז ס"ק י"ט דלא התירו סופן משום תחלתן אלא באיסור דרבנן ולא באיסור דאורייתא, ואך באינן מחוברות לקרקע דלא נאסר רק מדרבנן בזה הקילו סופן כו', ועכ"ז אין להוכיח מסוגיא הנ"ל דאמרו שם במסקנא דביש להם ציר מן הצד דאסור אף לב"ה, ולא הקילו בי' סופן משום כו', דמוכח דבנין גמור אסור מה"ת, דאל"כ ה"ל להתיר גם בזה סופן משום כו', די"ל דבמחובר החמירו רבנן יותר אף ביו"ט משום דמחזי כעובדא דחול וכמש"כ התוס' בשבת הנ"ל דבשביל זה אסרו לבנות בנין ביו"ט, ולפ"ז אינו מוכח כלל מן רש"י דתריסי חניות, די"ל דכוונת רש"י דאלו היו מחוברות לקרקע היו נאסרי' עכ"פ מדרבנן משום דבזה לא הקילו וכדמוכח לומר לשיטת התוס' בסוגיא זו דמיירי התם באינן מחוברות לקרקע משום דקאמרי התם דמהו דתימא טעמייהו דב"ה משום דאין בנין בכלים אלמא דמיירי באינן מחוברות לקרקע, וזהו שהכריח לרש"י לומר דמיירי באינן מחוברות לקרקע, אכן מן רש"י דביצה דף ל"א הנ"ל מוכח להדיא דס"ל דבנין ביו"ט אסור מה"ת ואין לחלק בין בנין לסתירה, דהא לשיטת התוס' הנ"ל ודאי דכמו דבנין אינו אסור מה"ת משום מתוך כו' ה"ה סתירת בנין, דהא שייך גם בי' לומר מתוך הנ"ל דהא הותרה סתירה בגבינות, אם צריך לסתור משום אוכל נפש וה"ה בסתירת בנין מחמת מתוך הנ"ל.

2 תשובות רבי עקיבא איגר תניינא פתח ↗

לפי"ז נראה ליישב קושיית תוס' הנ"ל דלמ"ל ב' טעמים, והיינו למ"ש רש"י ביצה דף ל"א גבי בית שנפחת, דמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי עיי"ש, והנה אם נידן דרש"י ס"ל תלישה ביו"ט מדאורייתא שרי דהוי מלאכת אוכל נפש, וקשה איך כתב רש"י דאסורים משום מוקצה דמחובר הא הוי מוקצה מחמת איסור דרבנן דלא אמרי' מגו דאתקצאי, ולזה י"ל דחז"ל אסרו הפירות שנתלשו ביו"ט משום שמא יעלה ויתלוש, וכיון דאסורים לאכול ממילא לא הוי מלאכת א"נ והוי התלישה מלאכה דאורייתא, וממילא אסורים ג"כ באיסור מוקצה, ולפ"ז ניחא דצריך ב' טעמים, דאלו משום מוקצה לחוד יקשה אמאי הוי מוקצה הא הוי מוקצה מחמת איסור דרבנן ויהי' מותר לאכילה, והי' התלישה רק איסור דרבנן, לזה צריך לטעמא מחמת שמא יעלה ויתלוש, אך מה"ט לבד דשמא יעלה ויתלוש היה הדין בנכרי שהביא דורן דלשתרי מטעם דהוי ספק דרבנן לזה צריכים לטעם מוקצה, והיינו לבתר דאסרו משום שמא יעלה ויתלוש, ממילא אם הי' בה"ש מחובר אסורים משום מוקצה, דהא התלישה מלאכה דאורייתא, ואמרינן מגו דאתקצאי, מש"ה בנכרי שהביא דורן אסור כיון דאלו ידענו דתלשן נכרי היום היו אסורים משום מוקצה, ממילא בספק הוי ספק מוקצה דחמיר כעין דאורייתא וכנ"ל ודו"ק:

2 ביצה פתח ↗

2 באר יצחק פתח ↗

ואפשר לומר דרש"י בביצה שכתב גבי בית שנפחת דלכן נוטל ממקום הפחת דלא נאסר מחמת מוקצה משום דלא נאסר הסתירה רק מדרבנן דהא מוקי לי' באוירא דלבני כו', שהוכרח לפרש כן להמשנה כדי שלא תקשה מן המשנה הנ"ל על מאן דס"ל דלא אמרינן מתוך, דהא כמה אמוראי ס"ל דלא אמרינן מתוך ורק בעירוב והוצאה פליגי ב"ש וב"ה, משא"כ לדינא אפשר דמודה רש"י להתוס' דכיון דאמרינן מתוך דממילא לא נאסר בנין ביו"ט מה"ת רק מדרבנן:

« רש"י על ביצה ל״א ע״ב:ה׳ רש"י על ביצה ל״א ע״ב:ז׳ »