רשב״א על ראש השנה ל״ב

מהדורה: מהדורת גרליץ, בהוצאת אורייתא

« רשב״א על ראש השנה ל״א ע״ב רשב״א על ראש השנה ל״ג ע״א »

1 ראש השנה פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם אֵינוֹ תּוֹקֵעַ לְמַלְכִיּוֹת — לָמָה הוּא מַזְכִּיר? לָמָה הוּא מַזְכִּיר?! רַחֲמָנָא אָמַר אַידְכַּר! אֶלָּא: לָמָה עֶשֶׂר? לֵימָא תֵּשַׁע, דְּהוֹאִיל וְאִשְׁתַּנִּי אִשְׁתַּנִּי!

2 תלמוד ירושלמי ראש השנה פתח ↗

הלכה: אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכִיּוֹת. כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה קִילוּסִין שֶׁאָמַר דָּוִד. הַ‍לְלוּיָהּ הַ‍לְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַ‍לְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עוּזּוֹ כול׳ עַד כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַ‍לְלוּיָ‍הּ. מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה וִידּוּיִים שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָה. רַ‍חֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ וגו׳ לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט וגו׳. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ לְכוּ נָא וְנִוָּ‍כְחָה יֹאמַר יְי וגו׳. מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעָה כְבָשִׂים פָּר וָאַיִל וְשָׂעִיר.

3 ראש השנה פתח ↗

מַתְנִי׳ אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכִיּוֹת, מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת, מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אִם אָמַר שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ מִכּוּלָּן — יָצָא.

3 פסחים פתח ↗

וְהָא מָר לָא תְּלָתָא אָמַר וְלָא שְׁבַע אָמַר! אֲמַר לֵיהּ: אִיבְרָא ״בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה״, מֵעֵין חֲתִימָה הִיא, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַמַּבְדִּיל צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר מֵעֵין חֲתִימָה סָמוּךְ לַחֲתִימָתוֹ. וּפוּמְבְּדִיתָאֵי אָמְרִי מֵעֵין פְּתִיחָתָן סָמוּךְ לַחֲתִימָתָן. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, דְּחָתְמִינַן ״בֵּין קוֹדֶשׁ לְקוֹדֶשׁ״, מַאן דְּאָמַר מֵעֵין פְּתִיחָתָן סָמוּךְ לַחֲתִימָתָן, לָא בָּעֵי לְמֵימַר ״בֵּין קְדוּשַּׁת שַׁבָּת לִקְדוּשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ״. וּמַאן דְּאָמַר מֵעֵין חֲתִימָתָן סָמוּךְ לַחֲתִימָתָן, בָּעֵי לְמֵימַר ״בֵּין קְדוּשַּׁת שַׁבָּת לִקְדוּשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ״. גּוּפָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הַפּוֹחֵת — לֹא יִפְחוֹת מִשָּׁלֹשׁ, וְהַמּוֹסִיף — לֹא יוֹסִיף עַל שֶׁבַע. מֵיתִיבִי: אוֹמֵר הַבְדָּלוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת וּבְמוֹצָאֵי יָמִים טוֹבִים וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְיוֹם טוֹב וּבְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב לְחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, אֲבָל לֹא בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת. הָרָגִיל — אוֹמֵר הַרְבֵּה, וְשֶׁאֵינוֹ רָגִיל — אוֹמֵר אַחַת. תַּנָּאֵי הִיא, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים אוֹמֵר אַחַת, וְנָהֲגוּ הָעָם לוֹמַר שָׁלֹשׁ. מַאן נִיהוּ ״בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים״? רַבִּי מְנַחֵם בַּר סִימַאי. וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ ״בְּנָן שֶׁל קְדוֹשִׁים״? דְּלָא אִיסְתַּכַּל בְּצוּרְתָּא דְזוּזָא. שְׁלַח לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר אִידִי: חֲנַנְיָא אָחִי אוֹמֵר אַחַת. וְלֵית הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמַּבְדִּיל צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר מֵעֵין הַבְדָּלוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. מֵיתִיבִי: סֵדֶר הַבְדָּלוֹת הֵיאַךְ? אוֹמֵר: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחוֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, בֵּין טָמֵא לְטָהוֹר, בֵּין הַיָּם לֶחָרָבָה, בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, בֵּין כֹּהֲנִים לִלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים״. וְחוֹתֵם בְּ״סֵדֶר בְּרֵאשִׁית״. וַאֲחֵרִים אוֹמְרִים: בְּ״יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית״. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חוֹתֵם ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל״. וְאִם אִיתָא, הָא ״בֵּין הַיָּם לֶחָרָבָה״ לָא כְּתִיבָא בֵּיהּ ״הַבְדָּלָה״! סְמִי מִכָּאן ״בֵּין הַיָּם לֶחָרָבָה״. אִי הָכִי ״בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה״ נָמֵי? מֵעֵין חֲתִימָה הוּא, בְּצַר חֲדָא וְלֵיכָּא שֶׁבַע! אָמְרִי, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים תְּרֵי מִילֵּי נִינְהוּ. בֵּין לְוִיִּם לְיִשְׂרְאֵלִים, דִּכְתִיב: ״בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל ה׳ אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי״. בֵּין הַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם, דִּכְתִיב: ״בְּנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים״. מִחְתָּם מַאי חָתֵים? רַב אָמַר: ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל״, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל״. לָיֵיט עֲלַהּ אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף אַהָא דְּרַב. תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: כׇּל הַחוֹתֵם ״מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל״ מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.

4 ראש השנה פתח ↗

מַלְכוּת שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ תְּרוּעָה — כְּגוֹן: ״ה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ״ — אוֹמְרָהּ עִם הַמַּלְכִיּוֹת וְאוֹמְרָהּ עִם הַשּׁוֹפָרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹמְרָהּ אֶלָּא עִם הַמַּלְכִיּוֹת בִּלְבָד.

5 ראש השנה פתח ↗

וְהָא ״אִם הִשְׁלִים״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד — אִין, לְכַתְּחִילָּה — לָא! הָכִי קָאָמַר: מַתְחִיל בַּתּוֹרָה וּמַשְׁלִים בְּנָבִיא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מַשְׁלִים בַּתּוֹרָה, וְאִם הִשְׁלִים בְּנָבִיא — יָצָא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: ווֹתִיקִין הָיוּ מַשְׁלִימִין אוֹתָהּ בַּתּוֹרָה.

6 ראש השנה פתח ↗

גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא שֵׁנִי מַתְקִיעַ — מִשּׁוּם דִּ״בְרוֹב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ״, אִי הָכִי הַלֵּל נָמֵי — נֵימָא בַּשֵּׁנִי מִשּׁוּם דִּ״בְרוֹב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ״!

7 ראש השנה פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד שָׁנוּ.

8 ראש השנה פתח ↗

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? שׁוֹפָר עֲשֵׂה הוּא, וְיוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה — וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה.

9 ראש השנה פתח ↗

לֹא עוֹלִין בָּאִילָן וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְכוּ׳. הַשְׁתָּא דְּרַבָּנַן אָמְרַתְּ לָא, דְּאוֹרָיְיתָא מִיבַּעְיָא?! זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ קָתָנֵי.

1 הא דאקשינן: למה הוא מזכיר רחמנא אמר אידכר. תמיהא לי מאי קאמר, דהא כל הני ברכות מדרבנן נינהו, וכדאמרינן בשילהי פירקין לד, ב גבי שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין, פשיטא תקיעות דאורייתא ברכות דרבנן. ואם כן מאי קאמר רחמנא אמר אדכר, שפיר קאמר להו ר' עקיבא למה תקנו לומר מלכיות כיון שאינו תוקע בהן. ונראה לי דמשום שראו חכמים לומר מלכיות זכרונות ושופרות ואסמכינהו אקרא כדאמרינן בסמוך, עשאום כאילו מן התורה, ובפרק קמא טז, א נמי אמרו אמר הקב"ה אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר, עשאום כאילו נצטוו בכך, ואיתא נמי לקמן ראש השנה לד, ב. וגדולה מזו אמרו שם, אמר ר' אבהו למה תוקעין בשופר של איל בראש השנה אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק, וההיא על כרחין לאו דוקא ורמז נמי בקרא ליכא, ותנינן כל השופרות כשרין, אלא כל שראו חכמים להיות כן עשאום כאילו נצטוו על זה.

2 הני עשרה כנגד מי כנגד עשרה הלולין שאמר דוד במזמור הללוהו בתקע שופר. וכולהו מוכח מהכא, כלומר, שיהלל עשר בתקע שופר, בין הלולין דמלכיות בין הלולין דזכרונות ושופרות. אבל בירושלמי פ"ד, ה"ז סמיך כל חד וחד לעניניה, עשרה מלכיות כנגד עשרה קלוסין שאמר דוד בהללויה הללו אל בקדשו, עשרה זכרונות כנגד עשרה ודויין שאמר ישעיה ישעיה א, טז-יח רחצו הזכו ומה כתיב בתריה למדו היטיב ומה כתיב בתריה לכו נא ונוכחה אמר השם, עשרה שופרות כנגד שבעה כבשים ופר ואיל ושעיר.

3 אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו' ואם אמר שבע מכולן יצא וכו' ר' יוחנן בן נורי אומר הפוחת לא יפחות משבע ואם אמר שלש מכלן יצא. הא ברייתא משמע דפליגא אמתניתין, דאלו לתנא קמא דמתניתין משמע דאפילו בדיעבד לא יצא בפחות מעשר מדלא קתני ואם אמר שבע יצא כדקתני בברייתא וכדקתני במתניתין בדר' יוחנן בן נורי. ומשמע נמי דלר' יוחנן בן נורי דמתניתין לכתחילה לא יפחות מעשר, דהא לא פליג התם אלא בדיעבד הא בלכתחלה לא. ואם תאמר אם כן מאי קא מוכח מבריתא לשלש שלש דמתניתין, דשלש מכולן קאמר מדקתני הכין בברייתא, דדילמא כי היכי דפליגא ברייתא ומתניתין בהנך הכי נמי פליגי בהא. ויש לומר דכל היכא דאיכא לאשווינהו משוינן להו, דבכדי לא אמרינן דפליגין אהדדי. ומכל מקום כיון דמשמע דפליגן בלכתחלה, דאילו למתניתין בין לרבנן בין לר' יוחנן בן נורי לא יפחות לכתחלה מעשר, הא דאמר רב המנונא אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי אדר' יוחנן בן נורי דמתניתין קיימי, דאמרינן דבדיעבד יצא אפילו אמר שלש שלש מכולן, והלכך לכתחלה עשרה בעינן אלא דבדיעבד אפילו בשלש. וכן כתב הר"מ ב"ן נ"ר. ומדקתני במתניתין ובברייתא אין פוחתין, ולא קתני ולא מוסיפין כדקתני גבי הבדלות פסחים קד, א, שמע מינה דאין פוחתין מכן הא אילו בא להוסיף מוסיף כמה שירצה, וכן אמרו משמן של הגאונים. ואע"ג דאמרינן הני עשרה כנגד מי, והוה משמע לכאורה דדוקא תננהו שלא יגרע ולא יוסיף, אפילו הכי לא. ואית לן כיוצא בה, שאמרו מגילה כא, ב אין פוחתין מהן מעשרה פסוקים בבית הכנסת, ואמרינן עלה כנגד מי כנגד עשרה מאמרות ועשרה הדברות, ואע"פ כן מוסיפין עליהן כמה שירצו.

4 תרועה שיש עמה מלכות אומרה עם המלכיות עם השופרות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אומרה עם המלכיות ואינו אומרה עם השופרות. דקא סבר ר' יהודה דאינו אומר עם השופרות אלא תרועה שיש בה שופר ואי נמי שנזכר בו שופר, וכדאמרינן בהדיא תרועה שאין עמה ולא כלום אומרה עם השופר דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר אינו אומרה כל עיקר, וקיימא לן כר' יוסי. ומיהו דוקא תרועה סתם, הא תרועה שנזכר בה חצוצרות כגון ותקעתם בחצוצרות אינו אומר כל עיקר, דאנן שופרות בעינן דכתיב תהלים מז, ו עלה אלקים בתרועה השם בקול שופר, וביובל דמיניה גמרינן שופר תרועה כתיב. ואותן שנהגו לומר בסוף השופרות ותקעתם בחצוצרות במדבר י, י טעות הוא, ואע"ג דכל מקום שיש חצוצרות במקדש יש שופר, מכל מקום אנן קרא דמזכיר בו שופר בעי והא ליכא. אלא אומר לא הביט און ביעקב וגו' שם כג, כא, ואע"פ שאמרו עם המלכיות, וכדאמרי' מלכות שיש עמו תרועה אומרו עם המלכיות ואומרו עם השופרות, וא"נ יום תרועה יהיה לכם שם כט, א.

5 ר' יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא. פירוש, ר' יוסי לא פליג את"ק במתחיל בתורה דבהא אפילו ר' יוסי מודה, אלא במשלים בנביא הוא דפליג, דאילו לת"ק פסוק עשירי אומרו מאיזה מקום שירצה ואילו לר' יוסי לכתחלה אינו אלא משל תורה ואומרו לבסוף. והיינו דלר' יהודה אע"ג דלא אשכח מלכיות בשל תורה אלא תלתא אפילו הכין לא קשיא ליה ולא מידי, דהא אי בעי אומר ארבעה משל נביאים או משל כתובים, ולעולם לר' יוסי מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה. והכין תניא בהדיא בתוספתא פ"ד, ה"ו בדברי ר' יוסי מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה. ואף ר"ח ז"ל גריס הכין בהדיא בברייתא בגמרא. וקיימא לן כר' יוסי, מדאמר ר' אליעזר בריה, ותיקין היו משלימין בתורה, ואע"ג דסתם מתניתין פליג עליה, אפילו הכין מעשה רב. ועוד פוק חזי מה עמא דבר, וכן פסקו כל הראשונים, וכן כתב הר"מ ב"ן נ"ר. וכן אמרו הגאונים ז"ל דכתובים באמצע. וכן כתב רבינו האי גאון ז"ל שכן מסורת בידם. והר"מ ב"ן נ"ר כתב, שכן מפורש במסכת סופרים פי"ח, ה"ג, שבכל מקום דברי קדושה נקדמין לדברי קבלה. והא דאמרינן בגמרא לעיל ראש השנה לב, א תורה נביאים וכתובים, סדר כתיבה נקט ואזיל.

6 מאי שנא דהשני מתקיע. כלומר, יתקיע הראשון כדרך שהוא עושה בהלל שהראשון מקרא את ההלל משום זריזין שמקדימין למצות. ואיכא למידק, דהא צריך לתקוע על סדר ברכות, ובתפלת המוספין הוא דאיכא תשע משום שמצות היום במוספין, הא בשחרית שאינו מתפלל תשע לא יתקע. ומשמע מכאן לכאורה שכל תפלות היום תשע, וכן דעת הרב בעל המאור ז"ל, אלא שלא נהגו כן, ומנהגן של ישראל תורה היא, ובכל כי הני פוק חזי מה עמא דבר. והכי נמי משמע לקמן בירושלמי דגרסינן התם בשילהי מכלתין הלכה י ר' זעירא ורב חסדא הוו יתבין תמן באילין תקיעתא מן דצלון אתא צלותא קם ר' חסדא אמר ליה ר' זעירא ולא כבר מצלינן, אמר ליה מצלי והדר מצלי, אמר ליה דנחתין מערביא להכא אומרין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא. ע"כ בירושלמי. אלמא מדצלו אינהו שחרית, וקשיא ליה לר' זעירא אמאי הדר צלי ר' חסדא תפלת המוספין מדפסק ר' יוחנן כר"ג באילין תקיעתא, ואנן הא מפרשים טעמא דהני משום דאושי לקמן ראש השנה לה, א כלומר דנפישי ברכות וקראי דמלכיות זכרונות ושופרות, ואם איתא אפילו בתפלת השחר יהא הלכה כר"ג ולא ליצלו, אלא לאו כדאמרן. כך נראה לי. והכא יש לומר דהכי קאמר, מאי שנא דהשני מתקיע יתקיע הראשון ויברך נמי תשע, ואע"פ שאין חיוב הברכות מחמת התקיעות אלא מצד עצמן, שהרי יחיד מתפלל תשע אע"פ שאינו צריך לשמוע על סדר ברכות, ואפילו בחבר עיר נמי בשלא נזדמן להם שופר מברך תשע, שאין הברכות מעכבות את התקיעות ולא התקיעות מעכבות את הברכות, וכדתנן לג, ב מי שברך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע, מכל מקום כיון דזריזין מקדימין למצות ואלו נתמנה לו שופר צריך לשומען על סדר הברכות, יברך אף בשחרית ויתקע על סדר הברכות, כך נראה לי.

7 אמר ר' יוחנן בשעת השמד שאנו. כלומר, מחמת כך התקינו בשני, ואע"פ שבטל דבר תקנה במקומה עומדת. ואי נמי טעמא כדאיתמר בירושלמי פ"ד, ה"ח ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן מפני מעשה שאירע, פעם אחת תקעו בראשונה והיו השונאים סבורין שמא עליהן הן הולכין עמדו עליהם והרגום, מן גו דאינון חמיין לון קרי את שמע ומצלו וקרי באורייתא ומצלו ותוקעין אינון אמרינן בנימוסיהן אינון עסיקין, ומר בהלל לית כל עמא תמן, ומר אף בתקיעה לית כל עמא תמן. אמר ר' יונה ואותי יום יום ידרושון זו תקיעה וערבה. ר' יהושע בן לוי בשם ר' אלכסנדרי שמע לה מן הדא, שמעה אלקים צדק זו קרית שמע הקשיבה רנתי זו רנון תורה האזינה תפלתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זה המוסף, מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא, אמר ר' אחא בר פפא קומי ר' זעירא שנייה היא שמצות היום במוסף, אמר ר' תחליפא קסרייה קרייה אמר כן יום תרועה ועשיתם.

8 מאי טעמא יום טוב עשה ולא תעשה היא. ואיכא למידק, למאן דאמר בפרק במה מדליקין שבת כד, ב דלא הוי יום טוב עשה ולא תעשה, מאי איכא למימר. ויש לומר דאמר לך דהוי טעמא דהכא, משום דהוו להו מכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב, הלכך לא דחי אפילו לאו גרידא.

9 ולא עולין באילן השתא דרבנן אמרת לא דאורייתא מיבעיא. הכי גרסינן בספרים. ופירש ה"ר יצחק אבן גיאת ז"ל דפקוח הגל הוי דאורייתא. ואינו מחוור בעיני. דפקוח הגל טלטול בעלמא הואי, דאי בשל בנין ומשום סותר לא קרי ליה גל אלא כותל קרי ליה. ומיהו אפשר לאוקמה בגל דבעי מרא וחצינא, וכאותה ששנינו בפרק בכל מערבין עירובין לה, א נפל עליו גל, ואמרינן עלה בגמרא קא סלקא דעתך דאי בעי שקיל ליה, לימא מתניתין דלא כרבי, דאי כרבי האמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות, אפילו תימא כרבי לא צריכא דבעי מרי וחציני. ומיהו אכתי קשה, דהא מתניתין הכי קתני אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום ולא עולין באילן, ברישא תנא אין מפקחין והדר תני לא עולין באילן, ואם כן היכי קאמר דזו ואין צריך לומר זו קתני, הוה ליה למימר זו אף זו קתני. ורש"י ז"ל פירש, דרוכבין על גבי בהמה קרי דאורייתא, ולאו דאורייתא ממש קאמר אלא דאתיא לדאורייתא, כלומר, דהא איכא למגזר משום שמא יחתוך זמורה, והלכך חמירא טפי מהנך דלא אתו לאיסורא דאורייתא. וגם זה אינו נכון, והנכון כדברי רש"י ז"ל האחרונים שכתב דלא גרסינן ליה.

3 מגילה פתח ↗

אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין. תָּנָא: הַפּוֹתֵחַ — מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ, וְהַחוֹתֵם — מְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ.

5 מסכת סופרים פתח ↗

ובחג השבועות תהלים כט הבו לה׳ בני אלים בט׳ באב בארבע פסוקים משל ירמיה יד המאוס מאסת את דבר ה׳ יהודה עד כי אתה עשית את כל אלה. ושני מזמורים הללו אלהים באו גוים בנחלתך תהלים עט ועל נהרות בבל שם קלז אע"פ שבכל מקום מקדימין דברי קדושה לדברי קבלה בזה דברי קבלה מקדימין לדברי קדושה:

7 תלמוד ירושלמי ראש השנה פתח ↗

הלכה: רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירַע. פַּעַם אַחַת תָּ‍קְעוּ בָרִאשׁוֹנָה וְהָיוּ הַשּׂוֹנְאִים סְבוּרִין שֶׁמָּא עֲלֵיהֶן הֵם הוֹלְכִין וְעָ‍מְדוּ עֲלֵיהֶן וְהֲרָגוּם. מִיגּוֹ דְּאִינּוּן חֲמֵי לוֹן קָ‍רְאֵיי שְׁמַע וּמַצְלִיִין וְקוֹרְאִין בְּאוֹרַיְתָא וּמַצְלֵיי וְתָ‍קְעִין. אִינּוּן אָ‍מְרִין. בְּנִימוֹסוֹן אִינּוּן עֲסִיקִין.

8 שבת פתח ↗

קַשְׁיָא הִילְכְתָא אַהִילְכְתָא. אָמְרַתְּ הִילְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְקַיְימָא לַן הִילְכְתָא כְּרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שְׁלִיחַ צִיבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּיבָה עַרְבִית אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל יוֹם טוֹב, שֶׁאִילְמָלֵא שַׁבָּת אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר יוֹרֵד עַרְבִית בְּיוֹם טוֹב.

9 עירובין פתח ↗

נָפַל עָלָיו גַּל וְכוּ׳. קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּאִי בָּעֵי מָצֵי שָׁקֵיל לֵיהּ.

« רשב״א על ראש השנה ל״א ע״ב רשב״א על ראש השנה ל״ג ע״א »