רש"ש על תענית כ״ה

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על תענית כ״ד ע״ב רש"ש על תענית כ״ו ע״א »

1 שבת פתח ↗

רַבִּי אַבָּא זָבֵן בִּתְלֵיסַר אִסְתִּירֵי פְּשִׁיטֵי בִּישְׂרָא מִתְּלֵיסַר טַבָּחֵי, וּמְשַׁלֵּים לְהוּ אַצִּינּוֹרָא דְּדַשָּׁא, וַאֲמַר לְהוּ: ״אַשּׁוּר הַיָּיא, אַשּׁוּר הַיָּיא״. רַבִּי אֲבָהוּ הֲוָה יָתֵיב אַתַּכְתָּקָא דְשִׁינָּא וּמוֹשֵׁיף נוּרָא. רַב עָנָן לָבֵישׁ גּוּנְדָּא, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּגָדִים שֶׁבִּישֵּׁל בָּהֶן קְדֵירָה לְרַבּוֹ — אַל יִמְזוֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ.

2 רש"י פתח ↗

הא אנא והא בר ליואי – הוא איש אחד ואני איש אחד הוא עדיף מינאי:

3 תענית פתח ↗

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּשְׁאָר מִינֵי אֲרָזִים, כִּדְרַבָּה בַּר הוּנָא. דְּאָמַר רַבָּה בַּר הוּנָא: עֲשָׂרָה מִינֵי אֲרָזִים הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְגוֹ׳״.

4 תענית פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: עַד מָתַי יְהוּ הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְהַצִּבּוּר פּוֹסְקִין מִתַּעֲנִיתָם? כִּמְלֹא בֶּרֶךְ הַמַּחֲרֵישָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּחֲרֵבָה טֶפַח, בְּבֵינוֹנִית טִפְחַיִים, בַּעֲבוּדָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

5 תענית פתח ↗

תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין לְךָ טֶפַח מִלְּמַעְלָה, שֶׁאֵין תְּהוֹם יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְהָא תַּנְיָא טִפְחַיִים! לָא קַשְׁיָא: כָּאן בַּעֲבוּדָה, כָּאן בְּשֶׁאֵינָהּ עֲבוּדָה.

1 גמרא תליסר נהרוותא כו' דכוון. כצ"ל. ועי' רש"א בח"א די"ג תריסר וכ' טעם לב' המספרים. ול"נ דתרווייהון רגילים בש"ס לגוזמא. עמש"כ בשבת קיט:

2 רש"י ד"ה הא אנא. הוא איש אחר ואני איש אחר. כצ"ל ברי"ש:

3 גמרא עשרה מיני ארזים הם שנאמר כו'. מש"כ הגבו"א כבר קדמו רש"י:

4 שם וחכ"א בחרבה כו' בבינונית כו' בעבודה כו'. לכאורה הל"ל שיעור הג' בלחה:

5 שם ל"ק כאן בעבודה כאן בשאינה עבודה. כוונת בשאינה עבודה דקאמר היינו בבינונית דלעיל והחשבון מכוון. כי כשיכנס בבינונית טפח כבר נכנס בעבודה טפח ומחצה לפי ערך החשבון דלמעלה. וכיון דבטפח מלמעלה טפחים מלמטה א"כ בטפח ומחצה שהוא בהבינונית טפח ג' טפחים מלמטה. והגבו"א במחכ"ת הוטעה כאן בחשבון ע"ש:

« רש"ש על תענית כ״ד ע״ב רש"ש על תענית כ״ו ע״א »