רש"י על ביצה כ׳ ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על ביצה כ׳ ע״ב:י״א רש"י על ביצה כ׳ ע״ב:י״ג »

1 ביצה פתח ↗

אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב, עָבַר וְשָׁחַט מַאי? רָבָא אָמַר: זוֹרֵק אֶת הַדָּם עַל מְנָת לְהַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר: זוֹרֵק אֶת הַדָּם עַל מְנָת לְהַקְטִיר אֵימוּרִין לָעֶרֶב.

2 ביצה פתח ↗

3 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים פתח ↗

השמטה לדף מ"ו ע"ב. במ"ש בזה בח"א לענין שני דברים המעכבים זא"ז אם כל אחד הוה דבר שלם או רק חצי דבר ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דר"י ורבנן סוכה דף נ"ד ע"ב גבי תר"ת אם זה מיקרי דבר אחד או דברים נפרדים המעכבים זא"ז ואמר שם כיון דחזינן דפעם אחת ישנו זה בלא זה גם השני הוא דבר נפרד בפ"ע וכעין מ"ש רבינו בספר המורה ח"ב כי כל דבר המורכב ואין אנו יודעין אם הוא דבר אחד או שנים כשנמצא אחד מההרכבה בפ"ע מוכרח שגם השני ישנו בפ"ע ע"ש בפ"ע עיון ב' ועי' מ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף פ"ג ע"ב גבי נזירות לענין טומאה כה"ג ועי' במנחות דף ח' ע"א בהך מחלוקת דרב ור"ח אם זה קדוש בלא זה דרב ס"ל כיון דזימנין משכחת לה דהם דברים בפ"ע שוב הוה דברים נפרדים אף דמעכבים זא"ז ובאמת ר"י ורבנן דמנחות דף כ"ז גבי אגד אזלי לשיטתייהו בסוכה דף נ"ד ע"ב הנ"ל אם זה דבר אחד או שני דברים המעכבים זא"ז ונ"מ ג"כ לענין בל תוסיף אם מוסיף על פרט מהמינים על המנין שלהם דאם נימא דזה רק פרט מהדבר לא דבר שלם בפ"ע אם מוסיף על מנינם לא שייך ב"ת דזה בפ"ע לא חשוב כלל והוה כמו הך דאמרינן בחולין דף קכ"ט כשישמש מעשה עץ שימש ר"ל דהפרטים אין עליהם שם דבר כלל ע"ש בתוס' וה"נ כן רק בערבה דחזינן דהיא נחשבת פעם אחת למצוה בפ"ע במקדש י"ל זה ועי' בדברי רבינו בפ"ז מהל' סוכה ומ"ש התוס' ר"ה דף ט"ז ודף כ"ח ע"ב דאמאי לא שייך ב"ת גבי תקיעת שופר ע"ש הנה באמת כך דכ"כ בח"א דכיון דקי"ל דגבי תקיעה עיקר המצוה הוא השמיעה וגם התוקע בעצמו רק מה ששומע וכעין מ"ש רש"י סנהדרין דף ס' ע"א גבי מגדף גבי קריעה והרמב"ן ז"ל במלחמות כתובות דף כ"א ע"ב גבי שנים המכירין חתימות ידי עדים מעידין כו' דגם הם שומעין מפי עצמם ומה דמבואר בגמ' שם בר"ה דצריך לכוון להוציא אחרים לא ר"ל שהם מוציאים את אחרים שגם אחרים שומעין כמוהם רק דר"ל כך דהנה כ"כ במה דמבואר בכריתות דף י"ט ע"ב דכונה לא ר"ל המחשבה רק דר"ל הדבר מה שצריך ונ"מ דאם הי' צריך תקיעה וקסבר דבעי תרועה ונתכוון לעשות תרועה ועלה בידו תקיעה יצא דלא בעי רק שיכון לעשות דבר מה שצריך וזה הוה כעין עקירה בטעות דמנחות דף מ"ט וזהו ג"כ כונת הגמ' ברכות דף י"ב גבי נקט כסא דשכרא ע"ש דר"ל ג"כ זה הבעיא אם צריך מחשבה ואז לא יצא ואם די בכונה יצא וזה ר"ל ג"כ הך דר"ה דף ל' שומע דומיא דמשמיע ר"ל דהתוקע בעצמו א"צ שיכון שיצא בזה התקיעה דהרי אינו יוצא כלל בזה רק צריך שיכוון שהוא תוקע לשם מצוה או לשם תקיעה ועי"ז יש עליו שם תקיעה וא"כ ממילא שמע תקיעה וה"נ השומע כן או דהתוקע צריך שירצה שגם אחרים ישמעו את תקיעתו וממילא הם יוצאים וא"כ לפי"ז הא באמת השמיעה מה ששמע כבר אזל לו רק מה שצריך להתקיעה מצטרף ואידך אזל לו ועי' ברכות דף נ"ג ע"א גבי שלהבת ושבת דף פ' גבי קלטו כלב ובירוש' שם רפ"א ועי' חולין דף ע' ע"א ברש"י גבי משליך לכלבים וב"ק דף צ"ג ע"ב גבי ראשית הגז ובחולין דף קל"ח ע"א גבי גזז ומכר וזהו ג"כ כונת הירוש' בר"ה פ"ג ופ"ד דאם נתכוין לצאת בתקיעה אחת לשתי תקיעות גם אחת לא יצא דלא ראשו אית לו סופו ור"ל דאין השמיעה שלו מצטרפת כיון דסבר לחלקם לשנים וזה ג"כ טעם ר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת משום דס"ל דגבי איסורים הכמות הוא האיכות אבל אם בשעה שאוכל רוצה לאכול שיעור שלם רק יותר בכדי א"פ אז גם ר"ל מודה כמבואר בירוש' רפ"ו דתרומות ועי' בהך דזבחים דף פ' גבי הזאות מצטרפים ומ"ש התוס' יומא דף פ"א ע"א גבי רביעית דם הבא משני מתים ובדברי הראב"ד ז"ל בהל' טומאת מת פ"ד הי"ג גבי רביעית דם דאין עליו שם נפש אא"כ מחובר ע"ש. וזה כונת הגמ' במעילה דף י"ז גבי רביעית דם שהגיס בה ור"ל אם שייך שם מקצת כיון דהוא עצם אחד ובהל' טו"מ אבאר זה. עכ"פ דבעי שיהא עליו שם דבר ועי' ביומא דף ס"א בהך מחלוקת דנשפך הדם באמצע הזאות וזה ג"כ כן אם יש על כל הזאה שם דבר בפ"ע ועי' נדרים דס"ח גבי הפרת האב והבעל ובזבחים דק"י גבי קומץ ולבונה וע"ש בתוס' ושם בע"ב ודף מ' ע"ב ודף צ"ג ע"ב גבי קבלת דם בכלי וכן בהך דנדרים דף פ"ג גבי יש נזירות לחצאין וזה באמת תליא בהך מחלוקת דשם דף ג' ע"ב היכא דלא נזר רק מא' מהם אם חל וע"ש ברש"י דכ' שם דהוה גדר איסור חל על איסור ור"ל כך דהנה התוס' שם דכ"א ע"א כ' דבגדר יד שפיר חל גם בדבר אחד לר"ש ר"ל כך דבאמת כ"כ בהל' נזירות דגבי נזירות יש ב' הדברים מצד הדין ומצד שאסר על עצמו ועי' מ"ש בעהמא"ו פ"ב דביצה גבי תנאי כפול דאומדנא הוה כמו שכפל וכן ר"ל הירוש' גיטין פ"ב אם פירש פסול ואם לא פירש כשר ר"ל דבלשון גירשתי כלול כל הלשונות וכן ר"ל בהך ירוש' דחגיגה פ"ב ובתוספ' שם הטובל מטומאה לטהרה עלתה לו דבשם טהרה כלול הכל אך כך דיד לא הוה רק בגדר דין מקרא דנדרים דף ג' וממילא חל עליו הכל משא"כ בשאמר מפורש אז זה הוה מחמת פיו והשאר צריכין להיות מחמת הדין ובדין נזירות צריך כל הדברים וא"כ על הדבר שנזר בפירוש שכבר חל מחמת הדבור לר"ש דס"ל דאין אחע"א א"א לחול ושוב לא חל כלל דאין נזירות לחצאין ולכך לית לי' לר"ש ג"כ דין נזיר שמשון ועי' יבמות דף נ"ב ע"ב גבי הך בעיא דר"ח אם מאמר וזיקה הוה עצם אחד או שני עצמים ובהך דמנחות דף כ"ד גבי דין דשבעה לה טומאה ובאמת נראה דגבי עבד בנזיר דף ס"א ודף ס"ב ע"ב הוה רק הנזירות אצלו דין ולא חיוב דחיוב לא חל עליו כלל דאין נפשו קנויה לו היכא דיש בזה עינוי כמבואר שם ולכך אין בו חצי נזירות וע"ש בירוש' דנזירות שלו רק הלכה וכ"כ בזה בהל' נזירות אך ר"ח במנחות דף ח' הנ"ל ס"ל דכיון דמ"מ בזה הדבר צריך שניהם שוב הוה זה כדבר אחד ואחד מועיל לחברו וזה הגדר ג"כ דגבי נפשות לא מהני עדות מיוחדת לכ"ע דצריך שיהא אחד מעיד על חבירו וכעין מ"ש רבינו ז"ל בהל' יסודי התורה פ"ח ה"ב ועי' בדברי רבינו בפ"ד מהל' עדות ה"א דצריך ג"כ שיעידו בב"ד אחד ועי' ב"ב דף קס"ה ע"ב ובגיטין דף ל"ג ע"ב והנה בירוש' סנהדרין פ"ח סה"ה במה דאמר שם ר"י דאם אחד מב"ד הראשון מת אינו נסקל והקשה שם דמאי קמ"ל הא מבואר זה במשנה ותירץ דקמ"ל דלא מצטרפי לעשות עכ"פ כמן גנבה ראשונה ע"ש אך בתוספ' פי"א דסנהדרין מבואר דמצטרפי גם לחייבו מיתה וטעם הירוש' דלא מצטרפי גם לאחת דלפי זה יהי' צריך לגנוב עוד פעם שלישי ושוב יהי' עליו דין כיפה וכמו הך דסנהדרין דף פ"א דהוה מלקות של כריתות ובמ"א אבאר זה. וכן ס"ל לרבינו בפ"א מהל' עבודת יוהכ"פ דשבת שחל להיות ביוהכ"פ חל גם שם יוהכ"פ על הקרבנות של שבת וצריך דוקא כה"ג וכ"כ בזה בח"א סוף הלכות עירובין וראי' לזה מדאמרינן בפסחים דף נ"ט ע"ב דכיון דקי"ל דחלבי שבת קרבין ביו"ט יכול להקטיר חלבי ק"פ אם חל להיות ע"פ בשבת בלילה ע"ש ובדברי רבינו בפ"א מהל' תמידין ומוספין אך לפי שיטת התוס' יומא דף מ"ו ע"א דבשעת המערכה של תמיד אז קרבין אף בשבת ויוהכ"פ רק דמחלוקת אם יכול לעשות לה בלילה מערכה בפ"ע וא"כ לפי"ז אם חל ע"פ בשבת דאז של תמיד ושל מוסף ודאי קרב בלילה יכול להקריב עמהם גם של פסח ובאמת קשיא לי למה דחק הגמ' בפסחים דף נ"ח ע"א בהך מחלוקת דר"י ור"ע כסדרו בחול כו' דברי ר"י ור"ע ס"ל כסדרו בע"פ ע"ש דלמא ה"פ דהנה לפי המבואר שם דף נ"ט ע"ב בתוס' ושבת דף קי"ד ר"י ס"ל חלבי חול קרב ביו"ט ולר"ע רק אם חל בשבת וא"כ לפי"ז י"ל כך דהא דאמרינן במשנה דאם חל ע"פ להיות בע"ש מקדים דזה אתיא כר"י וא"כ בשלא חל בע"ש אז האימורים של הפסח יכולים ליקרב בלילה לכך מאחרין משא"כ אם חל בע"ש אז ע"כ צריך להקדים מחמת הקטרת האימורים משא"כ לר"ע ס"ל דאם חל ע"פ בחול צריך להקדים כמו אם חל בע"ש כיון דאסור להקטיר האימורים בלילה אך אם נימא כשיטת התוס' יומא הנ"ל א"ש גם י"ל דהיכא דאין שהות להקריבם ביום שוב אסור להקטירם בלילה דלא מיקרי נתותרו כמו בהך דפסחים דף נ"ט ע"ב ועי' חגיגה דף ח' ע"ב שפסק היום ע"ש ובתוס' מנחות דף כ"ו ע"ב דמנחה אם נקמצה קודם תמיד די בכך ויכול להקטירה אח"כ ויהי' נ"מ גבי קרבן אם די בשחיטה וקבלת הדם קודם תמיד של בין הערבים אף דזריקה יהי' אח"כ ועי' תוס' יומא דף כ"ט ומנחות דף מ"ט ובירוש' יומא פ"ב ה"א גבי קומץ שנתנו על מערכת לילה כו' ר"ל אם הקטרת הקומץ דומה לזריקה בלבד או גם להקטרת האימורים ועי' פסחים דף ע"ז ע"ב וכ"מ ובאמת הנה בירוש' פסחים פ"ה ה"ג מבואר דאף דקי"ל דגם הקטרת אברי תמיד צריך שיהי' קודם הפסח זה רק אם הפסח הוא חי אבל אם נשחט קודם אף דקי"ל דממרסין בדמו רק עד שיזרוק דם התמיד ולא עד שיקטיר ובזה א"ש מה שמקשין דאמאי לא מוקי הגמ' בפסחים דף נ"ט ע"ב הך דכל הלילה ילין דמיירי שעדיין לא נקטרו אברי תמיד כמ"ש התוס' מנחות דף מ"ט ע"ב אך משום דשם קאי לפי שיטת הירוש' ג"כ אערב פסח כמ"ש שם התוס' ובע"פ הדין דצריך להקטיר גם אברי התמיד קודם שחיטת הפסח וא"ש. עכ"פ איך ר"ל הירוש' שם דגבי שחוט רק זריקת דם התמיד קודם לזריקת דם הפסח ואח"כ יקטיר אמורי פסח תחילה ואח"כ של תמיד או ר"ל דאחר זריקת דם הפסח יקטיר אברי תמיד ואח"כ אימורי פסח וזה תליא כיון דלא נתקיים עשיית התמיד קודם הפסח שוב יהי' כמו בכל קרבנות דהם קודם לתמיד של בין הערבים. אך אם נימא דגם קבלת הדם קודם התמיד שוב גם בכל הקרבנות יכול להקריב אח"כ לא שייך זה. ובאמת היכא דלא חזי ע"י שאסור אם זה מיקרי כמו נתותרו כ"כ בזה בהל' ציצית פ"ג ה"ו דמלשון הגמ' דפסחים דף ס"ח ע"ב במה דאמר ר"ש חביבה מצוה כו' לכאורה משמע דאף אם נימא דאסור להקריב ביום מ"מ יכול להקטירם בלילה ועי' בביצה דף כ"א ובמנחות דף מ"ח דנקט שם ע"מ להקטיר אימורים לערב ולא נקט ויקטיר וכן מדברי רבינו ספט"ז מהל' פסוהמו"ק וע"ש ברש"י ביצה ובתוספ' לא נקט כן ול"ל זה אך כך דהנה כ"כ בהל' מא"ס פ"י אם שייך גבי דם לומר כמו גבי קומץ בהך דזבחים דף מ"ג היכא דמקצת אסקיה אמערכה דהוה גם אידך כן וגם אם נימא מדם לאימורים כה"ג כיון דלא מעכבי ואף דמבואר במכות דף י"ט דדם ובשר חדא מילתא הוא אך י"ל דזה הוה כמו דאמרינן במנחות דף י"ד ע"ב דהיכא דערבינהו מיערב והיכא דפלגינהו מיפלג ה"נ גבי דם ובשר כך וא"כ אם זרק ע"מ להקטיר דהוה כמו ערבינהו שוב הוה כמו משלה בהם האור ושרי להקטיר לכ"ע ובל"ז לא משום דאסור להקטירם אחר תמיד כיון דביום לא הי' ראוי ועי' פסחים דף ס"ט ע"ב מה דאמר שם דלר"א כיון דחזי לאכול אם היו מגין עליו שפיר שוחטין עליו והתוס' שם דף נ"ט ע"א כ' דהיכא דאסור להקריב לאחר תמיד אין שוחטין עליו וצריך לחלק בין דאורייתא לדרבנן וכמ"ש בהל' ציצית שם ונ"מ לדידן לשיטת רבינו בפ"ו מהל' ק"פ ה"ב גבי טמא מת בטומאה שאין הנזיר מגלח עלי' אם חל ז' שלו להיות בע"פ שחל להיות בשבת אם מזין עליו דלא שייך הך טעם דהל' ו' שם ועי' בפסחים דף מ"ח גבי מדומע אף דהוה רק מדרבנן ואין לומר דאיסור הנאה שאני וכעין מ"ש רבינו ספט"ז מהל' מכירה אך מהך דזבחים דף פ"ח ע"ש ברש"י ותוס' דלא ס"ל כן: ע"כ השמטה

1 עבר ושחט מאי - מהו שיזרוק את הדם:

2 על מנת להתיר בשר באכילה - כלומר אם הבשר קיים שתהא זריקתו צורך יו"ט שיאכל הבשר היום זורק ואם לאו אינו זורק:

3 על מנת להקטיר אימורין לערב - אפילו אין כאן אלא לצורך הכשר קרבן להכשיר קרבן שאין יכול לזרוק בלילה והקטרת האימורין כשרה כל הלילה וימתין עד שתחשך ויקטירה:

« רש"י על ביצה כ׳ ע״ב:י״א רש"י על ביצה כ׳ ע״ב:י״ג »