רש"י על ביצה כ״ג א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה כ״ב ע״ב:ט״ז רש"י על ביצה כ״ג ע״א:ב׳ »

1 ביצה פתח ↗

עַל גַּבֵּי חֶרֶס — מוּתָּר.

2 אליה רבה על שלחן ערוך אורח חיים פתח ↗

ג דמוליד ריחא וכו'. תימא הא לא איסורא אלא להניח הכוס כדי לגמר אבל היכא דאין מכוין למיגמריה שרי דלא שייך פסיק רישיה אלא במלאכה גמורה אבל הגימור אינה מלאכה אלא הכיבוי והבערה רש"ל פרק ב' דביצה, פירוש דהא דאמרינן ביצה דף כ"ג אפילו על גבי חרס אסור דמוליד ריחא בחרס היינו משום דעל כל פנים הוי הבערה והוי מלאכה גמורה אבל להוליד ריחא בלא מתכוין שרי כן נראה לי פירושו, ומכל מקום נראה לי עיקר כרמ"א דהא התם ליכא איסור משום הבערה דהא עושה לצורך אוכל נפש ואף על פי כן אסור משום דמוליד ריח בחרס עד כאן לשון מגן אברהם. ודברי תימא הן בעיני מה שפירש דברי רש"ל בעל גבי חרס קשה הא כתב אלא הכיבוי והבערה ועל החרס ליכא כיבוי כלל כדאיתא בביצה שם, גם הבערה על גבי חרס פירש רש"י שם דלא הוי מלאכה גמורה דעל ידי שינוי הוא כלאחר יד וליכא איסורא דאורייתא, אלא פשוט כוונת רש"ל על בשמים על גבי גחלים דשם איכא כיבוי והבערה. גם מה שכתב מגן אברהם שם דהתם ליכא משום הבערה דהא עושה לצורך אוכל נפש וכו' תמוה דמאן דאמר דאסור על גבי חרס סבירא ליה דתפניק יתירא הוא ואינה שוה לכל אדם כמבואר בש"ס ופירוש רש"י, אבל מאן דאמר דהוא צורך אוכל נפש אפילו על גבי גחלים מותר לכל אף דיש כיבוי והבערה ומוליד ריחא, כדפירש רש"י שם מותר לצורך אוכל נפש. ועוד קשה דסותר עצמו לכאורה דבסימן תקי"א ס"ק י' כתב דאוליד ריחא כשאין מתכוין מותר וכן כתב בית יוסף בשם הר"ן שם, והשתא קשה נמי ש"ס הנזכר לעיל דאסרו על גבי חרס על הר"ן. אלא נראה לי ברור דרב דאמר על גבי גחלת נמי מותר פליג בכולה על רבה דאוסר בחרס משום מוליד ריחא דסבירא ליה דכשאין מתכוין מותר וקיימא לן כרב הנזכר לעיל בסוף סימן תקי"א ודו"ק. וכהיות כן זכיתי לירד לעומק דין זה דאין ספק דרש"ל סמך עצמו על הר"ן הנזכר לעיל ולכך חולק. אבל לעניות דעתי רוקח ומהרי"ל שמהם הוציא רמ"א דין זה לא פירשו הר"ן אלא סבירא ליה דאף דבר שאין מתכוין נמי אסור, והא דמותר בבשר על גבי גחלים היינו משום שהוא אוכל נפש ממש וכן מבואר מפירוש רש"י שם. ועוד אפשר דגם לפירוש הר"ן דוקא התם דאיכא קצת אוכל נפש לעשן פירות אף שאפשר לאוכלן בלא זה, ואין עושה אלא למתקן מכל מקום הוי קצת אוכל נפש, לכן נראה לי להחמיר כרמ"א ולבוש אף שהט"ז סוף סימן תקי"א הסכים לרש"ל כמדומה שלא ראה כשכתב שם דברי רמ"א שבכאן, גם לא ירד לכל הנזכר לעיל, גם מי יקל ראש נגד רוקח ומהרי"ל בשם פרדס:

1 על גבי חרס - שהסיקו:

2 מותר - דכבוי ליכא והבערה נמי ע"י שינוי היא כלאחר יד וליכא איסורא דאורייתא:

« רש"י על ביצה כ״ב ע״ב:ט״ז רש"י על ביצה כ״ג ע״א:ב׳ »