רש"ש על תענית ז׳

1 תד"ה אם. והא דאמרי' כו' היינו דוקא ת"ח כו'. הגבו"א הקשה דהא משני שם הש"ס הא בגדול והא בקטן. מדברי הש"ך ביו"ד סי' רמ"ו ס"ק ח' משמע דמפרש גדול וקטן היינו בחכמה לא בשנים וא"כ זהו תירוץ התוס':

2 גמרא אר"ח ב"ח גדול יום הגשמים כיום שנבראו שו"א כו'. לקמן ט ב תניא כו' ללמדך שגדול יוהג"ש כיום שנבראו בו שו"א שנאמר כו'. וה"ל להש"ס למימר הכא ותנא מייתי לה מהכא ולאתויי הברייתא כדרך הש"ס בש"מ כיוצא בזה:

3 רש"י ד"ה ואתה תשמע. ואומר ונתת מטר על ארצך. כצ"ל:

4 רש"י ד"ה ועז פניו ישנא. בש' ר"ל שמאלית וא'. משמע שהיה הנוסחא לפניו בקרא ישנה בה':

5 תד"ה בראתים. וא"כ משמע דגדול כו' מדמשתבח ביה כו'. כצ"ל: