רשב״א על ראש השנה ג׳

מהדורה: מהדורת גרליץ, בהוצאת אורייתא

« רשב״א על ראש השנה ב׳ ע״ב רשב״א על ראש השנה ד׳ ע״א »

1 ראש השנה פתח ↗

וְאֵימָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה סִיוָן? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְאִם אִיתָא — ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאת וְגוֹ׳״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!

2 ראש השנה פתח ↗

אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מֵהָכָא: ״וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשֵּׁנִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ״. מַאי ״שֵׁנִי״? לָאו שֵׁנִי לְיֶרַח שֶׁמּוֹנִין בּוֹ לְמַלְכוּתוֹ?!

3 ראש השנה פתח ↗

וְאֵימָא בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת! חֲדָא, דְּלָא אַשְׁכְּחַן שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת דִּכְתִיב. וְעוֹד: מַקִּישׁ שֵׁנִי בָּתְרָא לְשֵׁנִי קַמָּא: מָה שֵׁנִי קַמָּא — חֹדֶשׁ, אַף שֵׁנִי בָּתְרָא — חֹדֶשׁ.

4 ראש השנה פתח ↗

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִין שֶׁאֵין מוֹנִין לָהֶם לַמְּלָכִים אֶלָּא מִנִּיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה׳ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ״.

5 ראש השנה פתח ↗

מִדְּקָאֵי בְּכִסְלֵיו וְקָרֵי לֵיהּ ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״, וְקָאֵי בְּנִיסָן וְקָרֵי לֵיהּ ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ — מִכְּלָל דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאו נִיסָן הוּא.

6 ראש השנה פתח ↗

מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: חֲדָא — דְּאִם כֵּן קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי, דִּכְתִיב: ״וְשֵׁיצִיא בַּיְתָא דְנָא עַד יוֹם תְּלָתָא לִירַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁית לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא״, וְתַנְיָא: בְּאוֹתוֹ זְמַן לַשָּׁנָה הַבָּאָה עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל וְגָלוּתוֹ עִמּוֹ, וּכְתִיב: ״וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי הִיא שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לַמֶּלֶךְ״, וְאִם אִיתָא — ״שְׁנַת הַשְּׁמִינִית״ מִיבְּעֵי לֵיהּ.

7 ראש השנה פתח ↗

8 ראש השנה פתח ↗

1 ואם איתא בחודש השלישי בשנה השנית מיבעי ליה. בכולה שמעתין לא איסתפקא להו אלא כולי חודש, כלומר שיהא ראש חדש אייר או ראש חודש סיון או שאר ראשי חדשים ראש לשני המלכים או לשנים, אבל לאמצע חדש לא איסתפקא להו כלל, לפי שאין חדש נחלק לשתי שנים, ואפילו סיון ותשרי וניסן שיש להם רגלים באמצען, אפילו כן רגל שבהן פשיטא להו דלא עשאוהו ראש לא לשנים ולא לשני המלכים, לפי שאין חדש נחלק לשתי שנים. ואע"פ שעשו אמצע חדש ראש לרגלים, היינו משום דעל כרחין בל תאחר ברגלים תלייה רחמנא. וט"ו בשבט נמי שעשאוהו ראש השנה לאילן, היינו נמי משום דעל כרחין באילן בתר חנטה אזלינן והיא תליא ברוב גשמי שנה. הילכך על כרחין חצי שבט ראש להן.

2 מאי לאו שני לירח שמונין בו למלכותו. ואם תאמר ואכתי מאי הוי דילמא משום דשלמה עמד בניסן, ובשלמא לעיל ראש השנה ב, ב דייק מהיקישא מדאצטריך למכתב לתרין, כלומר ליציאת מצרים ולמלכות שלמה, שמע מינה לאקושינהו, אלא הכא דילמא משום שכן היה מעשה דבניסן מלך. ויש לומר אם כן בשני למה, שהרי כבר כתב בחדש השני להשמיענו באיזה חודש מחדשי השנה, וכתב נמי בשנת ארבע למלכותו לדעת באיזה שנה למלכותו, שני למלכותו למה לי, אלא לאשמועינן בעלמא דשני לחדשים היינו שני לשני המלכים אע"פ שאינו שני לשני העולם דמתשרי מנינן. כך נראה לי.

3 שני בשבת לא אשכחן דכתיב. ירושלמי ר"ה פ"א, ה"א: או אינו אלא שני בשבת לא מצינו חשבון זה מן התורה, והכתיב בראשית א, ח ויהי ערב ויהי בוקר יום שני, אין למדין מבריאת העולם. פירוש שלא מנה שם שני לשבת אלא שני לעולם אי נמי להשמיע מה נברא ביום שני להבדילו ממעשה יום שלישי, וכן כולן.

4 תניא כותיה דר' יוחנן. ולאו לאפוקי מדר' אלעזר דהא אי אפשר בלא קרא דר' אלעזר, ובברייתא נמי משום קרא דר' אלעזר מסיק לה. אלא לומר דממקום שבא לו ר' יוחנן בשקלא וטריא שלו כך תנו לה בבריתא.

5 מדקאי בכסלו וקרי ליה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי ליה שנת עשרים מכלל דראש השנה לאו ניסן הוא. פירוש, וכיון דאפיקתיה מניסן כשאר המלכים קבע לו שנה כשני העולם בתשרי.

6 גרסת הרב בעל המאור ז"ל: מתקיף לה ר' יוסף חדא דאם כן קשו קראי אהדדי, ועוד דכתיב עזרא ו, טו

7 ושיציא ביתה דנה וגו', ותניא באותו הזמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו שנאמר שם ז, ח

8 ויבא ירושלים בחודש החמישי היא שנת השביעי למלך, מי דמי התם כורש הכא דדריוש הכא ארתחשסתא. וזו היא הגירסא הנכונה שבגרסאות. ופירוש השמועה לפי הגירסא הזו דרב יוסף מיפשט הוה פשיטא ליה דדריוש וכורש וארתחסשתא חד מלך ניהו, וכדתניא בברייתא בגמרא לקמן ומשום דכתיב עזרא ו, יב ושבי יהודאי בניין ומצלחין בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא ובנו ושכלילו מטעם אלהי ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחשסתא מלך. מדכתיב מלך ולא כתיב מלכי משמע שמלך אחד היה והיו לו כל השמות הללו. וארתחשסתא זה לא זהו ארתחשסתא הראשון שמלך אחר אחשורוש מיד, כי אותו חומץ היה מתחלתו ועד סופו, והוא ששלח אגרות הראשונות להשבית המלאכה, אלא אחר היה. והקשה רב יוסף אם כן דכורש משום דמלך כשר היה מנו ליה כמלכי ישראל קשו קראי אהדדי. דהא קראי דלעיל דלגבי ארתחשסתא משמע דלא מניסן מנינן, והכא משמע דמניסן מנינן. ועוד דהא כתיב עזרא ו, טו ושיציא ביתה דנה וגו', דאלמא משמע דלא מניסן מנינן, דאם כן שנה שמינית היא. ואקשינן עליה דרב יוסף מי דמי, כלומר מה אתה מרכיב את המקראות ומקשה מהם, דהכא דריוש והכא ארתחשסתא והכא כורש. והשיב שהכל אחד וכדתניא. ואם תאמר ולרב יוסף גופיה מי ניחא, הא כיון שהכל אחד קשו קראי אהדדי. יש לומר דרב יוסף היה סבור דלמלכי האומות לא קבעו זמן כלל אלא מיום עמדו מנינן, והילכך קראי שפיר כתיבן. דדילמא יום שעמד בו מלך זה מרחשון היה, והילכך משכחת כסלו ואחריו ניסן בשנת העשרים למלכותו, וכן החדש הששי והשביעי בשנה אחת, וכן אדר ואב. ואהדרינן לפרוקא לקושיא דרב יוסף, מכל מקום קשיא. כלומר כיון ששלשת השמות על מלך אחד נאמרו וכדתניא בברייתא. ופרקינן לא קשיא כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ. זהו פירוש השמועה לפי גירסת הרב בעל המאור ז"ל, אע"פ שיש קצת דברים שלא פירש הוא כן והם נראין לי כמו שכתבתי.

3 תלמוד ירושלמי ראש השנה פתח ↗

הלכה: אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵן כול׳. כְּתִיב הַחוֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. לָכֶם הוּא רֹאשׁ וְאֵינוֹ רֹאשׁ לֹא לַשָּׁנִים וְלֹא לַשְּׁמִיטִּים וְלֹא לַיּוֹבְילוֹת וְלֹא לִנְטִיעָה וְלֹא לַיְּרָקוֹת. וְאֵמָר. לָכֶם הוּא רֹאשׁ וְאֵינוֹ רֹאשׁ לֹא לַמְּלָכִים וְלֹא לִרְגָלִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּתִיב וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי בַּשֵּׁינִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ. הִקִּישׁ שְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ לַשֵּׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. מַה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן אַף שֵׁינִי שֶׁבִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן. אוֹ אֵנוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם בַּחוֹדֶשׁ. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שְׁנַיִם בַּחוֹדֶשׁ פִּירֵשׁ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם בַּשַּׁבָּת. לֹא מָצָאנוּ חֶשְׁבוֹן זֶה מִן הַתּוֹרָה. וְהָא כְתִיב וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁינִי. אֵין לְמֵידִין מִבְּרִיָיתוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְהֵיי דֵין הוּא שֵׁינִי שֶׁבַּחֲדָשִׁים וְהֵיי דֵין הוּא שֵׁינִי שֶׁבַּשָּׁנִים. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי. זֶה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. בַּשֵּׁינִי. זֶה שֵׁינִי שֶׁבַּשָּׁנִים. וְחוֹרָנָה. אֲפִילוּ מִיחְלַף לֵית בָּהּ כְּלוּם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. הַחוֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. מִיעֵט. רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם. מִיעֵט. מִיעוּט אַחַר מִיעוּט לְרַבּוֹת לַמְּלָכִים וְלִרְגָלִים. וְיַרְבֶּה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִיטִּים וְלַיּוֹבְילוֹת וְלִנְטִיעָה וְלַיְּרָקוֹת. כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי בַּשֵּׁינִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ. הִקִּישׁ שְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ לַשֵּׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. מַה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן אַף שֵׁינִי שֶׁבִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי חִיָיה בַּר יוֹסֵף. וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי. זֶה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. בַּשֵּׁינִי. זֶה שֵׁינִי שֶׁבַּשָּׁנִים. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר. בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ הִקִּישׁ שְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ לַשֵּׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. מַה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן אַף שֵׁינִי שֶׁבִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל וּפְלִיג. בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. מִיכָּן שֶׁמּוֹנִין חֳדָשִׁים לִיצִיאַת מִצרַיִם. אֵין לִי אֶלָּא חֳדָשִׁים. שָׁנִים מְנַיִין. וַיְדַבֵּר יְי אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁינִית. אֵין לִי אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַזְּמַן. לְאַחַר הַזְּמָן הַזֶּה מְנַיִין. בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. אֵין לִי אֶלָּא לְשָׁעָה. לְדוֹרוֹת מְנַיִין. וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ-מִצְרַיִם וגו׳. מִשֶּׁנִּבְנָה הַבַּיִת הִתְחִילוּ מוֹנִין לְבִנְיָנוֹ. וַיְהִי מִקֵץ עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים וגו׳. לֹא זָכוּ לִמְנוֹת לְבִינְיָינוּ הִתְחִילוּ מוֹנִין לְחֻרְבָּנוֹ. בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵינוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ וגו׳. לֹא זָכוּ לִמְנוֹת לְעַצְמָן הִתְחִילוּ מוֹנִין לַמַּלְכִּיּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָושֶׁ. בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. וְאֵימַר וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁינִי בַּשֵּׁינִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ. הִקִּישׁ שְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ לַשֵּׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים. מַה שֵׁינִי שֶׁבַּחֳדָשִׁים אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן אַף שֵׁינִי שֶׁבִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ אֵין מוֹנִין אֶלָּא מִנִּיסָן.

« רשב״א על ראש השנה ב׳ ע״ב רשב״א על ראש השנה ד׳ ע״א »