רשב״א על ראש השנה י׳

1 ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט. יש מפרשים נטיעה זו, כלומר שעלו לו שלשים יום לשנה, נחמיר עליה להמשיך שנתה עד ט"ו בשבט שהיא שנתו של אילן. ולשון זו מסייען. וכן נמי הא דאמרינן פעמים שברביעית ועדיין אסורין משום ערלה, דאלמא משמע דלא בכולן אמרו שהיא נמשכת עד ט"ו בשבט אלא פעמים. והרב בעל המאור ז"ל כתב דאפילו נטעה פחות משלשים יום לפני ראש השנה נמי, ואע"פ שיש לה שנים שלימות הואיל ונכנס לתוך שנתו של אילן. והאי דקאמר ופירות נטיעה זו, כלומר שהנטיעה שגורמת לה לאיסור ערלה היא מושכתה משנה זו לשנה זו ועד ט"ו בשבט. והא דקאמר פעמים, לפי שהחנטה המצויה מראש השנה עד ט"ו בשבט באילנות מילתא דלא שכיחא היא ובמקצת ממיני האילנות. ופלוגתא היא בירושלמי ר"ה פ"א, ה"ב. שביעית פ"ב, ה"ד דגרסינן התם ר' אבא בר ממל קומי ר' זעירא נראין הדברים בשנטען שלשים יום לפני ראש השנה אבל נטען פחות משלשים יום לפני ראש השנה, את חמי שנה שלימה לא עלתה לו ותימר הכין אמר ליה כן היא אפילו נטען פחות משלשים יום לפני ראש השנה יהא אסור מאי כדון אמר ר' מונא מכיון שעומד בתוך שנתו של אילן הוא משלים שנתו. ומסתברא שהוא כן, דהא מלתא בטעמא אתו לה ולא בחומרא בעלמא שלא בטענה, דמאי טעמא אסרינן להו לפירי דרביעית כיון דעלתה לו שנה באותן שלשים יום. ועוד דאפילו בשנטעה אחר ראש השנה מיד אתה מצריכו גם כן להוסיף עליהם עד ט"ו בשבט כדי שלא תחלוק שגם היא אין לה שנה שלימה ממש, ואין לי שלא תכנס משלישית לרביעית ומרביעית לחמישית אלא בנוטע דוקא בפחות משלשים יום לפני ראש השנה, והיא מיעוטא דמיעוטא ומאי פעמים, אלא שיש לך לומר בזה דכל שאתה מחמיר עליה ומוציאה אחר שנתה קורא פעמים. ומכל מקום לא עשאוה כהלכתא בלא טעמא, ומסתברא דהיינו עיקרא דמילתא, דכיון דאילן גדל על רוב מים של שנה שעברה, וכל שהוא חונט בין תשרי לט"ו בשבט דהיינו מחמת יניקת מים שלפני ראש השנה, ושרף שעלה בו מחמת אותן מים ואותה יניקה, הוא שהוציא פירות אלו, וכענין מה שאמרו לקמן בפרקין ראש השנה יד, א. והלכך אפילו נטעה פחות משלשים יום לפני ראש השנה שיש לה עכשיו שנים שלמות, מכל מקום פירות אלו עשאום כאילו חנטו קודם תשרי, דחנט זה משרף שלפני תשרי הוא, והלכך אין לחלק בין נטעה שלשים יום לפני ראש השנה לנטעה פחות משלשים יום.

2 ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט. ואם תאמר אם כן, מפני מה אמרו שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה, והלא לא עלתה לו עד ט"ו בשבט. ויש לומר דנפקא מינה שאם עשו לה ט"ו בשבט ראש השנה הייתי אומר שאילו נטעה שלשים יום לפני ט"ו בשבט עלתה לו שנה.

3 בן בקר בן שנים. פירוש עגל בן בקר, אבל פר בן בקר הרי זה בן שלש שנים.

4 והא דאמרינן הכא דיום אחד בשנה חשוב שנה לר' מאיר או שלשים יום לר' אלעזר. הני מילי בכל שנה שנאמר בתורה, אבל בשטרות הרי היא שנה שלימה מיום ליום כלשון בני אדם, ואפילו בנתעברה השנה מחלוקת, וכדרך שאמרו לגבי נדרים ולגבי שכירות.

5 הא דמקשה רבה ואמר: קל וחומר מנדה. הקשו בתוס' ולימא ליה זבה תוכיח שאין מקצת היום עולה לה בתחלתה, דיום שפוסקת בו אינה סופרתו למנין שבעה נקיים כדאיתא בפרק בתרא דנדה סט, א, ואפילו הכי מקצת היום עולה בסופה, דזבה טבילתה ביום ומותרת לבעלה דבר תורה, אלא שחשו לה חכמים ואסרו לעשות כן משום שמא תבא לידי הספק, כלומר שמא תראה ביום אחר טבילה ותסתור ספירה למפרע ונמצא בועל זבה למפרע, וכל שכן דלר' יוסי מותרת לגמרי דסבירא ליה דמקצת היום ככולו לגמרי, ואפילו ראתה לבסוף אחר טבילה סבירא ליה דלא סתרה ספירה דמכאן ואילך היא מטמאה. והם העלו אותה בקושי. וכבר תרצתיה אני בנדה פרק בנות כותיים נדה לג, א בסייעתא דשמיא.

6 לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים. פירש רבינו שלמה ז"ל, שלשים לקליטה ושלשים לתוספת דאלמא בעינן שלא יהא נקלט בתוך שלשים, דתוספת שביעית כשביעית. והקשה רבינו תם, דאם כן מאי קשיא ליה לימא נמי ברייתא דלעיל ראש השנה ט, ב דשלשים ושלשים קאמר, אי נמי יום אחד ושלשים, דלא חשיב בברייתא אלא שלשים דקליטה כדלא חשיב בהא ברייתא, ולעולם ההיא ברייתא או ר' אליעזר או ר' מאיר. ועוד דלקמן ראש השנה יג, ב גבי אורז ודוחן ופרגין ושומשמין, מחלק בין השרישו לפני ראש השנה להשרישו לאחר ראש השנה לענין שביעית, אלמא השרשה דבתוספת שביעית משרא שריא, דלא אסרו אלא חרישה דמרבינן לה לאיסור מבחריש ובקציר, כדאיתא לעיל ראש השנה ט, א וכדאיתא בריש פ"ק דמועד קטן ג, ב. ומפרש רבינו תם ז"ל דהכי קאמר רב נחמן, לדברי האומר שלשים לקליטה בשביעית צריך שלשים ושלשים לענין ערלה, אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלוט בשביעית עצמה. ולר' יהודה דאמר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת מותר ליטע ג' ימים לפני ראש השנה, וטעמא כדאמרן דאין תוספת שביעית אסור מדאוריתא בנטיעה אלא בחרישה, משום דכתיב בה קרא דבחריש ובקציר. ועוד דכל חורש ערב שביעית מועיל בחרישתו אפילו בשביעית אבל נוטע כל שהשריש לפני ראש השנה די, דאם משום דהולך וגדל אף בשביעית כל האילנות מיגדל גדלי ולעולם יהא אסור ליטע.

7 מדאכתי יום אחד הוא דעייל וקרי ליה שנה. ואי אפשר לומר שנה שנית למבול היתה ולא חשיב לה משום דאכתי לא עייל אלא יום אחד, דהא קרא אחרינא כתיב בראשית ח, יד בחדש השני בשבעה ועשרים יום לחודש, ולא כתיב בחדש השני בשתים ושש מאות, אע"פ שנכנסין לה שלשים.

8 מכלל דתרווייהו סבירא להו בניסן נברא העולם. כתב רש"י ז"ל דלא גרסינן ליה, דדילמא כר' אליעזר סבירא להו דאמר בתשרי נברא העולם, ומאי ראשון תשרי ומפני שבו נברא העולם והוא ראשון למנין העולם קרי ליה ראשון. ובסדר עולם פרק ד' תניא בהדיא דלר' אליעזר האי בראשון היינו תשרי. ובתוס' פירשו דהכי דייק, דאם איתא דבתשרי נברא העולם דילמא האי ראשון ניסן וכבר עבר למבול שנה וחצי ונכנסה שני מתשרי, ותו לא תידוק מינה דיום אחד בשנה חשוב שנה.