רשב״א על ראש השנה כ״ט

1 גירסת הספרים: מקדישין לעולם וגואלין לעולם. דהיא ראשונה לההיא דמוכרין לעולם וגואלין לעולם, דההיא דמקדישין איתא בפרק אין מקדישין ערכין כו, ב וההיא דמוכרין איתא בפרק בתרא דערכין לג, ב, ולא משמע דמייתי בתרייתא ומנח קמייתא.

2 גירסת הספרים: קא משמע לן נהי דליתנהו בהשמטת קרקעות בהשמטת כספים ובשלוח עבדים מיהא איתנהו. רש"י ז"ל כתב דלא גרסינן ליה כלל, אלא קא משמע לן גרסינן ותו לא, דאי אפשר דגרסינן נהי דליתנהו בהשמטת קרקעות דהא ודאי איתנהו, דבין שלקחו הם מאחרים מחזירין, דהא איתנהו בכלל כל המצות כישראל, ובין שלקח ישראל מהם מן האלפים אמה שנתנו להם חוץ לעריהם יוצא להם ביובל. ואפילו בתי ערי חומה שאין חוזרין לישראל ביובל, חוזרין להם, שנאמר ויקרא כה, לג ואשר יגאל מן הלוים. ומיהו אי משום הא, איכא למימר דהשמטת קרקע דקאמר הכא, היינו מקדיש שדה אחוזה ולא גאלה ומכרה גזבר, שאלו בישראל אינה חוזרת לו, לפי שהיובל מפקיע מן המקדיש וחוזרת לכהנים ביובל, ואלו לוי שהקדיש חוזרת לו ואינה נשמטת ממנו ביובל. אבל בתוס' הקשו, דמכל מקום, כשאמר נהי דליתנהו בהשמטת קרקע אבל בשילוח עבדים איתנהו, הוה ליה למימר בהשמטת קרקע דמכירה מיהא איתנהו, ועוד היכי קאמר דבהשמטת כספים איתנהו, דמה ענין שמיטת כספים ביובל, הא בהדיא תניא בספרי בפרשת ראה אנכי פיסקא קי"ב דשביעית משמטת כספים ואין יובל משמט כספים, וממעט ליה מוזה דבר השמטה, שמטה משמטת כספים, ולא יובל. ואית דגרסי, נהי דליתנהו בהני, בהשמטת קרקעות ובשילוח עבדים מיהא איתנהו.

3 יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. פירוש מדינה אפילו בירושלים . והא דקתני עוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה לאחר התקנה נשנית . ואם תאמר מאי שנא מלולב שהיה דוחה את השבת בגבולין בזמן שבית המקדש קיים כדתנן בפרק לולב הגזול סוכה מא, ב יום הראשון של חג כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת וכל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו, ותנן בפרק לולב וערבה סוכה מב, ב, יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית, ומפרשים להני תרתי מתניתין התם בפרק לולב וערבה סוכה מד, א הא והא בזמן שבית המקדש קיים ולא קשיא כאן במקדש כאן בגבולין. אלמא בזמן הבית אפילו בגבולין היה ניטל. ויש לומר דלולב ליכא למיגזר כולי האי, דיותר בקיאין בנטילתו מתקיעת שופר שהיא חכמה ואין הכל בקיאין בה , ושמא יוליכנו אצל בקי. ואם תאמר אם כן מאי שנא דבשופר התקינו לאחר חורבן ומאי שנא בלולב שאסרוהו בכל מקום. יש לומר משום דשופר עולה זכרון ולא רצו שיהא הדבר בטל לגמרי .

4 כל מלאכת עבודה לא תעשו ביום טוב כתיב. והוה מצי לאיתויי לא תעשה כל מלאכה שמות כ, י דכתיב בשבת, דאף בשבת לא נאסר אע"ג דלא כתיב ביה עבודה, דלאו מלאכה היא .

5 יצאת תקיעת שופר ורדיית הפת שחכמה היא ואינה מלאכה. ומיהו מדרבנן אסורין , וכדאמרינן בריש פרק קמא דשבת ג, ב הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא, דאלמא מדרבנן אסירא. וכדתנן נמי בפרק כל כתבי הקודש שבת קיז, ב גבי מציל פת מן התנור, מציל מזון שלש סעודות וכשהוא רודה לא ירדה במרדה אלא בסכין. וכן תקיעת שופר אסירא מדרבנן כדמוכח לקמן ראש השנה לג, א גבי אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ביום טוב. וכן בשלהי במה מדליקין שבת לה, ב, ובפרק כיסוי הדם חולין פד, ב דקאמר, תקיעת שופר בגבולין תוכיח שספיקה דוחה יום טוב ואין ודאה דוחה שבת, ואפילו הכי לא היו אוסרין אלא משום דרבה דאמר שמא יעבירנו .

6 שמא יעבירנו ארבע אמות. הא דלא נקט שמא יוציאנו מרשות היחיד לרשות הרבים, משום דהתם אית ליה היכירא טפי. ורש"י ז"ל לא פירש כן בכאן .