רש"ש על תענית י״א

1 גמרא תנא חסוכי בנים משמשין מטותיהם בשני רעבון. להגבו"א פסיקא ליה דאפי' יש לו בנים הרבה. אם אין לו בת דלא קיים עדיין מצות פ"ו לב"ה מותר ג"כ. ולעד"נ דזה תלוי בדין דשהה עמה עשר שנים ולא ילדה כו' ביבמות סד דהביא הנ"י שם דיש שפי' דכל שיש לה ולד א' אין כופין ושלזה הסכים הרשב"א. וכתב עוד דלכ"ע אם לא ילדה אלא זכרים או נקבות אע"פ שזו"נ היא המצוה אין כופין להוציא:

2 שם אלא שציער עצמו מן היין. ר"ל בהימים הראשונים שלא עלו לו למנין הנזירות. כי הימים העולין המצוה רבה על החטא ומבטלו כמש"כ התוס' בריש נזיר:

3 שם ומה זה שלא ציער עצמו אלא מדבר אחד נקרא קדוש. מדלא קאמר אלא מן היין כדלעיל. נראה דמפרש קדוש יהיה במה גדל פרע כו':

4 רש"י ד"ה כל פרסה. ואיהו לא מסתפי ממעיינא כו' וכדאיתא בב"מ כו'. יותר ה"ל להביא הא דפסחים פט ב דהוה אכיל סגי:

5 רש"י ד"ה כאילו קדוש. מש"כ המהרש"א עליו בתד"ה כאילו א"א להולמו ע"ש:

6 גמרא במה שימש משה כל ז' ימי המלואים. בגבו"א הקשה אמאי לא שאלו נמי על יום השמיני ע"ש. ולפלא שלא הביא מדברי התוס' בע"ז שם ד"ה במה שכפי שכתבו שם מיושב היטב ע"ש:

7 רש"י ד"ה וה"ג מאי קסבר ר"ה. כגון זה שלא קבל תענית של לילה זה מאתמול כו'. נ"ל דר"ל דאילו בשעה שקבל עליו התענית של יום היה מתנה גם על הלילה שאחריו אין זה נקרא תענית שעות כיון שצרפה ליום הקודם בקבלה אחת ה"ל כיומא אריכתא: