רש"ש על שבועות ל׳

1 במשנה ולא בנשים כו'. אף דאמרינן לקמן ל"ב הכל מודים בעד סוטה ובעד מיתה ולאלו גם אשה וקרוב נאמנים מ"מ פטורים מקרבן שה"ע דאין שם עד עלייהו משא"כ בע"א כשר דשם עד עליו דראוי להצטרף עם אחר כו' כ"כ בתור"ע וכבר קדמו בזה בעל מל"מ בהגהותיו לחינוך בסוף ויקרא ונראה דלזה כוון רש"י במש"כ דכתיב והוא עד כו' וכ"ה בתוספתא בפ"ז והוא עד הכשר לעדות אבל עדיין קשה מההיא דירושלמי שהביא הר"ן לקמן במשנת והם יודעים לו עדות עד מפי עד דע"א אף שקבלוהו כשנים פטור אח"ז ראיתי בתשובותיו סי' קע"ט שעמד בזה:

2 במשנה שם ומה הן חייבין על זדון השבועה כו'. עמש"כ בס"ד בפ"ה דפאה מ"ז:

3 גמרא ונאמר להלן שני. הוא באותה פרשה עצמה בפסוק שלפני פניו וק"ק דהל"ל ונאמר למעלה כמו בכתובות מ"ה ב' ונאמר שעריך למעלה ובש"מ וברע"ב ט"ס שנים וצ"ל שני והמציין שם ג"כ טעה:

4 גמרא מימר אמר בעידניה טריד. גי' הרי"ף הוה יתיב:

5 גמ' שם האי עשה והאי עשה עשה דכ"ת עדיף. בס' מ"א בסנהדרין י"ט מביא מזה ראיה להסמ"ע בסי' י"ז סק"ה דעשה דועמדו אינו אלא אסמכתא דאי הוה עשה גמור לא הוה נדחה מפני עשה דכ"ת דהא יכול למחול ע"כ וכדאמרינן בכתובות מ' ע"ש ולי יש לדחות דכמו שכ' התוס' בפסחים נ"ט דעשה החמור דדוחה לעשה הקל לא בעינן בעידנא וגם התם באה ע"י פשיעה שלא הקריב כפרתו קודם התמיד וכה"ג אין עשה דוחה ל"ת כמש"כ התוס' בעירובין ק' ה"ה נמי דתנאי זה דלא יוכל למחול לא בעינן:

6 רש"י ד"ה ומשני דיתיב. לא עומד ולא יושב כו'. ועי' ש"ך סי' י"ז סק"ה דזה חשיב עמידה וישיבה וכה"ג ברפ"ג דמגילה לא עומד ולא יושב אלא שוחה ור"ל דבזה מתורץ דקרי לה קרא עמידה וישיבה:

7 תד"ה אבל. והוה מצי לשנויי שב ואל תעשה כו' אלא כו' או שמא כו'. לכאורה בפשיטות י"ל דהאמת משני דשק כו' דהבזיון מועט לא הוה מידחא איסורא מקמי' אפי' בשב ואל תעשה כהכא:

8 תד"ה עשה. א"נ כו' חמיר כ"ת. עמש"כ בסנהדרין שם ראיה לזה: