רש"ש על שבועות ד׳

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור שבועות ד׳
1 אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּיטּוּי, שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, וְעַל שִׁגְגָתָהּ קׇרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
2 ״זוֹ הִיא דְּחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת״ – אֲבָל ״אוֹכַל״ וְלֹא אָכַל, לָא לָקֵי!
3 מִכְּדִי הַאי סְתָמָא וְהַאי סְתָמָא; מַאי חָזֵי דְּעָבֵיד כִּי הַאי סְתָמָא? לֶעְבֵּיד כִּי הַאי סְתָמָא!
4 וּלְטַעְמָיךְ – רַבִּי גּוּפֵיהּ, הֵיכִי סְתַם לַן הָכָא הָכִי וְהָכָא הָכִי?
5 אֶלָּא מֵעִיקָּרָא סָבַר לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו, וְסַתְמַהּ, וַהֲדַר סָבַר אֵין לוֹקִין עָלָיו, וְסַתְמַהּ; וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.
6 בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא – כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וּלְמַלְקוֹת; מַרְאוֹת נְגָעִים – מַאי מַלְקוֹת אִיכָּא? בְּקוֹצֵץ בַּהַרְתּוֹ, וּכְרַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא; דְּאָמַר רַבִּי אָבִין אָמַר רַבִּי אִילְעָא: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״הִשָּׁמֶר״, ״פֶּן״ וְ״אַל״ – אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה.
7 יְצִיאוֹת שַׁבָּת, מַאי מַלְקוֹת אִיכָּא? לָאו שֶׁנִּיתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין הוּא – וְכׇל לָאו שֶׁנִּיתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין, אֵין לוֹקִין עָלָיו! מִשּׁוּם הָכִי קָא מוֹקֵימְנָא כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּאָמַר: לָאו שֶׁנִּיתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִין – לוֹקִין עָלָיו.
8 הָא לָאו הָכִי, קָיְימָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא?! קַשְׁיָא יְדִיעוֹת! לָאו אָמְרַתְּ: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא – וּלְמַלְקוּת? רַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי – וּלְמַלְקוּת.
9 אִי הָכִי, ״יְדִיעוֹת״?! ״הַתְרָאוֹת״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! הָא לָא קַשְׁיָא, תְּנִי ״יְדִיעוֹת דְּהַתְרָאוֹת״.
10 אִי הָכִי, ״שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע״?! תַּרְתֵּי הוּא דְּהָוְיָין! וְתוּ, ״אֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינָתַיִם״ – הַעֲלָמָה לְמַלְקוּת מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? וְתוּ, ״הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד״!
11 אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי הִיא, וְנָסֵיב לַהּ אַלִּיבָּא דְתַנָּאֵי. בִּידִיעוֹת – נָסֵיב לַהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁבוּעוֹת – נָסֵיב לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא.
12 אָמַר רַב אָשֵׁי: אַמְרִיתָא לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְאָמַר לִי: לָא תֵּימָא רַבִּי נָסֵיב לַהּ אַלִּיבָּא דְתַנָּאֵי – וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ;
13 אֶלָּא רַבִּי טַעְמֵיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ מְפָרֵשׁ, דְּתַנְיָא: מִנַּיִן שֶׁאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינָתַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנֶעְלַם״ ״וְנֶעְלַם״ שְׁנֵי פְּעָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
14 רַבִּי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר:
15 ״וְנֶעְלַם״ – מִכְּלָל דְּיָדַע, ״וְהוּא יָדַע״ – הֲרֵי כָּאן שְׁתֵּי יְדִיעוֹת. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנֶעְלַם״ ״וְנֶעְלַם״? לְחַיֵּיב עַל הֶעְלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.
16 אַשְׁכְּחַן בִּידִיעוֹת דְּאִית לֵיהּ טַעְמֵיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ, שְׁבוּעוֹת דְּלֵית לֵיהּ טַעְמֵיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ מְנָלַן? סְבָרָא הוּא.
17 לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: אַשְׁכְּחַן בִּידִיעוֹת דְּסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁבוּעוֹת דְּסָבַר לַהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא מְנָלַן? סְבָרָא הוּא,
18 רַבִּי עֲקִיבָא מַאי טַעְמָא קָא מְחַיֵּיב לְשֶׁעָבַר – דְּדָרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי; רַבִּי נָמֵי דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי.
19 דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: בַּכֹּל פּוֹדִין בְּכוֹר אָדָם, חוּץ מִן הַשְּׁטָרוֹת. וְרַבָּנַן אָמְרִי: בַּכֹּל פּוֹדִין בְּכוֹר אָדָם, חוּץ מֵעֲבָדִים וּשְׁטָרוֹת וְקַרְקָעוֹת.
20 מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי: ״וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ״ – רִיבָּה, ״בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים״ – מִיעֵט, ״תִּפְדֶּה״ – חָזַר וְרִיבָּה.
21 רִיבָּה וּמִיעֵט וְרִיבָּה – רִיבָּה הַכֹּל; מַאי רִיבָּה – כׇּל מִילֵּי, וּמַאי מִיעֵט – מִיעֵט שְׁטָרוֹת.
22 וְרַבָּנַן דָּרְשִׁי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי: ״וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ״ – כָּלַל, ״בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים״ – פָּרַט, ״תִּפְדֶּה״ – חָזַר וְכָלַל.
23 כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט; מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן, אַף כׇּל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן. יָצְאוּ קַרְקָעוֹת – שֶׁאֵינָן מִטַּלְטְלִין; יָצְאוּ עֲבָדִים – שֶׁהוּקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת; יָצְאוּ שְׁטָרוֹת – אַף עַל פִּי שֶׁמִּטַּלְטְלִין, אֵין גּוּפָן מָמוֹן.
24 אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְאַמֵּימָר: רַבִּי דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי?! וְהָא רַבִּי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ!
25 דְּתַנְיָא: ״מַרְצֵעַ״ – אֵין לִי אֶלָּא מַרְצֵעַ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַסּוֹל וְהַסִּירָה, הַמַּחַט וְהַמַּקְדֵּחַ וְהַמַּכְתֵּב? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַחְתָּ״ – כׇּל דָּבָר שֶׁנִּלְקָח בַּיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אוֹמֵר: ״מַרְצֵעַ״ – מָה מַרְצֵעַ מְיוּחָד, שֶׁל מַתֶּכֶת; אַף כֹּל שֶׁל מַתֶּכֶת.
26 וְאָמְרִינַן: בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבִּי דָּרֵישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דָּרֵישׁ
פירוש רש"ש על שבועות ד׳
1 רש"י ד"ה ומשנה ל"ז ממקומה. לא היה יכולת בדורות שאחר רבי לשכחה כו'. מוכח מדבריו דבימי רבי וגם בדורות שאחריו עדיין לא נכתבה המשנה. ועמש"כ בחדושי לס' נת"ע אות ב':
2 תד"ה אבל. ולא אזרוק וזרק דחייב לכ"ע. כצ"ל:
3 בא"ד וא"ת ומנלן כו' איירי בזורק הככר לים. כצ"ל:
4 תד"ה בקוצץ. וקשה דבפר"א דמילה משמע דלקי כו'. שם אינו משמע רק דעובר בל"ת ובהדיא כתב הרמב"ם ברפ"י מט"צ דעובר בל"ת אף לאחר הפטור אבל מילקא לא לקי עד שיועילו מעשיו ע"ש ובל"מ:
5 בא"ד דאין עבודה דוחה את הצרעת. כצ"ל:
6 בא"ד ואומר ריצב"א כו' או כהה. נראה דר"ל כגון משלג לקרום וה"ה אם נעשית עזה עי' בהרע"ב ותוי"ט פ"א דנגעים מ"ג:
7 גמרא שבועות דאית ליה טעמא דנפשיה מנלן. כצ"ל:
8 גמ' שם מ"ט דרבי כו'. עי' בהגהות הב"ח גי' אחרת בשם ס"א והיא היתה גי' רש"י כנראה מסדור דבריו:
9 רש"י ד"ה חוץ מן השטרות. ורבנן פליגי עלי' במתניתין כו'. משמע דדעת רבנן לא נזכרה בברייתא רק דהש"ס מייתא לה ממתניתין וכ"מ בבכורות שם:
10 תד"ה דתניא. גבי מנורה של בעץ ושל אבר כו'. כ"נ דצ"ל וזהו כדתני ר"פ בדר"ח שם ועי' מהרש"א וגם בו יש ט"ס: